חיים עם חתולים מתים, עכברים, זוהמה וביוב זורם. התחתית של נצרת עילית
שחיתות, תשתיות מרוסקות והגירה שלילית. נצרת עילית נחשבה לבירת הגליל, אך כיום יש בעיר שכונות מוזנחות, הומלסים בחדרי מדרגות, וצעירים שעוזבים מחוסר ברירה: "יש חוסר ביטחון אישי, היהודים בורחים". העירייה: הממשלה לא פועלת לתיקון העוול ההיסטורי
התמוטטות הכביש בנצרת עילית לפני כחודש מסמלת אולי את התהליך הכואב שעובר על העיר הגלילית, שראש העירייה שלה שמעון גפסו הורשע לאחרונה בלקיחת שוחד. קטע ברחוב המלאכה, אחד המרכזיים בעיר שמוביל אל קריית הממשלה, התמוטט במהלך סערה חורפית בחודש ינואר.
עזאם עבד אלהאדי, בעל מוסך הצמוד לכביש, טוען שרק בגלל שהכביש והמדרכה התמוטטו בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כשמשרדי הממשלה היו סגורים - נמנע אסון כבד. "שמעתי רעש אדיר והכביש נפל. העירייה סגרה את הכביש ועכשיו אין לי פרנסה. הלקוחות לא יכולים לבוא למוסך שלי. אין ראש עירייה ואין עם מי לדבר".
עוד בסדרת ישראל תחתית של ynet
"לגור כאן זו סכנת נפשות". הטרגדיה של שכונת "עתיקות" באשקלון
מלחמת ההישרדות של גבעת אולגה: "שיכורים ישנים במדרגות"
בעתיד מגדלי יוקרה, בהווה זנות והימורים. עולם שלישי בתל אביב
חי בדירה בלי שירותים. פני העוני בחיפה
עוני בבאר שבע: אין תקווה בשכונה ד'
"ילדי הלילה" של קריית משה ברחובות
צדקה תציל ממוות: העוני בבני ברק
נצרת עילית הוקמה בשנת 1956 בהתאם לחזונו של ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, שחלם על ייהוד הגליל. העיר נבנתה כעיירת פיתוח על אדמות של ערביי הסביבה, שהופקעו לצורך הבנייה. בשנת 1974 נצרת עילית הפכה לעיר. העלייה מברית המועצות לשעבר, בתחילת שנות ה-90, הכפילה את האוכלוסייה בעיר ושינתה את המאזן הדמוגרפי שלה. היחסים בין יהודים לערבים בעיר ידעו עליות ומורדות במשך השנים. אירועי הדמים באוקטובר 2000 כללו התפרעויות קשות וזריקות בקבוקי תבערה ואבנים של תושבים ערבים על שכניהם היהודים, יצרו קרע בעיר והקצינו את המתח בין האוכלוסיות השונות.
אווירה של רגע לפני פיצוץ
רחוב התירוש נמצא באחת השכונות הוותיקות בעיר. בביקור במקום ניכרת הזנחה קיצונית: זוהמה וריקבון, עכברים משוטטים, נבלות של חתולים וביוב שזורם מהדירות לחצרות הבתים. על הקירות יש גרפיטי, מיטות מאולתרות של הומלסים בחדרי האשפה ואין זכר לתאורת לילה.
אלי מיארה, בעל דוכן שווארמה מקומי, מקבל בחום ואהבה את התושבים החדשים. "נצרת עילית היא לא עיר גזענית. אנחנו חיים ביחד ואנחנו חייבים למצוא ביחד את שביל הזהב כדי שכולם ירגישו בבית". לעומתו, גאולה טוויטו, עובדת בחנות הצורפות המשפחתית הוותיקה במרכז רסקו, מספרת כי המרקם החברתי בנצרת עילית השתנה לחלוטין. "יש חוסר ביטחון אישי, בכל שכונה יש היום תושבים ערבים והעיר היהודית הפכה למעורבת. היהודים בורחים וכל בית שנמכר נקנה על ידי ערבים, לעיתים בסכום של 100 או 200 אלף שקל מעל המחירון".
תושבים אחרים, שפוחדים להזדהות בשמם, מספרים על פחד עמוק מפני השכנים החדשים, שמונע מהם לצאת מהבית בשעות הערב. הם מספרים על הערות מיניות והטרדות מילוליות לנשים ולנערות שצועדות לעבודה או לבית הספר, ועל אווירה כללית ומייאשת לדבריהם של "רגע לפני פיצוץ".
הקרע של אוקטובר 2000
רחוב הסתוונית הוא חלק משכונת יוקרה בעיר, עם נוף ירוק ומרהיב לעמק יזרעאל. שכונת "נוף יזרעאל" הייתה במקור שכונה יהודית שהפכה בשנים האחרונות לשכונה מעורבת. לכל מי שמתבלבל מהכמויות המאסיביות של דגלי ישראל התלויים על גגות הבתים - זה לא יום העצמאות. התושבים הוותיקים של הרחוב המטופח מסמנים את מגוריהם בדגלי הלאום.
המוזיקאי סמיר מחול, עזב את כפר הולדתו פקיעין בעקבות העבודה ועבר לנצרת עילית. הוא גר עם אשתו בבית יפה ומטופח עם נוף מדהים לעמק. "הרחוב הזה שקט, נקי, השכנים טובים, אחלה מקום. בנצרת (תחתית) אין אפשרות לקנות או לבנות, כאן יש תקווה ועתיד, מבחינת פרנסה ובכלל".
בהיעדר תעסוקה ומקומות בילוי, אחת הבעיות המרכזיות בנצרת עילית היא נטישת הצעירים והזדקנות האוכלוסייה. הצורף ג'קי טויטו, מוותיקי העיר, מספר בצער כי שלושת ילדיו עזבו את העיר. "יש להם תואר אקדמאי והם לא מצאו את מקומם בעיר. אין תעסוקה ואין אפשרויות בילוי לצעירים, אפילו בית קפה לשבת אין פה".
מעצב השיער יואב ארובס ועורכת הדין יפעת עמית, הם חלק מקהילת הגולים הגדולה של יוצאי נצרת עילית. גם הם ברחו מהעיר המעורבת והמזדקנת כדי לחפש חיים חדשים במדינת תל אביב. יפעת לא תשכח את הטראומה ותחושת השבר והדיכאון שחשה בעיצומן של ההתפרעויות באוקטובר 2000. "יום כיפור בנצרת עילית. מצד אחד אנחנו לבושים בלבן בדרך לבית הכנסת, ומהצד השני כל השכונה המזרחית מתפרעת וזורקת עלינו בקבוקי תבערה ואבנים".
ארובס, כיום מעצב שיער מהבולטים בתל אביב, מספר כי בילדותו היחסים בין יהודים לערבים היו טובים, אבל המצב השתנה לרעה. הוא מנצל את ההזדמנות כדי לפנות לאמא שלו, שנשארה בעיר הגלילית: "אימא, בואי לתל אביב, תעזבי את נצרת עילית. אין לך מה לעשות שם".
העירייה: "בריחת הצעירים היא בעיה לאומית"
מעיריית נצרת עילית נמסר בתגובה: "לגבי רחוב תירוש - העירייה עושה כל שביכולתה כדי לטפח ולשמור על ניקיון העיר בכלל והשכונות הוותיקות בפרט. לצערנו, תקציב העירייה מוגבל והממשלה לא עושה די, בלשון המעטה, כדי לתקן את העוול ההיסטורי שנגרם לשכונות הוותיקות בכל יישובי הפריפריה. למרות הקיצוצים והקשיים, עיריית נצרת עילית הגדילה השנה את תקציב הניקיון וטיפוח חזות העיר והשכונות ב-15 אחוז. מתוך התחשבות במצבם של התושבים,
העירייה לא העלתה את הארנונה, פעולה שבוצעה על ידי רוב הרשויות בישראל.
"בנוגע לטיפול בשטחים הפרטיים - העירייה מנועה מלבצע עבודות בשטחים פרטיים אך יחד עם זאת פועלת בשיתוף האגודה לתרבות הדיור בכל הקשור לטיפוח חזות בניינים משותפים בבעלות פרטית. הכביש ברחוב המלאכה התמוטט בעקבות בנייה רשלנית של היזם ובימים אלה נבחנות פעולות משפטיות נגד היזם והקבלן, הן בעניין ביצוע רשלני של העבודות והן בעניין הנזק שנגרם לכביש ולבעלי העסקים לידו. תיקון הכביש יתבצע רק לאחר בניית קיר תומך שיעמוד בכל תקני התכנון והבנייה".
עוד נמסר מהעירייה כי "בריחת צעירים מיישובי הפריפריה למרכז היא בעיה לאומית שמצריכה טיפול והתערבות השלטון המרכזי. עיריית נצרת עילית מודעת לבעיה ומקצה לכך משאבים מיוחדים, הן בכסף והן בחשיבה יצירתית ובכוח אדם. לצד עזיבת הצעירים, יש לציין כי נצרת עילית עומדת לקלוט בחודש הקרוב (לפני פסח) מאות משפחות צעירות עם ילדים שרכשו דירות בפרויקט הר יונה ג'. נצרת עילית היא עיר רב תרבותית ופלורליסטית, ששומרת על צביונה היהודי אך מכבדת כל תושב שמבקש להתגורר בה, ללא הבדל דת מין וגזע".
בנושא הביטחון האישי נמסר מהעירייה: "על פי סיכום נתוני המשטרה לשנת 2014, נצרת עילית ממוקמת בתחתית טבלת הפשיעה בישראל. למרות נתונים אלה העירייה מודעת לצורך בהגברת תחושת הביטחון האישי של התושבים והשנה הוגדל מערך רכבי הפיקוח ואושרה תוכנית להגברת השיטור המשולב".
לפנייה לכתב/ת 
