מבחן אופניים עם גלגלים ממש רחבים - מונגוס ארגוס

הכול החל כאשר לרוכבי אופניים באלסקה נמאס לשקוע בשלג. הפתרון, כמו שיודע כל בעל רכב שטח שמצא עצמו אי פעם על קרקע רכה, היה הרחבת שטח המגע של הכלי עם אימא אדמה כדי לשפר את האחיזה ולהפחית את השאיפה לשקוע. ניסיתם פעם לרכוב עם אופניים רגילים על שלג או בדיונה? זה לא עובד. רוכבי אלסקה המתוסכלים החליטו על כן להכפיל את רוחב הגלגלים על-ידי חיבור שני חישוקים זה לצד זה. בהיעדר צמיג מתאים, הפתרון היה - איך לא - לתפור שני צמיגי אופניים או לאמץ צמיג אופנוע. מה עם שלדה? כמובן שלא הייתה, ולכן יוצרה כזו מאפס.

(תומר פדר)

ההמשך כמעט מתבקש. הרעיון המקורי שהתגבש אי שם בשלהי המאה הקודמת בחלקה המאוד צפוני של צפון ארה"ב, החל לנדוד אט-אט דרומה. כאשר הגיע לחופים שטופי השמש של קליפורניה, העסק כבר הפך להיות מקובל יותר. כאשר החלו אופניים כאלה להופיע על שערי מגזינים נחשבים בעולם, החלו גם יצרניות גדולות יותר - ולא רק סדנאות בוטיק - לייצר את הפאטיז'. ועכשיו הם כאן.

מונגוס ארגוס

מונגוס הוא מותג אופניים ותיק ומוכר בארה"ב, אם כי אצלנו הוא אינו זוכה למעמד של מוביל. דגם הארגוס הנבחן כאן, מסמל עבור היצרנית את הכניסה לעולם הגלגלים השמנים, אם כי באופן שונה מעט מהמקובל בסדנאות המוזכרות. שכן השלדה כאן אינה מטיטניום, החומר המועדף על שומרי משקל. מטעמי מחיר כמובן.

(תומר פדר)

מיד ניכר כי הגיאומטריה של שלדת הארגוס מדגימה את האילוצים שמייצרים הצמיגים. זווית היגוי חדה של 70 מעלות, תמוכות שרשרת ארוכות (480 מ"מ) וזווית מושב של 73 מעלות. זה לא אומר לכם הרבה? הפרשנות היא ניסיון להעניק יציבות. שלדת האלומיניום מיוצרת בסין, בעלת גימור נאה ומזלג קדמי מסיבי במיוחד.

העברת הכוח היא על בסיס מערכות שימאנו SLX עם צמד פלטות בחזית ו-10 הילוכים מאחור. שיפטרים של ד'אור פוקדים על ההעברות ואילו הבלמים ההידראוליים מתוצרת Tektro. יש דיסקים של 160 מ"מ בחזית ומאחור, והאבזור ההיקפי עשוי אלומיניום וממותג מונגוס או Funn. חישוקים? רוחב של 93 מ"מ, קוטר "26 וצמיגים ברוחב 4.0 - כמעט כפליים מאופני ההרים האגרסיביים ביותר. המשקל: 16 ק"ג. המחיר: 4,460 שקלים.

רכיבה

נדמה כי השאלה הגדולה ביותר שנוגעת לאופני צמיגים רחבים אינה "איך הם מתפקדים", אלא בעיקר "היכן אפשר לרכוב איתם". התחלתי אם כך בווניס ביץ' הישראלית, טיילת נמל תל אביב. במבחן תשומת הלב הם קטפו מייד ציון מרבי. כל מי שהעיף מבט, נתקע וחייך. מצד שני, הצמיגים הרחבים השמיעו המון רעש, בדומה לגומי דביק הנצמד ומתנתק ממשטח. הבלימה הייתה טובה ומספקת, אך בכל הנוגע להיגוי - כמעט ולא קיים. רוחב הצמיגים יצר גם התנגדות גלגול לא מוכרת, והרוכב נדרש כאן למאמץ גדול משמעותית מהרגיל. ובמילים פשוטות - פוזה. וזהו.

(תומר פדר)

ואז הגיע השלג, ושכנע אותי לאמץ את גבי המזדקן, להעמיס את האופניים הכבדים על מנשא ולדהור לצפון רמת הגולן. כאן זה כבר היה טוב יותר. בניגוד לאופניים רגילים - גם אופני שטח - שירימו ידיים וייכנעו לתנאים, עם הפאטיז' הצלחתי בדרך כלל לכוון וגם להגיע. בעיקר מכיוון שהצמיגים הרחבים לא שקעו. מה שלא הפריע לשרשרת לצנוח פעם אחר פעם, ולגבולות האחיזה להציג עצמם על בסיס קבוע. אי אפשר "להשכיב" את האופניים לתוך סיבוב, אי אפשר לתת פקודות היגוי חדות מדי. הצמיגים - מאחור ומלפנים בהתאמה - פשוט יאבדו אחיזה, יחליקו ויפגישו אתכם במקרה הטוב עם שכבת שלג רכה. במקרה הרע, עם סלע נסתר.

את פרק הבחינה הסופי ערכתי על המצוקים החוליים של חוף השרון. כאן זה הרגיש טוב יותר. קוטר הגלגלים - כולל הצמיגים, כמעט זהה ל-"29 - מאפשר גלגול קל ושיכוך מהמורות. הרוחב יוצא הדופן מאפשר לצמיג שלא לשקוע, ויכולת ההתקדמות בתנאים כאלה אינה דומה לשום דבר לו אתם רגילים מאופני שטח. הארגוס אמנם כבדים ולא ניתן לקפץ איתם, אבל זוויות הטיפוס האפשריות בדיונות הותירו קבוצת אופנוענים פעורי פה.

(תומר פדר)

סיכום

אלה אופניים של צמיגים, אם לסכם בפשטות. ואפרופו, די בהבדל של 2 עד 4 Psi כדי לשנות לגמרי את התחושה, דיוק ההיגוי, התנגדות לגלגול ואפילו רמת הרעש. מעבר לכך, מדובר כמובן בכלי משיכת תשומת לב מהמעלה הראשונה. אבל בסופו של יום קשה עד בלתי אפשרי להבין את התכלית של האופניים האלו - בעיקר אצלנו. הם דורשים השקעת כוח מיותר כמעט בכל מצב, ההיגוי מעורפל והם מאד, אבל מאד כבדים. האם הייתי קונה כאלה? רק אם היו לי בבית כמה זוגות אחרים. לטובת הקוריוז.

(תומר פדר)