לבנון: פלסטינים מתנחלים ומבשלים בבית כנסת
מהקהילה היהודית השוקקת של צידון לא נותר איש, ובית הכנסת המרכזי שעליו עוד אפשר לזהות מגני דוד ופסוקים מספר בראשית הפך בית לסורים ופלסטינים דלי אמצעים. הם עוד זוכרים איך שיחקו שם עם ילדי היהודים ושימשו עבורם "גוי של שבת". ואם יתבקשו לעזוב?
בסמטה בעיר העתיקה בצידון, בדרום לבנון, בית כנסת הרוס שבעבר שימש מרכז שוקק של הקהילה היהודית מאכלס כעת משפחות סוריות ופלסטיניות. נותרו בו רק מעט סימנים לכך שהבניין - שננטש על ידי יהודי לבנון כשברחו מהמדינה לפני עשרות שנים - היה בעבר מקום פולחן.
עוד חדשות בעולם :
- נחשפה זהותו של "ג'ון הג'יהאדיסט" מדאעש
- הילדה מ"נשיונל ג'יאוגרפיק" זייפה מסמכים
- אפשר לבגוד חופשי: בוטל החוק נגד ניאוף
- אם אין לחם: מלחמת קמח ביוון
השמש זורחת על ציור כחול שמתקלף מהקיר ועל מגן דוד עשוי ברזל. שאריותיו של ציור קיר גדול באדום ובזהב מקשטות את חלקו הפנימי של המבנה, אף שמישהו צבע את הקיר על גבי האותיות העבריות.
במשך עשרות שנים שימש הבניין בלב הרובע היהודי של צידון כמרכז עבור הקהילה היהודית שחיה בעיר מאז ימי הרומאים. אבל ב-25 השנים האחרונות ג'יהאד אל-מוחמד הסורי מכיר את המקום פשוט כבית. "ב-1990 המקום הזה היה נטוש ומלא בעכברושים", סיפר לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP, "ניקיתי אותו ועברתי לגור כאן". מוחמד עבר ללבנון לצורכי עבודה, וחי בבניין עם ששת ילדיו, עם אשתו ועם אמו. הם מהווים רק משפחת אחת מתוך חמש משפחות פלסטיניות וסוריות שהפכו את המקום לביתן.
בית הכנסת נבנה ב-1850 ומבחינה טכנית הוא שייך לקהילה היהודית, אבל מאז שמשפחת לוי, המשפחה היהודית האחרונה בצידון, ברחה מהמדינה ב-1982, אירח המקום שלל דיירים אחרים. בסוכנות AFP מזכירים שבמהלך הפלישה של ישראל ללבנון התמקמו חיילים בבית הכנסת, ובהמשך היו אלה כוחות מודיעין סוריים שתפסו בו עמדות. "זה היה בית תפילה, אבל עבורי זה פשוט בית כמו כל בית אחר. אני רק דייר", אומר מוחמד.
ביתו של מוחמד הסורי שוכן בחלק של בית הכנסת שבו נהגו הגברים להתפלל, והוא כולל מטבח, חדר שירותים קטן, שני חדרי שינה וטלוויזיה. על הקירות אפשר לראות שרידים של פסוקים מספר בראשית ושל חוקים יהודיים. אף שנותרו רק תזכורות מעטות לחיים שהיו קיימים בעבר בבית הכנסת, העבר הזה לא נשכח. "קיבלנו כאן מבקרים מקנדה, מצרפת ומברזיל שהראו לי תמונות של אבותיהם היהודים הלבנונים שגרו בצידון", מספר מוחמד.
בשנת 2012 התפללו בבית הכנסת הזה שני רבנים מנטורי קרתא, למרבה הפתעתם של התושבים. הייתה זו התפילה הראשונה שהתקיימה בבניין במשך יותר מ-40 שנה, והיא נערכה כחלק מסיור בלבנון שכלל גם ביקור בקבר זבולון הסמוך. כרגע אין הרבה סיכויים שבית הכנסת יחזור למלא את ייעודו המקורי, אף שמוחמד אומר כי יעזוב את המקום אם יתבקש לעשות זאת, חרף העובדה שהוא "קשור אליו".
מעבר לקיר ביתו של מוחמד גרה שכנתו הפלסטינית וורדה, שמתאכסנת במקום בשבע השנים האחרונות עם שבעת ילדיה. הם חיים בחלק של בית הכנסת המוקצה לתפילות נשים. היא מספרת שחיה בשכונה עם הוריה, שלדבריה "גורשו" מישראל לאחר הקמת המדינה ב-1948. "אני זוכרת ששיחקתי עם ילדים
יהודים וראיתי נשים יהודיות מתפללות על ספסלי העץ", היא מספרת, ומציגה את הסלון שעיצבה. היא נזכרת גם כיצד בשבתות שימשה עבור יהודים כ"גוי של שבת" והדליקה עבורם את האורות. "לא היה מתח בינינו, אבל כשישראל פלשה ללבנון הם החלו לפחד ועזבו. לא נשאר מהם איש".
הקהילה היהודית של לבנון הצטמקה מ-7,000 בני אדם ב-1967 ל-35 בלבד בשנת 2006. בצידון עדיין יש בניינים הנושאים את שמותיהן של משפחות יהודיות, אבל הקהילה שב-1956 היו מנתה 1,000 איש נכחדה לגמרי עד 1985. כיום יש בלבנון רק מעט בניינים ששימשו בעבר בתי כנסת, בהם אחד בטריפולי שהוסב לחנות סריגים ובית הכנסת מגן אברהם בביירות, ששופץ.
לפנייה לכתב/ת 
