חולי סרטן מטורטרים, מלחמה על תור ל-MRI. הפנים והנתונים של מערכת הבריאות הקורסת
ארגוני הבריאות יוצאים למאבק משותף ויקיימו ב-12:00 מסיבת עיתונאים משותפת. לזיוה לא אישרו בדיקת מעקב לסרטן בבית החולים שבו טופלה. את התרופה לפרקינסון של חנה לא הכניסו לסל התרופות. אסנת לא הצליחה לקבל אישור ל-MRI, ואוריה לא יכול לרכוש מכשיר לסוכרת. בדיקת ynet מגלה: כך נראית קריסת מערכת הבריאות
גירעון של 2.5 מיליארד שקל לקופות החולים, חולי סרטן ומחלות קשות שנדרשים לנדוד למקומות שונים בארץ, בדיקות יקרות שלא מבוצעות, שחיקה של ציוד ועומס בלתי נסבל. כך נראית מערכת הבריאות שלנו, ומומחים מזהירים שהמצב רק יילך ויידרדר באופן שמסכן חיי אדם. היום (יום א') תאחד ההסתדרות הרפואית כוחות עם ארגוני קואליציית הבריאות, האחיות, הפרמדיקים, הרוקחים וגם ארגוני זכויות החולים. הם ידרשו מהפוליטיקאים להתחייב להשקיע יותר במערכת הבריאות.
החולים נאבקים: רוצים רופאים שאנחנו מכירים
למשבר במערכת הבריאות יש פנים ושמות. כשזיוה זוהר רצתה לעבור את הבדיקה השנתית בבית החולים זיו בצפת, כדי לוודא שהגידול לא חזר, היא נתקלה בבעיה הקשה של מערכת הבריאות. "בשנת 2000 חליתי בסרטן השד. עברתי טיפול בבית חולים זיו בצפת, והייתי מאוד מרוצה, הם נתנו לי ביטחון. חולים אונקולוגיים צריכים להיאחז במשהו, והם נתנו לי את האחיזה שלי", מספרת זוהר בת ה-61 ממושב קדמת צבי שברמת הגולן.
מאז שהחלימה, זוהר מגיעה בקביעות לביקורת שנתית כדי לוודא שהמחלה לא חוזרת, אלא שהשנה משהו השתנה. "קבעתי תור לממוגרפיה ולאולטראסאונד בזיו, ושלושה ימים לפני כן הגעתי למרפאה בקצרין כדי לקבל הפניה", היא מספרת. "להפתעתי, הפקידה אמרה לי שהם לא נותנים הפניות לזיו, ושאני יכולה לנסוע ל'העמק' בעפולה או לאיזשהו מכון בטבריה. מבחינתי, מדובר במרחק גדול מדי לנסיעה. העניינים הכספיים של קופת החולים לא מעניינים אותי, הם לא צריכים להחליט איפה אני אעשה את הבדיקות. למה אני צריכה ללכת לרופא אחר? כי הם רבים על כסף? כי בתי החולים קורסים?"
זוהר נאבקה בעיקשות בקופה, ואחרי יותר מחודש קיבלה את האישור המיוחל. "העיכוב בבדיקה היה עלול לגרום לגילוי מאוחר מדי. כשאני חליתי בסרטן, התאים הסרטניים הכפילו את עצמם בתוך שלושה חודשים".
אסנת (שם בדוי), בת 35 מתל אביב, חוותה אף היא את הקשיים האלו על בשרה. היא סבלה מכאבים במפשעה, ואורתופד הפנה אותה לבדיקת CT שאושרה במהירות. בבדיקה התברר שקיים חשד לדלקת במפרקי האגן, ורופאים המליצו לה לעבור בדיקת MRI להמשך בירור. אלא שאסנת פשוט לא הצליחה לקבל את האישור במשך חודש. "בזמן הזה סבלתי מכאבים חזקים, לא יכולתי לזוז, לא יכולתי לתפקד ביום-יום, אפילו לא לשבת במכונית", היא מספרת.
רק בזכות התערבות של משרד הבריאות והאגודה לזכויות החולה, קופת החולים נתנה לה את האישור ל-MRI, ובבדיקה נמצא כי היא סובלת מדלקת שגרמה לגידול שפיר. "אם זה היה ממשיך לגדול ולא היינו מוצאים את זה, הגידול היה פוגע בעצב והייתי הופכת למשותקת ונזקקת לניתוח", היא אומרת. "עכשיו אני צריכה המשך טיפול, אין בקופת החולים תורים זמינים, ולא נותנים לי אישורים לטיפול בבית חולים. כל דבר זה מלחמה".
חולי הפרקינסון והסוכרת יחכו
חנה שמש בת ה-67 מרמת גן חלתה בפרקינסון לפני יותר מעשור. לאחרונה הוחמר מצבה, ועל מנת להמשיך לתפקד היא זקוקה באופן דחוף לטיפול בדאודופה - טיפול שמאפשר למתן את הרעידות הבלתי נשלטות של החולים ומקל על הסובלים מהמחלה להמשיך בשגרת יומם ובאורח חייהם. הטיפול בדאודופה לחולי פרקינסון הוגש לסל הבריאות לפני שלוש שנים אולם טרם נכנס לסל. בשנתיים האחרונות התרופה נפלה ברגע האחרון בגלל עלותה הגבוהה, עשרות מיליוני שקלים בשנה לכל החולים בישראל, אף שכולם מסכימים כי מדובר בתרופה חשובה ביותר. בחלק מקופות החולים מאשרים לחולים לקבל את התרופה במסגרת הביטוח המשלים, שעליו החולה משלם מכיסו, אך בקופת החולים של שמש דווקא לא. "זו פשוט אפליה בין חולים. איך ייתכן שבחלק מהקופות מאשרים ובחלק לא? מדובר בטיפול חשוב מאוד, אבל אין עם מי לדבר", היא אומרת.
אוריה בן שטרית בן ה-30 מגבעתיים, חולה בסוכרת נעורים וחבר באגודה לסוכרת נעורים, הוא בדיוק מסוג החולים שהמחסור בתקציב עלול לגרום לפגיעה בבריאותם. הוא זקוק למד ניטור סוכר רציף כדי לוודא שרמות הסוכר שלו נשארות תקינות, אלא שגם השנה המכשיר לא נכנס עבור חולים מעל גיל 18. "המד הזה עולה כמה מאות שקלים לחמישה ימים, ואני לא יכול להרשות לעצמי לשלם על זה. באמצעותו אפשר למנוע ירידה או עלייה חדה מדי של הסוכר. כיום אני סובל מהתקפי היפוגליקמיה, למרות שאני חולה כבר 20 שנה ולמרות שאני דיאטן, מכיר את הגוף שלי ויודע להתנהל. לפני כמה ימים סבלתי מהיפוגליקמיה מתוך שינה, ולמרבה המזל חברה שלי התעוררה במקרה וראתה את זה. אם היה לי את המד הזה, הוא היה מתחיל לצפצף והייתי עולה על זה בזמן. אני חושב שזה מכשיר שמציל חיים".
הגירעון מוביל לקשיים, ואיתם חיפוש פתרונות זולים
הקופות מצויות כבר שנים בגירעון משותף של יותר מ-2.5 מיליארד שקלים. ב-2011 הגירעון המשותף עמד על 1.355 מיליארד שקל, וב-2012 על 1.976 מיליארד. מאחורי הנתונים היבשים נמצאים המטופלים, שלא מקבלים את מה שמגיע להם. הקופות נאלצות לחסוך בכל דבר אפשרי, כולל בהסכמים מול בתי החולים וטרטור המטופלים למקומות זולים יותר. המקרה של זוהר, שנדרשה כאמור להיטלטל לבית חולים מרוחק, אינו ייחודי. בכל שנה, כמות אדירה של חולים נאלצים לקבל טיפול במקום רחוק מביתם, נמנע מהם לקבל הפניה לבית החולים שהם מכירים ולא מאשרים להם בדיקות יקרות יחסית - והכול מכיוון שחסר כסף במערכת.
בשנת 2010 משך ההמתנה הממוצע בחדר מיון עמד על שלוש שעות ו-6 דקות. ב-2013 ההמתנה הממוצעת כבר קפצה ל-3.5 שעות. המשמעות היא ברורה: החולים מחכים יותר זמן, זוכים לפחות תשומת לב מהצוות שידיו מלאות עבודה, ולא מקבלים את הטיפול הראוי להם. במשרד הבריאות מנסים לטפל בבעיה על ידי הצגת נתונים בזמן אמת בנוגע לעומסים, הוספת עוזרי רופא, תוספת מיטות וכוח אדם, העברת כספים נוספים ועוד. החדשות הרעות הן שעד שנראה את השיפור, המגמה רק צפויה להחריף.
יו"ר האגודה לזכויות החולה, שמוליק בן יעקב, מסביר כי "הגירעון של הקופות בא לידי ביטוי בצמצום עלויות, בהקפאת תקנים, איחוד מרפאות, אי החלפת ציוד, צמצום הבחירה וכדומה. ההשלכה הישירה היא פגיעה קשה במבוטחים והארכת תורי ההמתנה לרופאים, לבדיקות ולשירותים אחרים, ניתוב חולים למרפאות ובתי חולים שזולים יותר לקופה ועוד", הבהיר בן יעקב.
פרופסור דב צ'רניחובסקי, מנהל תוכנית מדיניות הבריאות של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, מוסיף כי "קופות החולים צריכות לתת שירות, אבל אם הן לא מפוצות בתקציב, הן נכנסות לגירעון ומתחילות להערים קשיים על המבוטחים". בעקבות ועדת גרמן, שסיימה את עבודתה לפני יותר מחצי שנה, הסכים משרד האוצר לראשונה לקבוע מדד דמוגרפי של 1.88 אחוז בשנה, גבוה מהמדדים שנקבעו בעבר באופן שרירותי. זהו מדד שלא מתחשב בהזדקנות של האוכלוסייה ולכן הוא לא יצליח לסגור את הפער הגדול, אך כן יצמצם אותו.
אלא שהבעיה לא באה לידי ביטוי רק בקופות החולים. למעשה, היא פוגעת בכל המערכת. בשנים האחרונות הידרדר המצב הכלכלי של כל הגורמים, ואיתו הידרדרו גם השירותים למטופלים. לכן אנחנו מחכים יותר שעות במיון, מתאשפזים יותר במסדרון, ולא מקבלים את התרופות והטיפולים שזקוקים להם. המדדים מראים זאת במפורש. גורמים במערכת הבריאות מסבירים כי התקציב שהיה אמור להגיע בשנת 2015 היה טוב יותר יחסית לשנים האחרונות, אך הוא לא הגיע מעולם עקב פיזור הכנסת וההליכה לבחירות.
"יש ירידה מתמשכת בעשור וחצי האחרונים בהשתתפות המדינה בתקציב מערכת הבריאות. המערכת הציבורית נמצאת בלחץ הולך וגובר בגלל חוסר משאבים מהמדינה", מסביר פרופ' צ'רניחובסקי. "חלק מזה מתמלא על ידי משאבים פרטיים, אבל הם לא הולכים למערכת ציבורית. בעצם, המימון הפרטי מחליף את המימון הציבורי אבל מגיע למוסדות רפואיים פרטיים, ולכן יש הידרדרות בתשתיות, מחסור במיטות ואת התורים במערכת הציבורית. יש כאן מדיניות מאוד עקבית, ושחיקה מאוד משמעותית של התשתיות בבתי החולים".
משלמים יותר על שירותי בריאות המגיעים בחוק
המספרים אכן ברורים מאוד בעניין הזה. ההוצאה הציבורית על שירותי רפואה - כלומר, החלק שבו המדינה משתתפת במימון הבריאות שלנו מסך ההוצאה הלאומית על בריאות - עלתה מ-60 אחוז ב-2007 לכ-63 אחוז ב-2010, ומאז שבה ל-60 אחוז. בשנת 1996, למשל, היא הייתה קרובה ל-70 אחוז. ב-OECD, לעומת זאת, יש עלייה מתונה ומתמשכת, וכיום הנתון שם עומד על 75 אחוז. המשמעות היא שהישראלים נאלצים להוציא יותר כסף מכיסם עבור שירותי הבריאות שמגיעים להם בחוק.
לפי נתוני מרכז טאוב, ניתן לראות מגמה דומה גם בהוצאה הציבורית על שירותי רפואה מתוך התמ"ג (תוצר מקומי גולמי). בעוד ה-OECD עומד בממוצע על כ-6.6 אחוז, הרי שבישראל הנתון הוא כ-4.7 אחוזים בלבד. כלומר, המדינה מוציאה פחות מדי כסף על בריאות, והמספרים רק יורדים. ב-2005 הנתון עמד על 5 אחוזים, ב-2007 על 4.7 אחוזים, אז החלה מגמת עלייה קטנה שנבלמה ב-2010.
"אנחנו מתריעים כל הזמן שמי שמשלם את המחיר אלו המטופלים. המחסור במשאבים עולה בבריאותם. צריך לנתק את מעגל הקסמים של העניים שהופכים להיות חולים יותר, וחולים שהופכים להיות עניים יותר. יש לנתק את המעגל באמצעות השקעת משאבים. בהיעדר השקעה מתאימה, חולים ימשיכו לשלם מחיר בבריאותם, לרבות נזק בלתי הפיך", מזהיר יו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר ליאוניד אידלמן.
סל הבריאות הממלכתי - סל התרופות והשירותים שהמדינה מסבסדת עבור האזרחים - נשחק באופן הדרגתי. מאז שנת 2011, תקציב ההרחבה השנתי של הסל עומד על 300 מיליון שקל. לכאורה, הכול בסדר, אך למעשה במקביל חלה עלייה משמעותית במחירי התרופות והטיפולים - והכסף מספיק פחות ופחות.
רק לפני חודשיים נכנסו תרופות חדשות להפטיטיס סי בעלות אדירה של 100 מיליון שקל, שליש מהתקציב השנתי. חברי ועדת הסל התקשו יותר מבדרך כלל להתמודד עם התקציב הדל, והנתונים מסבירים למה. בכל שנה עולים לדיונים האחרונים רק התרופות שזכו לדירוג גבוה, ואז מתחיל הסינון בהתאם לתקציב. השנה עלו לדיון תרופות בסך של 2.3 מיליארד שקל, לעומת מיליארד בלבד ב-2011. כלומר, אם לפני ארבע שנים תקציב הסל היה יכול להכניס כ-29 אחוז מהתרופות שהוגדרו חיוניות ויעילות, הרי שהשנה הוא היה יכול להכניס רק 12.7 אחוז. המשמעות היא שחולים רבים לא יוכלו לקבל את התרופה שלהם במימון ציבורי רק משום שאין לכך מספיק כסף.
במבט לאחור מבינים שההידרדרות תלולה יותר: ב-2008 התקציב הספיק ל-40 אחוזים מהתרופות החיוניות: 450 מיליון לעומת 1.1 מיליארד. תקציב הסל בשנה הקרובה הוא גם 300 מיליון שקל, והבעיה צפויה רק להחריף. לשנה שאחרי זה כבר אין תקציב קבוע, ואי אפשר לדעת מה יהיה גובהו, עד כמה הוא יתאים לצרכים של החולים, ואולי הוא בכלל יהיה אפס כפי שכבר היה בעבר.
"למרות ההתקדמות המואצת בשירותי הרפואה ובפריצות הדרך בשנים האחרונות בטיפול במגוון מחלות, בשלוש השנים האחרונות תוספת התקציב לסל נותרה בסכום של 300 מיליון שקל. מצב זה מגדיל את הפער בין עשירים שיכולים לרכוש תרופות אלו במסגרת ביטוחים פרטיים, לבין העניים שלא יכולים להרשות לעצמם לרכוש אותן", אומר בן יעקב.
אז כמה כסף צריך? תלוי את מי שואלים
הערכות המומחים הן שכדי שסל הבריאות יישאר ריאלי, הוא צריך לגדול בשני אחוזים בשנה. כלומר, כ-800 מיליון שקל, הרבה יותר ממה שמוקצב לו בפועל. פרופ' צ'רניחובסקי אומר שהסל צריך לגדול בארבעה אחוזים, כלומר, כ-1.5 מיליארד בשנה, כדי שיוכל לתת ביטוי להתקדמות הטכנולוגית בעולם הרפואה וגם לגדילה הדמוגרפית ולהזדקנות האוכלוסייה בישראל. אז מה הבעיה? המדינה מסרבת לקבוע מהו העדכון הנכון לסל הבריאות. ועדת גרמן המליצה על 0.8 אחוז בלבד, כלומר המשך של תקציב שנתי בסך 300 מיליון, ואפילו על כך לא הייתה הסכמה מהמדינה.
מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' ארנון אפק, הצהיר בעבר שכדי להתמודד עם הבעיה הוא החליט לבצע עבודת מטה כדי לבחון הכנסת תרופות מצילות חיים לטיפול בסרטן לביטוחים המשלימים שתוצג לממשלה הבאה. משרד הבריאות מנסה לבחון כיצד ה-20 אחוז באוכלוסייה שאין להם ביטוח משלים יוכלו לקבל גם כן את אותן התרופות.
התפוסה הגבוהה במערב
ההידרדרות נמצאת גם בשיעור מיטות האשפוז. המדינה הוסיפה בשנים האחרונות 699 מיטות, אך זה מעט מדי ומאוחר מדי, ובאופן יחסי לגודל האוכלוסייה יש בישראל פחות מיטות מבמדינות המפותחות. הנתון המדהים הוא שבעשור האחרון לא התווספו כלל מיטות. בשנת 2010, שיעור המיטות עמד על 1.91 לאלף אנשים, וב-2014 הוא ירד ל-1.86 לאלף. בשנת 2000, דרך אגב, הנתון עמד על 2.22 לאלף. כבר לפני חמש שנים המצב לא היה טוב, ומאז הוא רק הלך והידרדר.
הנתונים מובילים את ישראל למקום הראשון בעולם המערבי מבחינת תפוסה ממוצעת בבתי חולים עם 98 אחוז. בחודשי החורף, כמובן, הנתון עולה עוד יותר ועובר בקלות את המאה אחוז. אז החולים עוברים למסדרון, המחלקות לא קולטות מאושפזים חדשים, והעומס בחדרי המיון גובר והופך לחוויה ארוכה, מפרכת ואפילו מסוכנת.
ההערכות הן שבכל שנה צריכות להתווסף כ-240 מיטות למערכת כדי לשמר את המצב הקיים. בשנת 2016 משרד הבריאות אמור להיכנס למשא ומתן מול משרד האוצר על תוספת נוספת של מיטות למערכת. כדי להתמודד עם הבעיה, במשרד הבריאות מפתחים שירותים חלופיים כמו אשפוזי בית, ושיפור רצף הטיפול בין בתי החולים לקופות החולים כדי למנוע אשפוזים חוזרים, שכיום עומדים על כ-20 אחוזים.
לפנייה לכתב/ת 
