ספוק: הרמת גבה אחת שווה אלף מילים
לאונרד נימוי הלך לעולמו ועמו גם ספוק - האיש שסיפק השראה לבני נוער שחשו קצת דחויים, ולמבוגרים שהם הפכו להיות. הוא הוכיח ששונה הוא חשוב, וההיגיון הקר שלו עזר למצוא שקט בעולם לא רציונלי שנשלט על ידי רגשות
"מסע בין כוכבים" היתה סדרה על החיים, על אאוטסיידרים שצריכים להסתדר בחברה. היא גם היתה סדרה בעלת חזון טכנולוגי פטנטסטי, שאנו מגשימים חלקית כבר בימינו. זו סדרה על האומץ ללכת מעבר, לנסות דברים חדשים, לקחת סיכונים, לשאוף, לחדש ולהגיע למקומות שבהם לא דרכה עוד רגל אדם בעבר, רגשית ומעשית. זו סדרה שרבים מהעקרונות שהיא העבירה ב-50 השנה האחרונות מובילים הרבה מאד אנשים, כולל אותי, עד עצם היום הזה. אחד מאנשיה השפיע במיוחד.
הידיעה על מותו של לאונרד נימוי הכתה אותי חזק יותר משחשבתי. במקרה של נימוי, האיש הוא הדמות והדמות היא האיש - וזה משהו שאי אפשר לומר על הרבה אנשים או דמויות אחרות. מעבר לאדם הטוב, האוהב, החכם והמוכשר שלנארד נימוי היה, הלך עמו גם ספוק, הוולקני שסיפק השראה לכל כך הרבה ילדים, בני נוער ומבוגרים מהרגע שנולד אי שם ב-1966.
ספוק נפרד מקירק
אותם בני נוער הפכו אחר כך להורים שחינכו ומחנכים את ילדיהם בעזרת דמותו ובהשראתו. ההשראה שהוא העביר במשחק שלו רחבה, עמוקה ומקיפה, וקצרה היריעה מלתאר את כולה. דמותו והבחירות שלו בסדרה גרמו לכמות לא ידועה אך עצומה של אנשים מכל העולם לבחור ללמוד הנדסה ומדעים מדויקים, דיפלומטיה וטיס, או לפחות להתעניין בהם. הוא גרם לנערים ונערות דחויים חברתית להרגיש טוב עם עצמם, כי הוא עצמו, ספוק, היה אאוטסיידר. הוא הוכיח שוב ושוב ששונה זה חשוב, שונה זה מיוחד. הוא הוכיח לאנשים מה טיבם וכוחם של שקט, משמעת עצמית והיגיון קר בעולם הנשלט על ידי רגשות וחוסר רציונליות.
טקס האשכבה לדמותו של ספוק בסרט השני של "מסע בין כוכבים"
במובן הזה הוא השפיע עליי יותר מכל - בהתגברות שלו על הקשיים הפנימיים, ביכולת שלו להראות מה לא הגיוני בעולם שלנו, בשמירה שלו על האמת הפנימית, באינטגריטי, בחברות אין קץ עם אנשי הצוות שלו ובשקט הפנימי. הערצתי אותו כי היגיון היה עמוד הענן שלו, והוא לימד אותנו הצופים להיות קשובים יותר להיגיון מאשר לרגש ולאמונות התפלות שלנו.
הערצתי אותו עוד יותר כשאמר ש"היגיון הוא ראשיתה של החכמה ולא הסוף שלה", רוצה לומר - הוא גדל והתפתח והבין שצריך לחשוב גם מחוץ לקופסה. הערצתי אותו על היכולת שלו להביע כל כך הרבה דברים בהרמת גבה אחת.
ספוק כבר הספיק למות פעם אחת, בסרט השני בסדרה של הדור המקורי של "מסע בין כוכבים". בסרט הקאנוני מתרחשת סצנה מרגשת ואלמותית מאין כמוה: אחרי שספוק מקריב את חייו למען חברי צוות האנטרפרייז, הוא אומר לחבר שלו קפטן קירק, רגעים לפני מותו: "אל תתאבל אדמירל, זה רק הגיוני, צרכיהם של הרבים עולים על צרכיהם של המעטים או של היחיד. הייתי, ולעולם אהיה, החבר שלך". בטקס האשכבה שלו מחזיר לו קירק: "מכל הנפשות שפגשתי במסעותיי, שלו היתה הכי.... אנושית".
ניב קלדרון הוא סטארטאפיסט ומרצה בתחום המחשוב הלביש ומעריץ של מסע בין כוכבים.
לפנייה לכתב/ת 
