משאל עם יתיר הלכתית מסירת שטחים?
בקצרה - לא. מצד שני, יש דברים אחרים שעשויים להכשיר מבחינה הלכתית, מהלך של מסירת חלקים מארץ ישראל
שאלה:
מבקש לדעת כיצד משאל עם בענייני מסירת חלקים מארץ ישראל, מתיישב עם ההלכה היהודית, שלפיה הובטחה ארץ ישראל לעם ישראל על ידי האל.
<< לכל השו"תים במדור החדשו"ת >>
אם מסירת שטחים בידי הממשלה היא מנוגדת להלכה, כיצד החלטת העם על כך "מכשירה" אותה מבחינה הלכתית? האם ההלכה משתנה (כשמה כן היא, הולכת עם הזמן), ומאפשרת הכרה ביישות פלשתינית - שתי מדינות לשני עמים? (פליקס).
תשובה:
ראשית, אתה צודק שההלכה איננה יכולה להשתנות על ידי דעת הקהל, או אפילו על ידי משאל עם. לכן, גם לגבי שאלתך
אינני יודע מניין לך שמי שמציע את משאל העם בעניין מסירת חלקים מארץ ישראל, אכן חושב שזה מסתדר עם ההלכה היהודית.
ייתכן מאוד שישנם אנשים שיחשבו( או חושבים) שיש איסור מוחלט למסור חלקים מארץ ישראל, אך הם מציעים את ההצעה הזו מתוך הנחה שברורה להם (משום מה), שרוב העם יתנגד למסירת חלקים מהארץ.
לגופו של עניין, אכן יש לעשות הכל כדי שלא למסור שטחים מארצנו לידי אחרים, כיוון שלדעת פוסקים רבים הדבר אסור, מכיוון שיש מצוות "עשה" מהתורה שנירש את הארץ, ולא ניתן אותה לאחרים.
מאידך גיסא, צריך לדעת שזו מצוות "עשה", ולכן במקרים מסוימים, למשל במצב של סכנת נפשות של האומה כולה, אם לא יימסרו השטחים - בוודאי שיהיה מותר למסור אותם.
אנו מוצאים בתנ"ך סיפור עמום, שאולי יכול לשמש כתקדים לנושא: בספר מלכים א' (פרק ט') מסופר ששלמה המלך
תכנן למסור 20 ערים לחירם מלך צור, אלא שבסופו של דבר, חירם סירב לקבלן, וה"עיסקה" לא יצאה לפועל. המפרשים שם נחלקו, אם היה מדובר בחילופי ערים (כפי שסובר הרלב"ג), או ששלמה רק נתן את התוצרת של ערים אלו. מכל מקום, אולי ניתן ללמוד מכאן שבידי המלך יש מרחב של שיקול דעת מדיני גם כשלא מדובר בסכנת נפשות.
בזמננו, כאשר השלטון איננו מלוכה - "דיני המלוכה" חלים על השלטון הדמוקרטי (יסוד שנמצא בדברי הרב קוק וגם בראשונים), ולכן הממשלה רשאית לפעול לטובת עם ישראל בכל המישורים, כאשר ברור שפעולה כזו היא לטובת עם ישראל, ועשויה למנוע סיכונים של העם (משיב: הרב צבי יניר).