גם סמרטוט ארגוני יכול למתג את עצמו

כבר הראנו בעבר, כי פוליטיקה ארגונית היא חלק אינטגרלי וטבעי מן החיים, שניתן להשתתף בה באופן אתי. כאשר מדברים על מיתוג - מדברים על עניין אחד ובסיסי ביותר: לקחת שליטה על התדמית שלנו בעיני הזולת - בין אם הם הבוסים, העמיתים, הלקוחות או הספקים. מה שהכי חשוב לזכור, הוא שבין אם תפעלו אקטיבית ליצירת התדמית שלכם ובין אם לא - התדמית הזו אכן תתעצב.

לטורים נוספים של אורית-קלייר ארזי :

• ההיפך מהתייעלות: הוואטסאפ הורס קריירות
• מי שהכי מכשיל נשים כיום, הן הנשים עצמן
• מעמד הביניים סובל מתסמונת האשה המוכה
  

>>>רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כיתבו לנו בטוויטר

"תדמית" היא כל מה שהזולת "מדמה" עלינו מתוך דמיונו הפורה, המעוגן בהתנהגויות שלנו בשטח, בעירוב עם דעותיו, ערכיו ותפיסת עולמו הוא. מדוע? משום שאין לאדם הסביר את הצורך, הרצון או היכולת להשקיע משאבים שכליים ורגשיים בהבנה לעומק של כל אדם ואדם מסביב. לו היה עושה זאת, לא היה נותר לו די מקום ב"הארד דיסק" לשאר פעולות הקיום ומשימות העבודה.

כך, כל אחד נוטה להסיק ולעצב תדמית כלשהי כלפי הזולת, באופן מהיר ולא מודע, מתוך מה שהוא רואה, שומע או מרגיש לגביו, וכל זאת דרך עדשה סובייקטיבית. זו בדיוק הסיבה שעיצוב התדמית שלנו בעבורו היא קריטית: ככל שאנו "עושים עבורו את העבודה", כלומר מספקים לו הסבר או תיוג על ידי מתן "כותרת" להתנהגויות שלנו, כך הוא נדרש פחות לדמיונו ול"השלמת חוסרים".

מסיכות מזויפות זה לפורים - לא לעבודה(צילום: Shutterstock)

המיתוג המוצלח ביותר - קרוב למי שאתם

היות שהעדשה הסובייקטיבית שלו היא זו שמעוותת את המקור (שהוא אנחנו) - הרי שככל שהוא נדרש לה פחות, כך התדמית שלנו תהיה קרובה יותר למקור. במילים אחרות: לא רק שיש ביכולתנו לעצב לחלוטין את תדמיתנו בעיני הזולת, אלא שזו אף החובה שלנו לעצמנו ולסביבה: עלינו ללמד את האחר להבין אותנו באופן הקרוב ביותר לאמת.

כאן משתלב גם ההיבט האתי: אם כוונתכם לייצר תדמית הרחוקה מאד ממי שאתם באמת - טור זה אינו בשבילכם. במקום זאת אתם זקוקים ליחצ"ן, ורצוי כזה עם התמחות ב"ספינולוגיה". זה מה שפוליטיקאים רבים עושים, אך זו לא כוונתנו. מה שאנו מלמדים הוא אמת פשוטה ובסיסית, שרבים מפספסים: המיתוג המוצלח ביותר, האתי ביותר וזה שניתן לשמר ולתחזק בקלות - הוא זה שקרוב ביותר למי שאתם באמת.

אבל מה עושים אם מי שאתם באמת הוא ההיפך מכל מה שנדרש להצלחה ארגונית קלאסית? מה אם לא ניחנתם בכריזמה מתפרצת, בביטחון עצמי, בנוכחות כובשת וברהיטות לשון? האם הכל אבוד? לא - יש מה לעשות, והרבה. ותתפלאו, זה לא יצריך מכם להשתנות במהות.

שינוי אישיותי אפשרי למי שמעוניין בכך, אך הוא עניין לאבולוציה של שנים ארוכות, תוך בחינת עצמית מעמיקה. בהנחה שזה לא עומד לקרות בזה הרגע, הרי שהשינוי היחיד שתצטרכו לעשות הוא בהבנה של זווית הראייה של הזולת אתכם, ועיצובה מתוך הבנה פוליטית.  

4 עקרונות למיתוג עצמי

הבנה פוליטית מאפשרת לכם להבין כיצד התנהגות אמיתית שלכם ותכונות אישיות אותנטיות שלכם, עלולות להיתפס על ידי הסביבה כשליליות ובולמות קידום במקרה של שכירים, או מונעות שיתוף פעולה עסקי במידה שאתם עצמאים. אבל "טוויסט" קטן עשוי לגרום לראותן ככאלה שדווקא מקדמות. איך עושים זאת? על-ידי פעולה מודעת, מובנית ומכוונת של מתן אותה "כותרת" אותנטית, בדמות סלוגן, או משפט קליט, כמו בפרסומת למוצר או לאיש ציבור, העונה על ארבעת העקרונות הבאים:

3. חיסון - תמיד היו הראשונים לומר על עצמכם את מגרעותיכם. כך תוציאו את העוקץ מביקורת של אחרים עליכם ותגרמו להם להתפרץ לדלת פתוחה לו יבחרו לעקוץ אתכם. מדובר בטכניקה מוכרת בקרב סטנדאפיסטים. 

סטנדאפיסט נוירוטי למשל, יספר לנו על כל המקרים בהם נקלע לסיטואציות מביכות בשל כך, ואחד בעל גוף רופס ולא חתיכי - יציג עצמו ככזה בכל הזדמנות אפשרית, מה שמאפשר לסביבה להשתחרר ממחשבה זו לגביו ולהתרכז בעוצמות שלו. וודי אלן ולואי סי קיי, בהתאמה, מיישמים זאת לעילא. כמובן שאין צורך ואף לא רצוי ללכת לקיצוניות. מספיק להיות מוכנים לנדב את האמת על עצמכם, לפני שאחרים יעשו זאת.

ראש הממשלה ושר הבטחון לשעבר, אהוד ברק. מדוע נכשל במיתוג בבחירות 2009?(צילום: מוטי לבטון)

גם פוליטיקאים מרבים לעשות שימוש בחיסון: לוקחים את התכונה הגרועה ביותר והקשה לחיבוב שלהם - ושמים אותה בחזית. היות שאנו בתקופת בחירות, בואו ניקח דוגמה ממי שלא מתמודד כעת, כדי לא להידרש למועמדים הנוכחיים: מה היתה סיסמת הבחירות של אהוד ברק בזמנו? "לא סחבק. לא נחמד. מנהיג" - אבל זה לא עזר לו, והוא נכשל בבחירות 2009, זאת מכיוון שתפיסתו הציבורית הלא מחמיאה עמדה בסתירה גדולה מדי לנסיון המיתוגי הנידון. בכל מקרה, הדוגמא של ברק מקדמת אותנו לעיקרון הבא:

כך תציגו את עצמכם

נסכם בדוגמה של עובד שקט ונחבא אל הכלים, שקשה לו מאד לדבר מיוזמתו בישיבת צוות או ליזום ישיבות בארבע עיניים עם הבוסית שלו. הוא גם אינו מעוניין בקידום - מה שנתפס באופן שלילי מאד במקומות עבודה רבים, ונחשב בטעות לחוסר מוטיבציה. מה הוא יכול לעשות? לפי מה שלמדנו הרגע הוא יכול להציג עצמו בדרכים הבאות:

• נכון, אני ביישן וקשה לי ליצור שיחה בינאישית בקלילות, א-ב-ל אני "ספץ" במקצוע שלי!
  

• אני יודע שאני לא מספיק אסרטיבי, אבל כשיש בעיות מקצועיות לפתור, אתם הרי יודעים שכולם באים אלי כי רק אני יודע לפתור מצבים. 
  

• נכון, אני לא מחפש קידום, אבל בזכות זה נשאר לכם כאן איש מקצוע מוביל בצוות. כל היתר לומדים ורצים הלאה, וכך הולך איתם גם הידע המקצועי. אני, לעומת זאת, חונך עובדים חדשים, מחליף מנהלים בחופשה והם יוצאים בשקט כי יודעים שיש על מי לסמוך. אתם צריכים אחד כמוני שהצוות חשוב לו, שטוב לו במקום שלו ושהוא "רץ למרחקים ארוכים".
  

הכותבת היא מנכ"ל BossProblem - יעוץ והדרכה להצלחה בעבודה, יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית