"חולים מידרדרים, ואין לנו איך לעזור להם"
טכנאי רנטגן, לבורנטים ואחיות קורסים תחת מאות אחוזי תפוסה במחלקות. "איש לא שם לב אלינו - אבל אנחנו חשובים", מסביר דימה, רנטגנאי במאיר. פנינה, אחות בהלל יפה: "מטופלת סיעודית עם טיטול ומצוקה נשימתית נבדקה במסדרון. זה מבייש". חבר בוועדת גרמן: "זו טרגדיה בממדים לאומיים"
עוד חדשות בנושא:
- עומס בבתי החולים, המיון בשיבא קרס: "כמו קרב מרובה נפגעים"
- הרופאה שעקצה את נתניהו: "כואב לי הלב על החולים במיון"
- עומס בבתי החולים, המיון בשיבא קרס: "כמו קרב מרובה נפגעים"
"יש לנו 36 מיטות אבל מאושפזים 54 עד 64 חולים, והיד עוד נטויה. המון מהם נמצאים במסדרון, בחדר האוכל של המטופלים, ואי אפשר להתנהל כך יותר. צריך לבדוק אותם במסדרון מול כולם. בשבוע שעבר הייתה פה מטופלת סיעודית עם טיטול ומצוקה נשימתית ולא היה לנו חדר בשבילה. מבייש לתת להם מענה בצורה כזאת, כשכולם יכולים לשמוע מה האבחנה שלהם ושהם חשופים לעיני כל".
ביטון ממשיכה: "הפתרון הוא לא כאן בבית החולים. הוא צריך להיות ברמה המדינית. אנחנו צריכים פתרונות לטווח הרחוק. אני 20 שנה במקצוע, אבל עדיין לא ראיתי שום פתרונות. האחיות שלי פשוט קורסות, הן מבקשות לעבור למחלקות קלות יותר. אי אפשר לעבוד ככה. אנחנו אמורות להקליד גם את כל האומדנים, הפכו אותנו גם לפקידות בנוסף לאחיות. אי אפשר לעמוד יותר בנטל הזה, אנחנו נופלות מהרגליים. פשוט אי אפשר לעבוד ככה, אנחנו רק מכבות שריפות".
נתוני משרד הבריאות מראים שבבתי חולים מסוימים העומס אתמול (ג') במחלקות הפנימיות קיצוני: בהדסה עין כרם נרשמה תפוסה של 198%. בהר הצופים נרשמה תפוסה של 150%, בהלל יפה בחדרה 134%, בפוריה 127%, ברמב"ם בחיפה 118%, בלניאדו בנתניה 141%, בנהריה 121% ובקפלן 119%.
במשרד האוצר מסבירים כי בשנים האחרונות השקיעו משאבים רבים כדי לשפר את המערכת, ושבשנים 2014-2008 גדל תקציב מערכת הבריאות ב-56 אחוז, מה שמהווה את הגידול הרביעי מבין כלל המשרדים הממשלתיים אחרי התחבורה, החינוך וביטחון פנים.
בנוסף נמסר מהאוצר כי הושקעו יותר ממיליארד שקל בהוספת כאלף מיטות אשפוז, כ-300 מיליון שקל בהוספת 300 מיטות פסיכיאטריה ושיקום, כחצי מיליארד שקל בבית חולים חדש באשדוד שמוקם בימים אלו, 90 מיליון שקל בהוספת 9 מכשירי MRI, וכן 80 מיליון שקל עבור שדרוג הפגיות, 250 מיליון עבור הוספת אלף רופאים, ועוד מיליארדים עבור שירותים שונים במערכת.
על כך עונה עו"ד עדי ניב-יגודה, מומחה למשפט רפואי שליווה את מערכת הבריאות מקרוב כחבר בוועדת גרמן: "רק פוליטיקאי שלא צריך להמתין שעות בחדרי המיון או לקבל טיפול במסגרת הרפואה הציבורית מסוגל לנפנף במספרים ובאחוזים שמעידים על הגדלת תקציב הבריאות. ביניהם לבין המציאות הקשה שחווים כל יתר האזרחים אין ולא כלום. רק מי שזוכה ליחס של VIP לא נותן לעובדות לבלבל אותו ומציג תמונה אידיאלית. המספרים מציגים עלייה מסוימת בתקצוב מערכת הבריאות אך נדמה שגם במשרד האוצר מבינים שהתוספת לא מספקת שיפור משמעותי, בטח לא בצורה דרמטית כפי שהנתונים מתיימרים להציג.
"על רקע גירעונות העתק והשחיקה התקציבית, התוספת היא מעט מדי ומאוחר מדי. במקום להיאחז במספרים שמראים שיפור על הנייר, ראוי שכל ראשי המפלגות יגיעו למרפאות העמוסות, למחלקות הקורסות ולחדרי המיון ויראו את המציאות שהיא נחלתם של קהל הבוחרים. רק אז, אולי, ממדי הטרגדיה הלאומית של מערכת הבריאות יחלחלו. ואולי אז יהיה סיכוי כלשהו שמערכת הבריאות תזכה למקום ראוי בתיעדוף הלאומי והפוליטי".
אנחנו סקטור מקופח
ד"ר אלה בורדלובה עובדת במעבדה המיקרוביולוגית בבית החולים איכילוב, והיא מבהירה כיצד הגברת העומס במיון משפיע על עובדי המעבדות: "לכל חולה יש לפחות שלוש בדיקות ששולחים למעבדות, אז אם יש עומס גדול במיון, במעבדות העומס גדול עוד יותר. אנחנו קורסים תחת העבודה. אין לנו מספיק כוח אדם, כי אנשים לא רוצים לבוא לעבוד בשכר הנמוך, ולכן תוצאות הבדיקות מתעכבות. כך הרופא לא יכול לשחרר את החולים, והעומס גדל. זה מעגל שמזין את עצמו. אני ד"ר לביולוגיה מולקולרית ונאלצת לקבל השלמת הכנסה בגלל ששכר הבסיס שלי נמוך ממינימום. אני מטפלת בכל הבדיקות שקשורות לזיהומים האפשריים מהמיון ומכל המחלקות. בחורף אנחנו בודקים את השפעת וכל הווירוסים האפשריים, פשוט הכול".
החולים שמגיעים למיון או שמאושפזים במחלקות נאלצים במקרים רבים לעבור צילומי הדמיה. אז הם נתקלים בטכנאי הרנטגן, שמספרים גם על הקריסה בעבודתם. שבימים אלה הם נמצאים בעיצומו של סכסוך עבודה בניסיון לשפר את תנאיהם. "בשבת האחרונה ביצעתי 52 צילומים, רק אני. אני עובד בבית החולים מאיר, שהוא בית חולים בינוני בגודלו, אז מה קורה בבתי החולים הגדולים?", אומר דימה לבוב, רנטגנאי במאיר. "המשמרת היא מרתון, אין זמן לכלום. המערכת מכריחה אותנו לעבוד בצורה שבה אי אפשר לתת את היחס הראוי לחולה. יש למטופלים שאלות, אבל כשאתה בלחץ אתה צריך לעבוד מהר ובלי לתת את תשומת הלב.
"אני לא עובד כמו שהייתי רוצה. אנחנו סקטור מאד מקופח. אנחנו הלב של מערכת הבריאות ועובדים מאד קשה. תורניות של 24 שעות, שבתות וחגים, יותר מ-200 שעות, ובסוף בקושי מרוויחים. אני קצת מצטער שבחרתי במקצוע הזה. אנחנו לא צלמי אופנה, אלא נחשפים לקרינה, וצריכים להרים את החולים. זו עבודה פיזית וקשה. היום שום דבר לא זז בלי בדיקות הדמיה, רנטגן, CT, MRI, וזה משפיע עלינו בצורה איומה. אנחנו נותנים שירות למיון, למחלקות ולכולם. אנחנו כמו האנשים שמתקנים את הרמזור, אף אחד לא שם לב אלינו אבל אנחנו חשובים".
אליאס גנדור, אח במיון במרכז הרפואי שיבא, מספר על החורף הקשה שעבר עליו ועל הצוות שעובד איתו: "אנשים שעובדים במיון יודעים שזה מקום קשה ואוהבים את זה, אבל הקושי גובר על כל יכולת. העומסים נוראיים. הכול נופל עלינו והחולים צועקים עלינו. אנחנו רוצים לתת טיפול לחולים שממתינים אבל אין לנו איך. אנחנו יודעים שחולה מסוים עלול להידרדר אם לא נטפל בו בדחיפות אבל אין לנו איך. זו הרגשה נוראית שאנחנו לא מצליחים לעזור לאנשים כמו שאנחנו רוצים. כולם מדברים על מיטות, אבל צריך גם עוד אנשי צוות", הוא מספר.
גנדור עובד לעתים גם כאחראי משמרת, ואז הוא מספר שהוא אפילו לא חושב על ללכת לאכול. "אני צריך כל הזמן לבדוק שאנחנו לא מפספסים אף אחד. רק בסוף המשמרת אני מבין שלא אכלתי או שתיתי, פתאום אני מרגיש שאני נופל מהרגליים ומאשים את עצמי בכל מה שקורה במקום".
לפנייה לכתב/ת 
