הנה אני בא: הקאמבק של פול ג'ורג'
7 חודשים עברו מאז הפציעה המזעזעת של פול ג'ורג' במשחק אימון של נבחרת ארה"ב. הרופאים העריכו שהוא יישב שנה וחצי בחוץ, אינדיאנה הפכה לקבוצה פשוט לא מעניינת וראתה שחור בעיניים. בקרוב - PG חוזר לפייסרס כדי להוכיח לכולם שהקסם עדיין קיים: "הפציעה הייתה ברכה עבורי"
(אביו של פול ג'ורג', 03.08.14).
לפעמים, כשאינדיאנה מתעוררת משנת הצהריים שלה ומנצחת קבוצות גדולות (כמו קליבלנד), שואלים את עצמם אנשי אינדיאנפוליס איך זה קרה להם. איך מקבוצה תוססת ומרתקת שקראה תיגר על מיאמי בימים הכי יפים שלה, נשאר הצל החיוור (והכבד, תרתי משמע) של רוי היברט. איך מקבוצה עם יומרות של טבעת אליפות וגמר מזרח כדרישת סף נשאר מאזן פושר של 34:25, ואיך במקום רצף ניצחונות הם מסתפקים רק בהבלחות מתובלות בחוסר עניין. אלו שאלות רטוריות, כי התשובות לכל סימני השאלה האלה ברורות וידועות להם כבר תקופה. הכול מתנקז אל שחקן שלא נמצא שם. הכול בגלל חוסר היכולת להתגבר על הנטישה של פול ג'ורג'.
בקרוב הוא חוזר, והאמת שאינדיאנה כבר מחכה לו יותר מדי זמן עם הלשון בחוץ (לא רק כי היא ניזוקה משמעותית בעקבות נטל חוזהו). גם היא מאמינה, כמו רבים מסביבה, קרוביה, אוהדיה ואוהביה, שיכול להיות לה הרבה יותר טוב בעזרת הכוכב שעזב באמצע. שחייב להיות. הרכבת שנוסעת כבר כמה חודשים רק במקביל למסילה (והתקרבה אליה משמעותית בחודש האחרון) יכולה סוף סוף להתחיל לעלות בצורה רשמית, אם רק גורג' יגיע כבר וייתן לה את הטאץ' הנכון שהיה חסר. וכן, הכוונה היא שזה יסתיים בפלייאוף.
יכול להיות לה טוב יותר משום שאינדיאנה של השנים האחרונות היא פול ג'ורג', ופול ג'ורג' הוא אינדיאנה. ביום חמישי האחרון סימן השחקן 'וי' חשוב בטבלת הייאוש שלו, עוד קילומטר בנתיב הנסיעה אל הקאמבק: לראשונה מזה שישה חודשים, הוא ערך אימון מלא. עם כדור. עם תנועה. "זה הרגיש טוב, ממש טוב", אמר ג'ורג' אחר כך. "זה צעד גדול בשבילי". כל הקומבינציה ששחקן כדורסל צריך שתהיה לו עשתה היכרות מחודשת עם מי שלקחו לו את הכדור מהיד כבר יותר מדי זמן. וכמה שהוא התגעגע, וכמה שאנחנו התגעגענו, ויותר מהכל, כמה שאינדיאנה התגעגעה אליו.
"אין שאלה לגבי ההשפעה של הפציעה על הקבוצה שלנו. המועדון הזה סבל ממפלות בעבר, אבל הראה יכולת התאוששות. פול יספק דוגמא לכך מחוץ למגרש, ואנחנו נצטרך לעשות את אותו הדבר על המגרש. כל דיבור על עתיד הקבוצה שלנו לא יהיה ראוי כרגע, אנחנו מתעסקים רק בלעשות מה שצריך כדי לעזור לפול לחזור".
(לארי בירד, 02.08.14).
ג'ורג' לא היה אמור לחזור השנה. הפציעה שלו בקיץ הייתה חמורה מנשוא. במהלך משחק אימון פנימי של נבחרת ארה"ב הוא רץ כדי לנסות לחסום את ג'יימס הארדן. כל-כך הרבה פעמים הוא עשה את זה בקריירה, רק שהפעם משהו השתבש. כוכב הפייסרס התרסק על הפרקט בצורה נוראית - רגלו נתקלה תוך כדי הנחיתה בעמוד הסל, ופשוט נשברה לשתיים. השחקנים היו המומים, המאמן מרק ששבסקי החוויר, הקהל נחרד וההלם השתלט על האולם בלאס וגאס. הצפי לחזרה למגרשים של ג'ורג' היה שחור: בין שנה לשנה וחצי בחוץ. לאור הנסיבות הכמעט טרגיות, באינדיאנה כבר התכוננו נפשית לתסריט שבו עמוד התווך שלהם לא יחזור אליהם - לא כל-כך מהר, ובטח לא כפי שהיה.
אבל נבואות רפואיות לחוד והיעדים הנחושים שג'ורג' מציב לעצמו לחוד. הסמול-פורוורד לקח את כל התחזיות השחורות, שם אותן בפח והתחיל לעבוד. היעד האקטואלי שלו הוא לשחק בפלייאוף, וההערכות העדכניות מדברות על כך שהכוכב בצהוב עשוי לחזור הרבה לפני כן.
"הדבר היחיד שהייתי יכול לעשות במשך שלושה או ארבעה חודשים היה לכדרר ולזרוק. אז אני בהחלט חושב שהכדרור והזריקה שלי השתפרו, וגם התחזקתי פיזית. אלה שלושת הדברים שהייתי צריך לעבוד עליהם לקראת העונה הבאה. הפציעה היא כמעט כמו ברכה בתחפושת עבורי, משום שקיבלתי הזדמנות להתרכז בנקודות הללו".
(פול ג'ורג', 14.02.14).
כדי להבין עד כמה ג'ורג' הוא עוגן עבור הקבוצה שלו ועד כמה היא תלותית בו, צריכים לנסוע קצת במנהרת הזמן. דוגמא טובה היא העונה האחרונה - שהייתה הטובה שלו בקריירה בנקודות (21.7) ובאחוזים מהעונשין (86.4). בשנתיים שלפני הפציעה הוא פתח בכל 159 המשחקים בהם לקח חלק, וזה שלא הפייסרס מצאו לו מאז שהלך אלטרנטיבה אמיתית.
ג'ורג' היל היה אמור לקחת על עצמו יותר אחרי ההשבתה של מספר 24, אבל קשה לומר שהוא התחליף שחיפשו לחיסרון שלו בתמהיל החדש שנוצר באינדיאנה. הרכז הוא הקלע הבולט של הפייסרס העונה עם 13.6 נקודות למשחק, ופה בדיוק הבעיה: אף קבוצה לא יכולה באמת להצליח כשהסקורר המרכזי שלה מדורג במקום ה-80 בטבלת קלעי ה-NBA. לשם השוואה עם האפקטיביות של גורג' - רק 10 שחקנים בליגה כולה קלעו יותר מ-3,114 הנקודות שהוא קלע בחלוף שתי העונות האחרונות שלו בקבוצה.
ואלו לא רק הנקודות, כמובן. בעונה הקודמת גורג' גם היה השחקן היעיל ביותר בצהוב (20.1 נקודות מדד), החוטף המצטיין שלה (2 חטיפות בממוצע למשחק) והסטופר הכי טוב שהיה לה להציע. "הוא ניחן בגוף של סקוטי פיפן ובאינסטינקטים של אלן אייברסון", אמר עליו פעם המאמן שלו בראיון ל-ESPN.
פברואר האחרון היה נהדר עבור אינדיאנה, ושם אותה בעמדה מעולה להשתחל למקום
שייקח אותה אל מעבר לעונה הסדירה. ג'ורג' ייתן לה, בהנחה שיעמוד בלחץ האדיר שיופעל עליו ואם אכן ישחזר את היכולת המבוקשת, פוש רציני כדי להגיע לשם בתזמון טוב. אבל העניין איתו שתרומתו הכוללת לאינדיאנה - ולמפעל הכדורסל האמריקאי כולו - מעולם לא הסתכמה רק ברמה המקצועית.
PG הוא, בעצם, כל מה שאין לקבוצה הזאת במאגר בלעדיו. הוא מכניס קצת כריזמה לאפרוריות שלה, משרה באלאנס נכון במועדון שנע כמו מטוטלת ברוח בלעדיו ועכשיו הוא גם חתום על אחד הסיפורים סוחטי הדמעות (והבאזז) של השנים האחרונות בליגה. לכן אינדיאנה כל-כך זקוקה לו: כדי להתחיל לעניין מחדש. כדי לחזור להיות רלוונטית. ב-2015 זה לא פחות חשוב מלהוביל את הליגה בריבאונדים או לשים את הכדור ברשת, ואיזה מזל שפול ג'ורג' יכול לעזור לה בכל המישורים גם יחד. עכשיו, כשהוא על סף חזרה מרגשת, הוא בעיקר צריך להוכיח את מה שאמר לאביו על מיטת הטיפולים אז, בתחילת אוגוסט: שהוא יכול להיות יותר טוב יותר משהיה.
לפנייה לכתב/ת 
