צפוף בכיתה: "בתנאים כאלה אי אפשר ללמד"

"המורה מתקשה להשתלט על הרעש ושיעור של 45 דקות מצטמצם ל-25. אין יחס אישי לתלמיד, אני לא מצליח להתרכז בשיעור ובשלב מסוים פשוט מפסיק להקשיב למורה, היא חוזרת על כל משפט חמש פעמים". זוהי שגרת יומו של תלמיד בכיתה עם 40 תלמידים, ובצד השני של המתרס נמצאים המורים, מתוסכלים מכך שאינם יכולים להגיע לכל תלמיד, עייפים ושחוקים מהמאמץ ללמד בכיתות כה גדולות.

(צילום: shutterstock)

בשבוע שעבר קיימו מאות הורים ברחבי הארץ הפנינג מחאה נגד המחסור בסייעות והצפיפות בגני הטרום טרום חובה וטרום חובה. אלא שבעיית הצפיפות היא לא נחלתם של גני הילדים בלבד. גם בתי הספר, הן היסודיים והן העל-יסודיים, סובלים מבעיה זו. על פי דו"ח של ארגון המדינות המפותחות שפורסם ב-2014 ונתוניו מתייחסים לשנת 2012, בכיתה ממוצעת בבית ספר יסודי בישראל לומדים 27 תלמידים, לעומת 21 תלמידים בממוצע בשאר המדינות המפותחות. בחטיבות הביניים בארץ ירד מספר התלמידים בכיתה מ-32.2 ב-2009 ל-28 בממוצע ב-2012, אולם עדיין מדובר בנתון בעייתי בהשוואה לממוצע במדינות המפותחות - 24 ילדים בכיתה.

"בגילים צעירים הקושי בכיתה צפופה זה בהגעה לכל ילד. אנחנו מדברים על שלב של רכישת מיומנות הכתיבה והקריאה, זה הבסיס של הפירמידה", אומרת מחנכת כיתה א' בבית ספר בצפון. "הכיתה מאוד הטרוגנית, כל ילד מגיע מרקע אחר, לכל אחד יש את קצב ההתקדמות שלו, וככל שיש יותר ילדים בכיתה הזמן שאני יכולה להקדיש לכל אחד מהם מצטמצם. בשעות החופשיות שלי אני לוקחת תלמידים באופן פרטני כי לא הספקתי להגיע אליהם במהלך השיעור, אבל לא כל מורה רוצה ומוכן לעשות זאת והפערים הולכים וגדלים". העבודה הקשה משפיעה על המורים והשחיקה שלהם הולכת וגדלה. "לאחר יום העבודה אני מותשת, זה בלתי אפשרי לעבוד ככה. אני לא יכולה ללמד לפני שאני מחנכת".

המחאה של הורים בחולון על הצפיפות בכיתות. החלה את מחאת הסרדינים

ארז מנשה מחולון הוא אב לשלושה ילדים, שניים מהם תלמידי ב' ו-ד', בכיתות של 38 ו-40 תלמידים. "בעקבות מחאת הסרדינים הצלחנו לגרום לכך שהשנה הם ילמדו את מקצועות הליבה בקבוצות לימוד של 30 תלמידים לכל היותר, אבל את שאר המקצועות הם לומדים בכיתות האם. ההשלכות הן קטסטרופליות. נתחיל בזה שפיזית אין מקום בכיתה לתיקים ואין מרווח אישי לתלמידים. הלמידה הזו יוצרת תסכול רב בקרב הילדים ואנחנו עדים לתופעות אלימות שלא הכרנו בעבר. אם ילד מתקשה בחומר הלימוד, למורה אין אפשרות לגשת אליו ולעזור לו. מורה אחת לא מסוגלת להגיע בשיעור של 45 דקות ל-30 או 40 תלמידים ולסייע לכל אחד מהם. היכולת שלה לתת יחס אישי הוא אפסי, כך שילד מתקשה עלול למצוא את עצמו בפיגור בחומר, ביחס לשאר הכיתה. אני באופן אישי משלם עבור שיעורים פרטיים כי הילדים שלי לא מצליחים לקלוט את כל החומר בכיתה".

מאיר, תושב ירושלים ואב לתאומים בכיתה ג', מספר כי ילדיו לומדים בכיתות של 37 ו-38 תלמידים. "זו פשוט שערורייה. המורים עושים את כל המאמצים, אבל הם פשוט מתקשים לתפקד". לדבריו המצב פוגע בעיקר בתלמידים החלשים. "הם פשוט נופלים בין הכיסאות. זה לא בזדון, אבל זו התוצאה כי המורים לא מצליחים להגיע לתלמידים שזקוקים לעזרה. הילדים שלי מלינים לא פעם על כך שלא הצליחו לשמוע מה המורה אמרה בשיעור והם בהחלט צוברים פערים במקצועות מסוימים". גם מאיר משלם עבור שיעורים פרטיים לילדיו על מנת להשלים את החומר שהם מפספסים בבית הספר.

ארז מנשה. נאלץ לקחת שיעורים פרטיים עבור ילדיו שלומדים בכיתות צפופות

יהוראי דיין, תלמיד כיתה י' מאשקלון, חווה על בשרו את בעיית הצפיפות. דיין מעיד כי בכיתתו יש לא פחות מ-40 תלמידים. "אנחנו לומדים כך את כל המקצועות של כיתת האם: היסטוריה, ספרות, הבעה וכדומה. מאוד קשה להתרכז, יש כל כך הרבה הסחות דעת, 15 הדקות הראשונות של השיעור מתבזבזות על להביא שולחנות וכיסאות מבחוץ, להקריא שמות. המורה מתקשה להשתלט על הרעש ושיעור של 45 דקות מצטמצם ל-25. אין יחס אישי לתלמיד, לי באופן אישי יש הפרעות קשב וריכוז, אני לא מצליח להתרכז בשיעור ובשלב מסוים פשוט מפסיק להקשיב למורה. מעבר לזה מאוד קשה להכתיב בכיתה, המורה חוזרת על כל משפט חמש פעמים. המורות שלנו תותחיות, הן באמת ראויות לצל"ש מבחינתי, אבל זה בלתי אפשרי וכולנו נפגעים".

משרד החינוך לא חשף את ההמלצות

שרת החינוך לשעבר, יולי תמיר. להגדיל את השעות הפרטניות(צילום: גיל יוחנן)

"אף על פי שזוהי התפתחות חשובה בתחום גודל הכיתות, המצב עדיין רחוק מהיעד שהוכרז לפני כמה שנים – הקטנת מספר התלמידים בכיתה באופן הדרגתי ב-20 אחוז לפחות", כתב בלס. הוא ציין כי התמהמהות המדינה להוציא לפועל התחייבות זו הביאה בסופו של דבר למה שכונה "מחאת הסרדינים" – שאותה החלו הורים מודאגים מחולון לאחר שהתבשרו על איחוד כיתות בבית הספר שבו לומדים ילדיהם. המחאה החלה כמקומית אבל סחפה אחריה הורים רבים ברחבי הארץ. בעקבותיה שר החינוך לשעבר שי פירון הקים ועדה בראשות ד"ר אורנה שמחון, וזו הגישה בחודש ינואר האחרון את המלצותיה למנכ"לית משרד החינוך מיכל כהן.

לפי הודעה שפרסם פורום ההורים העירוניים, הוועדה המליצה לצמצם את מספר התלמידים בכיתה למקסימום 32 ולשלב סטאז'רים וסטודנטים בכיתות כבר בשנת הלימודים השלישית שלהם לתואר. במשרד החינוך טענו כי אלה לא עיקרי הדברים, אך סירבו לחשוף את המלצות הוועדה. הם ציינו כי המלצות הוועדה הונחו על שולחנה של המנכ"לית, אך טרם התקבלה החלטה בנושא. כך או כך, בימים אלה שבהם אין שר חינוך, המנכ"לית לא תקבל החלטה כה חשובה, וההחלטה אם ליישם את המלצות הוועדה תיאלץ לחכות לאחר הבחירות. כיום מופעלות במערכת החינוך תוספת של עשר שעות הוראה שבועיות בעברית ובמתמטיקה בכיתות א' וחמש שעות שבועיות בכיתות ב', ושעות הלמידה הללו נעשות בדרך כלל בקבוצות קטנות.

"המוכשרים משתעממים, לחלשים קשה"

הביניים רוצים שיזהו אותם, הם לא רוצים להיות חלק ממסה גדולה. בפועל זה לא קורה, המורים מתוסכלים, מסיימים יום עבודה שחוקים, עייפים, ונכנסים למחרת לכיתה עם אותן רגשות".

לדברי פרופסור הרפז, הפתרון של שני מורים בכיתה נשמע טוב, אך לא ישים. "יש לזה הרבה חולשות ואין לכך את אותו אפקט שיש למורה מול כיתה קטנה. שני מורים בכיתה זו אומנות שלמה שצריך ללמוד אותה, זה עסק שאתה חייב ללמוד אותו טוב ולהכשיר את המורים בהתאם".

שרת החינוך לשעבר פרופסור יולי תמיר: "ההבדלים בין 35 ל-32 תלמידים קטנים מאוד מבחינת היכולת ללמד. ההבדל המשמעותי הוא מתחת ל-20 תלמידים. המשמעות של פתרון הבעיה היא כמעט להכפיל את מערכת החינוך. לכן, תמהיל של שיעורים בכיתה גדולה - במקביל לשיעורים בכיתות מפוצלות - זו השיטה הטובה ביותר להתמודד עם בעיית הצפיפות. הפתרון האולטימטיבי בעיניי הוא הגדלת מספר השעות הפרטניות ופיצול כיתות א'-ד'".