לא זיווג משמיים: הבונוס הסודי שבאיחוד המפלגות
לצד רווח פוליטי ברור של הגדלת מספר המצביעים וחיזוק הדדי, תופעת איחוד המפלגות לקראת הבחירות כוללת גם רווח כלכלי ברור - הכירו את יחידות מימון המפלגות, בעזרתן מגדילות המפלגות את שווי המימון השוטף שלהן בעשרות ואפילו מאות אלפי שקלים. טור אישי
עשרים ושש רשימות מועמדים הוגשו לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת העשרים - חלקן מורכב ממספר מפלגות שהתאחדו לרשימה אחת. "המחנה הציוני" מורכב משתי מפלגות - "העבודה" ו"התנועה". רשימת "יחד-העם איתנו" בראשות אלי ישי אף היא מורכבת משתי מפלגות: "יחד" ו"עוצמה לישראל", שמטעמה הועמד ברוך מרזל במקום הרביעי ברשימה זו. כך גם המצב ברשימה המשותפת לחד"ש, רע"ם, בל"ד ותע"ל.
כתבות נוספות בערוץ הכלכלה
ובכן, תאמרו, מה בכך? הרי צירוף של מפלגות לרשימה אחת ידוע כבר מימים ימימה. כך הייתה בזמנו ברשימת "הליכוד-גשר-צומת"; "ישראל אחת" בראשות אהוד ברק הורכבה ממפלגת העבודה ומ"גשר" בראשות דוד לוי, ואפילו מר"צ הייתה מורכבת משלוש מפלגות: ר"צ, מפ"ם ו"שינוי". ועוד לא הזכרנו את גח"ל ו"המערך" - כולן רשימות שהורכבו מצירוף של מפלגות שונות.
ראשי "הליכוד ביתנו". כל מפלגה המיוצגת בכנסת זכאית למימון שוטף(צילום: גיל יוחנן)
מפלגה מוגדרת לפי חוק המפלגות כ"חבר בני-אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוג ם בכנסת על ידי נבחרים". כלומר, סיעה בכנסת יכולה להיות מורכבת ממספר מפלגות שהתקבצו יחד לרשימה אחת.
ומדוע טורח אני לבלבל את מוחכם בדקויות משפטיות אלה? מדובר בדקויות בעלות משמעות נכבדת - בעיקר בשל העובדה שלרשימה משותפת של מספר מפלגות יתרונות פוליטיים וכספיים. היתרון הפוליטי העיקרי הוא שאם מפלגה אחת, המיוצגת בסיעה משותפת בכנסת, מבקשת לפרוש מרעותה שעימה "רצה" לבחירות ולהקים לעצמה סיעה נפרדת - כל שעליה לעשות הוא לשלוח הודעה ליושב ראש הכנסת. כך עשתה רק לאחרונה מפלגת "ישראל ביתנו" בראשות אביגדור ליברמן, שפרשה מסיעת "הליכוד". זהו תהליך מהיר וקל לעומת פילוג בסיעה אחת המורכבת ממפלגה אחת - במצב כזה יש צורך או בהסכמה של שני הצדדים, או בפרישה של לפחות שליש מנציגי המפלגה בכנסת. לדוגמה, אם לסיעה מסוימת עשרה חברי כנסת כאשר תשעה מהם הם חברי מפלגה אחת והעשירי חבר במפלגה אחרת, יכול העשירי לפרוש על ידי משלוח הודעה ותו לא והוא "סיעת יחיד" לכל דבר ועניין. מנגד, אם למפלגה עשרים חברי כנסת בסיעה אחת - צריכים לפחות שבעה חברי כנסת לרצות לפרוש כדי לפרישה יהיה תוקף.
הטריק של יחידות המימון
אבל היתרון העיקרי ברשימה משותפת - שמהווה חיסרון אמיתי עבורנו - הוא יתרון כספי. בישראל קיים חוק מימון מפלגות הקובע מימון מקופת המדינה לכל מפלגה המיוצגת בכנסת, אפילו אם היא שותפה ברשימה עם מפלגה אחרת. לפי החוק כל מפלגה המיוצגת בכנסת זכאית למימון שוטף, מדי חודש בחדשו, כמספר חבריה בכנסת בתוספת יחידת מימון אחת.
נביא לדוגמה שתי סיעות בכנסת, שלכל אחת מהן חמישה עשר חברי כנסת. האחת מורכבת רק ממפלגה אחת בעוד שהאחרת מורכבת משלוש מפלגות. במקרה הראשון, תקבל הסיעה שלה רק מפלגה אחת שש עשרה יחידות מימון מדי חודש. במקרה השני, תקבל הסיעה עוד שתיים – כלומר שמונה עשרה יחידות מימון. מדוע? משום שכאמור, לכל מפלגה מגיעה יחידת מימון נוספת על מספר חבריה בכנסת. אפילו אם למפלגה רק חבר כנסת אחד - זכאית היא לשתי יחידות מימון.
כל יחידת מימון, לכל חבר כנסת, מסתכמת בכ-70,000 שקל לחודש. לכן סיעה המונה חמישה עשר חברי כנסת ממפלגה אחת תקבל מדי חודש שש עשרה יחידות מימון - כמיליון ומאה אלף שקל. מנגד, לפי הדוגמה שהבאנו לעיל, שמונה עשר יחידות מימון יזכו את הסיעה בתוספת של 140,000שקל בכל חודש - כמיליון ושש מאות אלף שקל בכל שנה. וכך, למרות שמספר חברי הכנסת של שתי הסיעות זהה, ולמרות שהציבור הישראלי העניק משקל פוליטי שווה לכל רשימה - הסיעה המורכבת ממספר מפלגות תקבל הרבה יותר מרעותה.
בימים האלה שבהן מתהדרים נציגינו הנבחרים ב"דאגה" לבוחרים - טוב יעשו אם יתחייבו להפסיק את הנוהג הנפסד הזה.
הכותב הוא שר התשתיות הלאומיות וחבר כנסת לשעבר. כיום תלמיד לדוקטורט, יזם בתחומי האנרגיה ומרצה בנושאים שונים
לפנייה לכתב/ת 
ראשי המחנה הציוני
צילום: AFP
מומלצים
