דירות מתפוררות, רטיבות, גגות דולפים ועוני: הצצה מבישה לחצר האחורית של שכונת גילה
התחתית של בירת ישראל: מאות משפחות נאלצות להתמודד עם מאבק הישרדות במתחם ששימש מרכז קליטה. ניצול שואה שמתגורר במתחם: "לאף אחד לא אכפת מאיתנו". אם חד-הורית לחמישה: "זה גטו". בעלת הדירות עמידר פועלת להרס המתחם והקמת מבנה חדש: "כולם יקבלו פתרון"
"הילדים שלי חסרי ביטחון, ילדים מבית הספר שבו הם לומדים לא מגיעים אלינו לבית להתארח כי אנחנו גרים בתנאים האלה". רויטל איש, אם חד-הורית לשישה ילדים, מתגוררת במתחם דירות עמידר בשכונת גילה בירושלים, שבעבר שימש מרכז קליטה. במציאות היום-יומית במתחם, המכונה "החצר האחורית של גילה", ניתן לחזות מקרוב בדירות קטנות ומתפוררות, נזילות מהתקרה, הזנחה, הצפות ועוני מחפיר.
חברת עמידר מעוניינת להיכנס לפרויקט "פינוי-בינוי" ולבנות במקום 1,000 דירות חדשות במקום 288 הדירות הרעועות. הדבר אמור להוות זריקת מרץ אדירה לשכונה ולמאות משפחות חסרות אמצעים, אלא שהדרך למימוש המיזם עדיין ארוכה וטרם ידוע מי ייכנס לדירות החדשות. כך או כך, עד להופעת האור בקצה המנהרה נאלצות המשפחות להתמודד עם מאבק קיומי מתמיד.
עוד בסדרת ישראל תחתית של ynet
חיים עם חתולים מתים. התחתית של נצרת עילית
"לגור כאן זו סכנת נפשות". הטרגדיה של שכונת "עתיקות" באשקלון
מלחמת ההישרדות של גבעת אולגה: "שיכורים ישנים במדרגות"
בעתיד מגדלי יוקרה, בהווה זנות והימורים. עולם שלישי בתל אביב
חי בדירה בלי שירותים. פני העוני בחיפה
עוני בבאר שבע: אין תקווה בשכונה ד'
"ילדי הלילה" של קריית משה ברחובות
צדקה תציל ממוות: העוני בבני ברק
רויטל איש, שמגדלת כאמור לבדה שישה ילדים, מתגוררת עמם בדירת חדר וחצי. "זה דור רביעי לעוני", היא אומרת בנוגע לילדים. "איך שאימא שלי גידלה אותנו, ככה אני מגדלת את ילדיי. אני יוצאת החוצה כדי שיהיה אוכל במקרר וזהו, אין מותרות מעבר לזה".
על ההזנחה במה שמוגדר בית היא מספרת כי "כל הארונות מלאים ברטיבות ועובש. המים נכנסים מהגג ודרך הקירות. לבנות שלי אין חדר נורמלי כמו לכל הילדות. לקחו את האוכלוסיות הכי קשות וריכזו אותן במקום אחד. זה ממש גטו".
המתחם נבנה בתחילת שנות ה-70 כמרכז קליטה, ולאחר שהעולים שגרו בו עזבו את המקום עבר המבנה לידי עמידר. בשנות ה-90 פלשו למבנים הריקים משפחות רבות שהמתינו לדיור ציבורי, ובהמשך השנים הפלישות "הולבנו" ונחתמו חוזים מסודרים מול הדיירים. לקראת תכנון המיזם להריסה ובנייה מחדש של המתחם, העתיד של הדיירים לוט בערפל.
כ-80 משפחות הצליחו לרכוש את בתיהן מעמידר ויקבלו בוודאות דירה חדשה. השאר מתקשות לרכוש את הדירות מהחברה המשכנת, ואם לא יצליחו ייאלצו להמתין לפתרון דיור ציבורי חלופי שיינתן ככל הנראה באזור השפלה.
"יש פה אנשים שבעבודה קשה הצליחו לקנות את הדירות שלהם. ויש אנשים כמוני שגם בעוד 50 שנה לא יצליחו לקנות את הדירה", מוסיפה איש. "לקראת ה'פינוי-בינוי' נוצר מלכוד חדש: מי שקנה את הדירה שלו יקבל דירה חדשה במגדל. אני, שלא קניתי את הדירה, אם חד-הורית עם שישה ילדים, יכולה למצוא את עצמי בלי בית, ברחוב. שמעתי שמתכננים להעביר אותנו לרמלה או ללוד".
"אין תשובות"
למשפחות המתגוררות טענות קשות נגד עמידר על הזנחת הדירות. "אני ניצול שואה, חולה סרטן, אשתי נכה והגג שלנו דולף מהגשם", אומר הדייר ולדימיר פלדמן, "כתבתי המון מכתבים לעמידר ואין תשובות. לאף אחד לא אכפת מאיתנו".
דיירת נוספת, רותי שרביט, הוסיפה: "במהלך סופת השלגים האחרונה נשארתי כאן לבד. הייתי בלי חשמל שלושה ימים ודלת הכניסה נתקעה ולא יכולתי לצאת. יש לי רטיבות לאורך כל הקירות. ביקשתי עזרה מעמידר, הם מבטיחים הבטחות ולאף אחד לא אכפת".
התשתית הקלוקלת נותנת את אותותיה גם בנזילות רבות של מים, שמובילות לחשבונות עתק. כשהחובות לא משולמים הלקוחות מנותקים, והפתרונות מתבטאים בחיבורים פיראטיים שרק מוסיפים בעיות. "יש לי חובות של 15 אלף שקל מים. תאגיד הגיחון ניתק אותי. היום אני מחוברת פיראטית עם צינור פלסטיק", אומרת אחת מהדיירים, טלי תמים.
אלי כהן, סמנכ"ל הגיחון, מסביר כי "לפני כשבע שנים הייתה בעיית נזילות חמורה והתעקשנו מול עמידר שהם ישלמו את הצריכה המשותפת והתיקונים ולא הלקוחות האומללים, וזה אכן קרה. בחודשים האחרונים אנחנו נחשפים שוב לנזילות וחשבונות גדולים. דיברתי לא מעט עם עמידר והם נותנים תשובה שאני לא אוהב אותה - שזו בעיה של הדיירים ושהם צריכים לטפל. לטעמנו זו תשתית שחלקה הגדול של עמידר והדייר לא אשם שהרשת רקובה. לא מספיק לעשות פרסומות בטלוויזיה - שיואילו בטובם לתקן, זה לא צריך לבוא על חשבון האומללים האלו".
כהן אמר עוד כי החברה מחויבת לפי חוק להוציא חיובים על כל צריכת מים. "הייתי שמח שזה יושת על עמידר אבל לפי החוק אני חייב להוציא חיוב על מי שרשום בחשבון", הוא מבהיר.
העירייה: "פועלים לשיפור חזות המתחם"
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה כי "אף שהשטחים של מרכז הקליטה וסביבו מוגדרים כשטחים פרטיים בבעלות עמידר, עיריית ירושלים פועלת לשיפור חזות המתחם. מנהל הרובע בשיתוף האגף לשיפור פני העיר פועלים לטיפוח השטחים הפתוחים במקום יחד עם התושבים במהלך השנה וכן במסגרת הפעילות של 'יום מעשים טובים' ובסיוע ואגף שיפור פני העיר.
"באשר להליכי התכנון במקום - עיריית ירושלים סבורה כי מרכז הקליטה צריך לעבור תהליך של התחדשות עירונית בעיקר בגלל מצבו הפיזי של המתחם, המחייב טיפול יסודי. חברת עמידר, שהיא הבעלים במתחם, הודיעה שהיא מעוניינת לקדם את התוכנית, והיא מקודמת בשיתוף עם העירייה, המנהל הקהילתי של השכונה והדיירים.
"מטרת התוכנית אינה להוציא את התושבים מהמתחם אלא לשמור עליהם ולשלב אותם בפרויקט. התוכנית נמצאת בשלבי תכנון ראשוניים ומלווה על ידי יועצים מקצועיים כולל יועצים חברתיים. לכל תהליכי התכנון במתחם שותפים נציגי המנהל לשירותי קהילה בעירייה, שנותנים את הדעת למגוון צורכי האוכלוסייה ופועלים להעלאת הצרכים והחברתיים והקהילתיים של התושבים במטרה להבטיח מענים הולמים לרווחתם".
מחברת עמידר נמסר כי "מרכז קליטה גילה מכיל מאות דירות שנבנו בבנייה טרומית. צורת בנייה זו יצרה נקודות כשל רבות במבנים שדרכן חודרת רטיבות לדירות. עמידר פועלת לאתר ולטפל בכל נקודה עם גילויה. מטבע הדברים בדיקת האיכות של עבודות אלו מתרחשת לאחר ירידת גשמים. פרויקט 'פינוי-בינוי' יימשך
כמה שנים ולא יתבצע באופן מיידי, וכל דייר יקבל פתרון דיור דומה למגוריו הנוכחיים.
"אכן, בבניינים החדשים עלויות האחזקה יהיו גבוהים ביחס למצב הנוכחי (מעליות, לובי, תאורה וכיו"ב). עם זאת, החברה מתחייבת כי אף דייר לא יישאר ללא פתרון. מחירי הדירות במסגרת חוק המכר נקבעים לפי שמאים ולכל דייר מסגרת זכאות אישית. מתחילת השנה נרכשו דירות על ידי דיירי מרכז קליטה, דבר המעיד כי מחירי הדירות הן עניין סובייקטיבי".
בנוגע לחיוב צריכת מים מופרז נמסר מעמידר כי "הבניין היחיד שבו קיימת צריכת מים משותפת חריגה הוא בניין 87 אשר אינו בניהול חברת עמידר. אך על מנת לסייע לתושבי הבניין הציעה החברה לבדוק אפשרות לחידוש קו המים המשותף וזאת רק לאחר קבלת פרוטוקול אסיפת דיירים המסמיך את החברה לבצע את העבודה (כנדרש בחוק) והתחייבות הרוכשים לשלם את חלקם היחסי בעלות העבודות. הנושא הוסבר היטב בכתב ובעל פה לכל הדיירים".
לפנייה לכתב/ת 
