כמו תשדיר בחירות גרוע / על ההפסד של מכבי ת"א
הצהובים עדיין ניזונים מהצורך הבסיסי-קיומי של ניצחון בכל משחק. ובדיוק בגלל זה הם רשמו את המשחק הכי גרוע שלהם העונה באירופה. בגלל העומס, בגלל השחיקה של פארגו ובגלל סופו – שאולי קיבל הזדמנות אחת יותר מדי? שרון דוידוביץ' על ה-89:76 לכוכב האדום בלגרד
תשדירי הבחירות של 2015, ולמען האמת גם של כל מערכת הבחירות מאז אמצע שנות ה-90, הם מעמסה טלוויזיונית בלתי ראויה לצפייה או למאכל אדם. שילוב רדוד של בימוי גרוע, תסריט מביך, משחק רע, הומור דלוח ומסרים של ילדים בכיתה ה'. ועם כל זה – התשדירים ששודרו אמש (ה') במקביל להפסד המשפיל של מכבי ת"א לכוכב האדום, היו מעניינים יותר ממשחק ה"כדורסל".
"כדורסל". מילה גדולה למה שהתחולל על הפרקט בבלגרד. לכן גם האצבע הייתה קלה על זפזופ בלתי נשלט. בערוץ 10 סמית' זורק רע לשלוש, בערוץ 1 "עובד נמל" מזדהה עם "מחבל", פארגו עם איבוד כדור שטותי, אריה דרעי מחרחר ריב. טיוס מחטיא מתחת לטבעת, מפלגה בשם מנהיגות חברתית מעלה פונטים של WORD על המסך... בקיצור, ערב הזוי. של כדורסל ושל טלוויזיה.
מחלה עתיקת יומין
עייפות. במקרה של מכבי ת"א, זה לא תירוץ, זו עובדה. עם משחק 5 ב-11 ימים, הצהובים היו שחוקים. תוסיפו לזה את לנדסברג הפצוע, סופו שרק חזר מפציעה (חזר? באמת? מתי?) ונייט לינהארט שלא מתלבש בליגה וקיבלתם משחק עייף ובינוני להחריד.
אם קבוצה שזורקת פחות מ-19 זריקות בממוצע לשלוש מחליטה להפציץ 32 פעמים מחוץ לקשת, זה אומר שאין לה אנרגיות והיא הולכת על הזריקות הפשוטות. אם קבוצה זורקת 9 פעמים בלבד מהקו ו-0(!!!) בחצי השני, זה אומר שאין לה כוח לחדור לסל. אם קבוצה מפסידה 26:8 ב-7 הדקות האחרונות, זה אומר שהרגליים כבר לא מתפקדות. אחריהן גם בא הראש. פארגו שיחק 38 דקות מול אשדוד ו-36 מול הרצליה. אמש הוא רשם 6 מ-11 איבודים של מכבי ת"א.
אז נשאלת השאלה הרת הגורל: מה היה קורה אם אור לאומי בן ה-19 היה משחק 15 דקות, נניח, ולא דקה אחת מול אשדוד? מה היה מתרחש אם ארד הררי, למשל, היה מחמש את כמות הדקות שלו מול הקבוצה של צביקה שרף ושורף את הפרקט ל-10 דקות ולא 2 בלבד? מה היה נורא כל כך אם לינהארט, זה שניצח את פנאתינייקוס ושוב היה מצוין, היה נרשם לליגה ומבטל את מכסת הזרים של הצהובים?
יכול להיות שמכבי ת"א הייתה מפסידה. או במילים אחרות – אסון לאומי.
הצורך הבסיסי-קיומי-מכביסטי אשר ניזון מעשרות שנים של שטיפת מוח, ממשיך לתת את אותותיו. חוסר היכולת לשחרר לפעמים, להרפות, רק בכדי להרוויח היכן שבאמת חשוב. למרבה הפלא – גם העיסוק בצורך הזה כבר מעייף.
משא כבד מדי
היו גם נקודות אור. לינהארט הוכיח את חשיבותו עם שורה ממלאת סטטיסטיקה של 12 נק', 4 ריב', 5 אס', 3 חטיפות ומדד 18, יוגב אוחיון עדיין לא יודע לאיים על טבעת שמחזיקה בדרכון אירופי, אבל עם 8 אס' ו-5 ריב' הוא לפחות מתאמץ ואלכס טיוס, השחקן הכי עייף ונטול אנרגיות כל השנה, התעלה במשחק הכי עייף ונטול אנרגיות של מכבי.
אבל כל הנקודות החיוביות, לא מעלימות ולא מסתירות את הנקודה השחורה המבצבצת ולא נעלמת – סופוקליס שחורציאנטיס.
תחילה, דמגוגיה: סופו מרוויח 800 אלף דולר, בהנחה שיעמוד בתנאי המשקל שהוצבו לו בקיץ (מה שנקרא – חוזה מינימום על משקל מקסימום, ולהפך). בובאן מריאנוביץ' מרוויח חצי מיליון. היווני (שחוזר מפציעה, אמרנו) שיחק אמש 11 דקות וקלע 2 נק', הוריד 2 כ"ח ורשם מדד מצטבר של נקודה אחת בלבד (ג'ייק כהן שלא שיחק בכלל אתמול, קלע 8 נק' ב-7 דקות בשבוע שעבר. אז למה לא אמש?). הסרבי? 19 נק', 17 ריב' ומדד של 32 נקודות.
וכעת, פילוסופיה: תרומתו של סופו על המגרש היא בדרך כלל מעבר למה שמראים המספרים, זה ידוע. הרי כך עזר לזכות באליפות אירופה. רק שיש עדיין בעיה אקוטית – מספרים הם אלה שמנצחים בדר"כ משחקים. אז מה הקשר בין התואר "סנטר", לבין 2.06 מ' שמורידים 2.6 ריב' בממוצע למשחק?
תרומתו הלא מספרית של סופו הייתה אמורה להיות מתורגמת בדיוק למשחקים כאלה. לשים את הגוף אל מול 2.22 מ' מאיימים של שחקן לא טכני אך עצום. זה לא קרה. ועוד לא דיברנו על תחילת הקריסה של מכבי ואובדן היתרון, שהתרחשו איתו על המגרש בפתיחת הרבע רביעי.
אז אחרי שניסה להרביץ לאוהד הפועל ת"א (ולא נענש על ידי המועדון), אחרי שזלזל במוסר המקצועני של אלופת אירופה והעלה משקל באופן חריג בקיץ, אחרי שלא הגיע להיות עם החברים בגמר הגביע וכעת עם סאגת היחסים מול שאר השחקנים – כל זה, יחד עם תצוגת כדורסל חלש, מעלים את השאלה – האם סופו קיבל הזדמנות אחת יותר מדי?
אוהבים כדורסל? למעקב אחר הטוויטר של שרון דוידוביץ' , או הצטרפות לעמוד הפייסבוק .
