מעמד האישה כפרויקט לאומי

כ-15,000 נשים צעדו באחד מימי חורף 1908 בניו יורק ודרשו שכר שווה ושעות עבודה מקוצרות. היו אלה בעיקר נשות ארגון עובדי המחט (תופרות, גזרניות, מגהצות, וכו') שעבדו בתנאים מחפירים מצאת החמה עד צאת הנשמה בשכר ירוד, נמוך בהרבה משכרם של גברים.

נשים אלה היו ברובן מהגרות, חלקן הגדול אמהות לילדים צעירים. צעדה זו השפיעה על נשים במדינות שונות, ותנועות מחאה דומות צצו ברחבי העולם. לאחר המהפכה הסובייטית אימצה הממשלה בברית המועצות יום זה כחג לאומי לנשים. במערב הנושא נשכח דווקא מסיבה זו. רק כאשר החל המאבק הפמיניסטי של שנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת לקרום עור וגידים, חזרו ארגוני נשים ותבעו הכרה והנצחה של יום זה.

עוד בערוץ הדעות של ynet

פצצת האטום בבתי החולים / אפרים זוהב

כלכלה סולידרית / עופר סיטבון

כיום קשה לנו להבין כיצד חיו נשים לפני קצת למעלה ממאה שנים. רוב אוכלוסיית העולם עסקה בחקלאות והאישה בכפר בישלה, ניקתה, גידלה את ילדיה ואת בעלי החי ליד המשק ועבדה בשדה. אחד התיאורים המדהימים הוא תיאורו של אמיל זולה בספרו "אדמה" על אישה היולדת לבדה בשדה, ולאחר מנוחה של כשעה, עוטפת את בתה הרכה בצעיף גדול וממשיכה בעבודתה בשדה.

היסטוריה של תרבויות ומגדרים נלמדת בעיקר מספרות. פרל באק האמריקנית כתבה את ספרה "האדמה הטובה" על נשים בסין בתחילת המאה העשרים. אנחנו מכירים את סיפור חייהן של החלוצות שעבדו בקיבוץ. חלקן היו בארגונים כמו השומר ונילי, אולם רובן עבדו בבית ומחוצה לו בכפל תפקידים.

אנחנו עדיין במאבקים בלתי פוסקים לשוויון מגדרי. אמנם יש בישראל כמה טייסות ונווטות, אולם נשים לא הגיעו לצמרת הפירמידה בצה"ל ובמשטרה. נשים רבות משמשות רופאות, בודדות מנהלות מחלקות ורק אחת מנהלת בית חולים.

אנו סובלים ממחסור בנשים העומדות בראשות עיריות. שתיים מהידועות ביותר מרים פיירברג מנתניה ויעל גרמן מהרצליה, שרת הבריאות עד לאחרונה. הן דוגמאות מובהקות לנשים אחראיות, חכמות ומוכשרות הרואות את טובת החברה שהן באות לשרת. אם בישראל יותר מ-250 רשויות מקומיות, מספרן של הנשים בתפקיד זה אינו מגרד אפילו 2%. אחוזי הנשים במועצות המקומיות דל להפליא, בייחוד ביישובים ערביים וחרדיים.

כאשר אנו מגיעות לכנסת ולממשלה, המצב אינו טוב בהרבה. בכנסת ה-19 היוו נשים כ-25% ואילו מספר השרות היה נמוך בהרבה. כחברה עלינו לבחון עצמנו ולשאול מדוע קורה הדבר? האם הנשים פחות מוכשרות? האם לא מושקע סכום כסף דומה בחינוך בנות ובנים?

אחת מהמסקנות המתבקשות היא כי יום העבודה אינו מותאם לצרכיה של אם (או זוג) המגדלים ילדים. הבנקים וקופות החולים עובדים ימים מקוצרים ופתוחים רק פעמיים בשבוע אחר הצהריים. מורות חייבות לעבוד יום ארוך. עובדות סוציאליות ואחיות בוחרות לעבוד משרות חלקיות, דבר שיפגע ביכולת הקידום המקצועי ובעתיד גם בפנסיה שלהן.

שליש מהזוגות מתגרשים, והמשמעות היא שחלק גדול מהנשים בחברתנו ימצאו את עצמן מגדלות לבדן את ילדיהן, סועדות אותם בימים שיחלו, הולכות לכל החגיגות שבתי הספר והגנים תובעים השתתפות הורית. עוד לא הזכרנו את העובדה שכאשר בן הזוג הופך לסרבן מזונות, הביטוח הלאומי מממן את התשלום הזעום רק עבור שני ילדים. ומה עושה האם לארבעה ולחמישה ילדים? הביטוח הלאומי אפילו מקזז תשלומי אישה פרודה וגרושה המשתכרת יותר מהמינימום.

ביום חשוב זה, אני שבה ותובעת ממשלת ישראל הקמת משרד למעמד האישה לאלתר ומתן פתרונות דיור מיידיים לנשים קורבנות אלימות מבית הנוטשות את דירותיהן מחשש לחייהן ולחיי ילדיהן. זה הכרח לנשים ולילדיהן וזהו צורך לאומי וכלכלי לחברה כולה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il