הנשים שבגיל 70 פלוס לא נותנות לסוכרת לעצור אותן
לכבוד יום האישה חושפות שלוש נשים בנות 70 פלוס את הסוד שלהן. עם לוח זמנים צפוף המשלב התנדבות, לימודים, פעילות גופנית ונכדים הן מתפנות לשיחה על סוכרת, משפחה, נשיות וזקנה. "היום אנחנו פעילות יותר משהיינו אי פעם", הן אומרות
בגיל 70 החיים של לאה, אראלה וצביה גדושים ועמוסים. שנים רבות אחרי הפנסיה הן מנהלות בהתנדבות שלושה סניפים של א.י.ל - אגודה ישראלית לסוכרת, מרצות, מלוות חולי סוכרת, מתנדבות בעמותות וארגונים נוספים, מקפידות על פעילות גופנית ולא מוותרות על ביקורים שבועיים אצל הנכדים.
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר
"הטלפון שלי לא נח לרגע", מספרת ד"ר לאה קנטי, בת 76, נשואה, אמא לשלושה ילדים ושמונה נכדים מאשדוד. "אני נותנת ייעוצים במשרד אבל גם תמיד זמינה בטלפון. חשוב לי להשתתף בכנסים רפואיים ולהתעדכן בפיתוחים האחרונים. ארבע פעמים בשבוע אני יוצאת להליכה של שעה ומתאמנת במועדון של ניצולי שואה. בין לבין אני אוהבת לבשל ולאפות".
לאה ניצולת שואה שעלתה לישראל בגיל 11 מרומניה חולה בסוכרת כבר יותר מ-40 שנה. היא מכהנת כיו"ר סניף אשדוד של א.י.ל ויו"ר עמותת י"ש- ילדי שואה. עד גיל פנסיה עבדה כרוקחת וכשיצאה לפנסיה התחילה את הדוקטורט בביולוגיה מולקולרית עם התמחות בסוכרת. "אני עסוקה ועובדת יותר קשה ממה שהייתי עובדת קודם", אומרת לאה.
עוד כתבות במדור 60 פלוס:
6 כללים: איך לשמר זוגיות עד לגיל השלישי
יוגה נשית: 5 תרגילים לבריאות ויציבות גם בגיל 60+
3 המלצות להפחתת הסיכון לאלצהיימר
"בשנים האחרונות אני מנחת קבוצות תמיכה לסוכרתיים, חברה במועצת ארגוני המתנדבים של עיריית פתח תקווה, מפעילה שני קורסים בנושא פעילות גופנית לסוכרתיים וכותבת ספרי שירה וטיולים", מספרת אראלה אלישוב, בת 82, נשואה, אמא לשלשה וסבתא ל-11 נכדים מפתח תקווה.
אראלה אחות בהכשרתה, חולה בסוכרת מזה כ-52 שנה וכבר כ-25 שנה שהיא מנהלת בהתנדבות את סניף א.י.ל בעירה.
הצעירה שבחבורה אבל המתנדבת הותיקה ביותר היא צביה ציוני, בת 68 מקרית עקרון. "מלבד ההתנדבות שלי באגודה ובקופת חולים שם אני נותנת הרצאות בנושאים רפואיים לבני הגיל השלישי", מספרת צביה, "אני גם מלווה קבוצות טיולים בכל העולם".
צביה היא אחות מוסמכת שיצאה רק לפני שבע שנים לפנסיה. היא פעילה כבר כ-40 שנה באגודה הישראלית לסוכרת, אם וסבתא.
נשים פעילות מדור לדור
יום האישה הבינלאומי מהווה הזדמנות נפלאה להבין אך השתנתה הנשיות בעשרות השנים האחרונות והאם פעילות למען הזולת עוברת בגנים.
"נשים יכולות לעשות ולתת הרבה", אומרת אראלה, "דברים שגברים לא תמיד יכולים לתת, ומכאן חשיבותה של הנשיות. אני זוכרת שאמא שלי הייתה מאוד פעילה. אם הייתה רואה אותי היום היא הייתה גאה ולא הייתה רוצה שאוריד מעצמי פעילויות – להיפך. גם הבנות שלי אוהבות מאוד את העובדה שאני עסוקה ופעילה. הן גאות בי מאוד ואומרות עד כמה אני מהווה דוגמא עבורן ומודל לחיקוי".
"נדמה היום כי הנשיות שונה מבעבר", אומרת לאה. "עדיין אחוז הנשים המתקדמות עם ראש פתוח וחשיבה פתוחה נמצא במיעוט. המצב אומנם השתפר אבל יש עוד הרבה מה לעשות ולאן להתקדם".
"גם אמא שלי עשתה המון דברים", נזכרת לאה, "למדה כל החיים שלה, עבדה, הייתה מאוד פעילה. עד גיל 82 פרנסה את עצמה והייתה אקטיבית. לו הייתה רואה אותי היום הייתה אולי אומרת לי לנוח קצת מתוך דאגה, אבל הייתה מאוד מרוצה מכל מה שאני עושה היום".
"הנשיות היא בעצם שילוב של רוך, נעימות והתחשבות בסביבה עם אסרטיביות שנועדה להשיג את המטרות". אומרת צביה ומספרת, "אמא שלי נפטרה בגיל 47 מסרטן השד. במהלך שנות חייה היא הייתה אישה מאוד פעילה. עבדה במשק, בבית, הייתה משכילה מאוד ובעלת פעילויות רבות ומגוונות שהעשירו את יומה. אין לי ספק שאם הייתה רואה אותי היא הייתה מאוד גאה. כמו שאני גאה בביתי שהיא אשת אשכולות והנכדות שלי – כולן עולות עלי. ביכולות ובפעילויות שלהן".
"גם הנכדות שלי פועלות למען החברה כמוני", מוסיפה בגאווה אראלה. "הן סיפרו לי שקיבלו משימה בבית הספר לכתוב על דמות שהן מעריצות, והן כתבו עלי! כל כך התרגשתי".
הזקנה שונה מאישה לאישה
מחלת הסוכרת, הגיל המבוגר והפנסיה לא גרמו לשלושת הנשים להוריד הילוך. הזקנה לא מפחידה אותן הן דווקא נהנות. "אני מאוד נהנת מהזקנה", אומרת צביה. "זה הזמן שלי להרחיב אופקים, להתפתח ולפתח את עצמי".
"היום זקנה זה כבר לא מה שהיה פעם", מסבירה לאה. "הכי חשוב איך האדם הכין את עצמו לשנים המיוחדות הללו. אני למשל חזרתי לאוניברסיטה בגיל 45 באמצע החיים, הוצאתי תארים שהיום נותנים לי כיוון ובסיס לעסוק בדברים השונים שאני עושה".
"כשמתבגרים מדובר על קצב אחר", מחדדת אראלה. "הדברים מתקיימים וקורים גם כשמזדקנים אבל לאט יותר. בעיות בריאות מעכבות הישגים והגעה למטרות, אבל כל עוד ממשיכים לצעוד ולהתקדם – הכל אפשרי".
מה הסוד שלכן?
"אני לא יודעת מה הסוד", צוחקת אראלה. "גם אני לפעמים לא מאמינה שאני כבר בת 82. אחרי כל בעיה אני כמו עוף החול. היה לי ניתוח בכתף לפני כמה ימים וכבר היום ביקרתי בחדר הכושר ואתמול עבדתי במשרד של הסניף. אם קשה לי אז אני עושה קצת יותר לאט אבל בסוף אני מספיקה את הכל. אף פעם לא עצרתי לחשוב על הגיל".
"אני עכשיו יותר עסוקה ועובדת יותר קשה ממה שעבדתי לפני שנים", אומרת לאה. "בגיל 45 הילדים התחילו לגדול ולהתפנות לעיסוקים משלהם אז התחלתי לחפש בשבילי אתגר".
"הסוד זה לא לקפוא על השמרים", קובעת בנחרצות צביה. "אני תמיד עושה משהו גם כשאני לא מרגישה טוב. 35 שנה אני חולת סוכרת, עברתי סיבוכים וקשיים אבל כל הזמן הקפדתי על תזונה, לקחת את התרופות בזמן ולעשות ספורט. זה הסוד שלי- לעשות".
א.י.ל- אגודה ישראלית לסוכרת, פתחה את השנה ה-61 לפעילותה. א.י.ל פועלת להעלאת המודעות לגילוי מוקדם ומניעת התפתחות של סוכרת, שמירה על איזון הסוכרת, שיפור רווחתם ובריאותם של חולי הסוכרת בישראל וקידום מחקר רפואי על המחלה
לפנייה לכתב/ת 
