האויב של האויב שלי הוא... האויב שלי
במהלך נאומו בקונגרס אמר ראש הממשלה שהעובדה שאיראן נלחמת בדאעש לא הופכת את טהרן לידידת ארה"ב. אלא שדבר דומה אפשר לומר על מדינות המפרץ: מאבק "היישות הציונית" בגרעין האיראני לא הופך אותה לידידתן
בעולם הערבי, בעיקר בארצות המפרץ הפרסי, עולה בימים אלה רף האימה מהאיום האיראני. ההסכם המתגבש בין משטר האייתוללות לבין ארצות הברית בסוף החודש עלול להפוך את איראן למעצמה החזקה ביותר בעולם המוסלמי תוך שנים ספורות.
עוד חדשות בעולם :
שנה להיעלמות המטוס: "לא נפסיק החיפושים"
'אבא קיפוד יחזור?'. הספר שנכתב בשבי דאעש
נשיא שחור ראשון בצעדה: הגזענות לא מתה
איראן ללא סנקציות תנצל את אוצרותיה הטבעיים ואת כמויות הנפט העצומות שבידיה להתעצמות צבאית משמעותית. היכולת לפקח על מתקניה הגרעיניים של איראן היה וגם יישאר מוגבל בשל גודלה העצום של המדינה ואי-נכונות המשטר האיראני לשתף פעולה עם פקחי האו"ם. איראן מחכה בקוצר רוח להסרת הסנקציות שתזרים כסף רב לקופת המדינה.
רוסיה רק ממתינה לרגע שבו יוסרו הסנקציות מעל גבי טהרן, והיא תוכל להאיץ את פיתוח הגרעין האיראני (בסתר כמובן) תמורת הון איראני שיחלץ אותה מהמשבר הכלכלי. נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס בשבוע שעבר עורר ללא ספק הזדהות רבה בקרב רבים בעולם הערבי, מבלי שיודו בכך כמובן. האם האויב המשותף יכול לקרב את ישראל לעולם הערבי?
מזדהים עם דברי נתניהו - בשתיקה
במהלך נאומו בקונגרס, קרא ראש הממשלה לארה"ב שלא להתבלבל: העובדה שאיראן נלחמת בארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) אינה הופכת אותה לידידה של ארה"ב. אכן, איראן לא מסתירה לרגע את עוינותה לארה"ב, ורק בשבוע שעבר ערכה הדמיה של הפצצת נושאת מטוסים אמריקנית במפרץ הפרסי, זאת למרות השיחות המחויכות בין נציגי איראן עם שש המעצמות (ארה"ב, רוסיה, בריטניה, צרפת, סין וגרמניה) בז'נבה.
אף שמשטרו של הנשיא חסן רוחאני אמור להיות "מתון", ברחובות איראן ממשיכים עד לאחרונה לקרוא "מוות לארה"ב", אולם המסר כנראה אינו נקלט בוושינגטון. פרשנים ערבים רואים כיום תהליך מסוכן ביותר העובר על המזרח התיכון, מעין כדור שלג שלא ניתן לעצור אותו.
איראן מנצלת את המלחמה נגד דאעש ואת שיחות הגרעין על מנת להעמיק את שליטתה על מדינות במזרח התיכון. היסטוריונים יכולים להשוות תהליך זה בימינו לניצולו של יוזף סטלין, מנהיג ברית המועצות, את המלחמה נגד הנאצים כדי להשתלט על כל מזרח אירופה.
במזרח התיכון הפוסט דאעשי עלולות להיווצר ארבע מדינות חסות של איראן. לפי העיתונות הערבית, "משמרות המהפכה" האיראניים נוכחים כעת כמעט בכל זירה במזרח התיכון: בסוריה הם מנצלים את המלחמה בדאעש על מנת לחזק את האחיזה של משטר אסד במערב המדינה, ובדרום סוריה ליד הגולן הם מנסים לחזק את אחיזת חיזבאללה ולפתוח חזית מול ישראל. בעיראק מנצלים "משמרות המהפכה" את הפצצות הקואליציה על דאעש על מנת לסייע למיליציות השיעיות להשתלט על אזורים שלמים במדינה. בתימן מנצלת איראן את מלחמת האזרחים כדי לחזק את החות'ים השיעים בצפון ולהשתלט באמצעותם על כל המדינה בעתיד.
רוב הפרשנים הערביים ציטטו או הצדיקו את דבריו של נתניהו כי "איראן שולטת כעת על ארבע מדינות" - הכוונה לתימן, עיראק, סוריה ולבנון. זו האחרונה מהווה בפועל, באמצעות חיזבאללה, מחוז איראני כבר למעלה מעשרים שנה.
"ישראל מסוכנת יותר"
נראה כי הפרשנים הערביים אפילו בעיתונים הסעודיים האנטי-איראניים דואגים להזכיר לעולם הערבי כי אל לו להתבלבל: האויב של האויב אינו ידיד. בדר א-ראשד, פרשן סעודי, כתב לאחרונה מאמר שפורסם בעמוד הראשי של עיתון "אל-חייאת", תחת הכותרת "איראן וישראל - האם אויב אויבי הוא חברי?". לטענתו, רבים בארצות המפרץ חושבים כי איראן מסוכנת כיום לעולם הערבי הרבה יותר מישראל, ועל כן אין מנוס מנורמליזציה עם ישראל. כותב המאמר טוען שהוא חולק על טענות אלה "על אף שרבים חושבים שהן הגיוניות מאוד".
יש לציין כי בעולם הערבי בכלל ובסעודיה בפרט לא ניתן לכתוב מאמר בעיתון הנוגד את דעת המשטר המקומי. א-ראשד טוען שישראל מהווה איום גדול הרבה יותר מאיראן. הוא מסביר כי איראן מאיימת על העולם הערבי בשעה שישראל, לדבריו, קמה על אדמה ערבית שאינה שייכת לה (גבולות 1948) ומרחיבה את כיבושה לשטחים ערביים נוספים (גבולות 1967). עוד הוא טוען שבשעה שלאיראן שאיפות התפשטות, לישראל מדיניות תוקפנית בהרבה ככיבוש סיני והגולן (1973) והפלישה ללבנון וכיבוש ביירות (1982).
לדברי א-ראשד, מדיניות ישראל נותרה תוקפנית ואלימה, דבר המתבטא לדבריו בהפצצת שטחים בלבנון ולאחרונה אף בהפצצה בקרבת דמשק שאותה הוא מכנה "הכיבוש והפגיעה היומיומית בפלסטינים". הוא מוסיף כי "בשעה שאיראן תומכת בכל מי שרוצח ערבים, ישראל רוצחת אותם בעצמה". "אנו מזדעזעים מהאפשרות שאיראן תשיג נשק גרעיני בזמן שישראל", כך לדבריו, "מחזיקה בנשק כזה כבר עשרות שנים".
א-ראשד גם לא שוכח להזכיר כי ב-1981 נטלה ישראל מעיראק את היכולת לפתח בעולם הערבי נשק גרעיני (הפצצת הכור בתקופה שבה שלט במדינה סדאם חוסיין). בהמשך, הוא מאשים את ארה"ב כי פלישתה לעיראק למעשה שירתה את ביטחון ישראל בלבד, ותוצאותיה היו בסופו של דבר השתלטות איראנית על המדינה. לטענתו, ישראל מסוכנת יותר מאיראן גם בשל העובדה שהיא מהווה מוקד משיכה ליהודים מרחבי העולם שרק יוסיפו לה כוח ועוצמה באזור.
בסיכום מאמרו טוען הפרשן הסעודי כי הסכסוך עם איראן פתיר משום שהערבים והפרסים חיו מאות שנים יחד בעולם האיסלאם, והמטרה כיום אינה אלא להשיב את איראן לממדיה הטבעיים. לעומת זאת, הוא טוען, "הישות הציונית אינה שייכת לאזור כלל". א-ראשד מזהיר: "כאשר נשענו הערבים על הבריטים על מנת להשתחרר משלטון האימפריה העות'מנית, הם הפכו בעצמם לקורבנות של מעצמות אירופה. על כן אין להישען על ישויות קולוניאליסטיות".
"איראן - תירוץ להקפאת תהליך השלום"
מאמר נוסף שנכתב בעקבות נאום נתניהו בקונגרס, מאת כתב "אל-מוסתקבל הלבנוני עלי נון, פורסם בערוץ "אל-ערבייה" הסעודי. הכותב טוען כי מרוב הזוועות של דאעש שכח העולם את פשעי נשיא סוריה בשאר אסד, ושהאיום איראני אפשר לדבריו "לטרוריסט הגדול בעולם לנאום בקונגרס נגד סכנה המאיימת על האזור". לטענתו, אף שיש אמת בדברי נתניהו כי איראן שולטת כיום על ארבע מדינות ושואפת ליכולות גרעיניות צבאיות, אין דברים אלה אלא תירוץ להתחמק מתהליך השלום ולהפציץ את מי שהם מכנים "ידידי איראן" בעזה (הכוונה לחמאס).
העיתונאי הסעודי דאוד א-שריאן אף רמז במאמר מערכת ל"אל-ערבייה" כי נאום נתניהו הוא אחיזת עיניים וכי אין באמת עוינות בין איראן לבין ישראל וכי השתיים למעשה משתפות פעולה נגד הערבים עוד מתקופת השאה - אז בגלוי וכיום בסתר. לטענתו, ארה"ב מעוניינת להשיג איזון בין מה שעתיד להיות הגרעין האיראני השיעי נגד הגרעין הפקיסטני הסוני. בתמורה מסייעת איראן לארה"ב במלחמה נגד דאעש בעיראק ובסוריה. לטענת א-שריאן, איראן מעולם לא סייעה לעם הפלסטיני או הועילה לסוגיה הפלסטינית בשום צורה.
גם וליד שקיר, שליח "אל-חייאת" ללבנון, העלה את החשד כי ארה"ב מתכננת בשלבים הבאים של המשא ומתן להוביל לדיאלוג בין בעלת בריתה החדשה איראן (כך לטענתו) לבעלת בריתה הישנה ישראל. הפרשן הכווייתי מוחמד א-רמיחי הצדיק במאמרו את הנאמר בנאום נתניהו, וקבע כי מבחינת איראן ההסכם בסוף מרס ייחשב ניצחון על "השטן הגדול" (ארה"ב) משום שאיראן גם תמשיך להשתלט על אזורים שלמים בעולם הערבי וגם תשיג נשק גרעיני. עם זאת, א-רמיחי לא הביע שום דעה או מסקנה לגבי יחסי העולם הערבי וישראל לאור המשבר.
אפשר היה להמשיך ולצטט פרשנים ערביים בעיתונות של מדינות המפרץ הפרסי - הצד שאמור היה לכאורה לתמוך בנאום נתניהו. עם כל הצער, המסקנה העגומה העולה מהמאמרים היא שהאיום האיראני לא שינה את היחס לישראל כלל וכלל. העולם הערבי עדיין רואה בישראל אויבת ולא בעלת ברית במאבק נגד איראן. ישראל נתפשת במפרץ כצלע שלישית במשולש המאיים על העולם הערבי - איראן, טורקיה וישראל. האתגר הגדול ביותר של ממשלת ישראל הבאה יהיה למצוא את הדרך, למרות השנאה והחשדנות, לסלול את הדרך להידברות עם המדינות הערביות המאוימות על ידי איראן. מצרים וירדן ודאי יוכלו לסייע בכך.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
