לימוד תורה קודם לפרנסת הילדים?

מהן החובות של הורים כלפי ילדיהם, בכל הנוגע לרווחתם ולכלכלתם – וכיצד זה מסתדר עם החיוב של לימוד תורה? (רפי, חיפה).

• יש לכם שאלה לרב? לחצו כאן  
  

משאלתך עולה שיש סתירה, כביכול, בין חובות ההורים לבין חוקי התורה וחובת לימוד התורה, ולא היא. אדרבה,

התורה מחייבת את ההורים לדאוג לילדיהם בכל המישורים.

וכך נאמר בגמרא: "האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אישה, וללמדו אומנות; ויש אומרים: אף להשיטו במים" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כט עמוד א). כלומר, כשם שהאב חייב לדאוג למישור הרוחני של הבן – בברית המילה, פדיון הבן ולימוד התורה - כך הוא גם מחויב לדאוג במישור החומרי והכלכלי של הבן – ללמד אותו מלאכה, ואף ללמדו שחייה, כדי שיידע להינצל במצבים קשים. השחייה היא רק דוגמה אחת ל"מצבים קשים" שהבן עלול להיתקל בהם בחיים.

חובה קודמת ובסיסית היא לכלכל ולפרנס את הילדים, וכך פוסק הרמב"ם בנושא: "אדם... חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש שנים, מכאן ואילך מאכילן עד שיגדלו כתקנת חכמים... במה דברים אמורים? באיש שאינו אמוד ואין ידוע אם ראוי ליתן צדקה או אינו ראוי, אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן ממנו צדקה המספקת להן, מוציאין ממנו בעל כורחו משום צדקה, וזנין אותן עד שיגדלו" (הלכות אישות פרק יב, הלכה יד-טו).

כלומר, מעיקר הדין אדם חייב לדאוג לילדיו עד שיהיו בני 6, ולאחר מכן תלוי הדבר ביכולותיו הכלכליות. אם אדם הוא בעל יכולת המסרב לדאוג לילדיו, הרי שחובת בית הדין להכריחו, ולהוציא ממנו את כל הנדרש למען ילדיו הגדולים.

הדאגה דווקא לגילאים אלה, נוגעת רק לימים קדומים, וכפי שהרמב"ם עצמו כותב שמעל גיל 6, החובה

תלויה בתקנת חכמים. ואכן, בשנת תש"ד (1944) קבעה הרבנות הראשית, בראשות הרב הרצוג והרב עוזיאל, שיש חובה להורים לדאוג לילדיהם עד גיל 15:

"כשם שמאז ומעולם עד היום הזה, היה כוח בית דין של ישראל יפה לחייב את האב בחיוב משפטי גמור, ולכופו בממונו ובכל הכפיות האפשריות החוקיות לפרנס את בניו ואת בנותיו עד הגיל של שש שנים, כך יהא מעתה ואילך כוחם יפה לחייבו בחיוב משפטי גמור, ולכופו בממונו ובכל הכפיות האפשריות החוקיות לפרנס את בניו ואת בנותיו עד הגיל של חמש-עשרה שנה" (החלטת מועצת הרבנות הראשית מיום כ"א בטבת תש"ד).

לסיכום, החובה לדאוג לילדים בכל המישורים - החומריים והרוחניים: ללמדם תורה, לחנכם, ולדאוג להם למקצוע כדי שיוכלו להתקיים בחיים – איננה סותרת את ההלכה, אדרבא, היא חלק מחיובי התורה על ההורים. כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא).