רופא תובע 2.5 מיליון: "טיפול שגוי גרם לי נכות"

הרופא נפגע במהלך טיול, טופל באופן רשלני - עכשיו הוא תובע. הפתגם החבוט "הסנדלר הולך יחף", הוא בעל נגיעה ישירה לחייו של ד"ר ג'רמי סממה, רופא צעיר שבעקבות טיפול רשלני נגרמה לו נכות לצמיתות שאילצה אותו גם לשנות את ההתמחות בהרדמה ולעבור לתחום רפואת המשפחה.

באמצעות עו"ד אסף פוזנר, הגיש סממה, לבית המשפט המחוזי בירושלים, תביעה בגין רשלנות רפואית על סכום של לפחות 2.5 מיליון שקלים.

עוד חדשות בריאות

פרוצדורה רפואית מורכבת ללא רופא מומחה

סממה בן ה-35 יליד צרפת, עלה לארץ בשנת 2009 והמשיך את ההתמחות בתחום ההרדמה, במרכז הרפואי הדסה עין כרם. במהלך טיול בסוף ספטמבר 2010 בהרי יהודה, מעד בקרבת נחל אשלים וכתוצאה מכך נגרם לו שבר פתוח, כפול בקרסול.

צוות מקומי של עזרה ראשונה טיפל בו מיידית בשטח אך רק בתום המתנה ממושכת, הוא פונה באמצעות מסוק של יחידת החילוץ למרכז הרפואי סורוקה.

מרגע הגיעו, כך על פי התביעה, התחילה שרשרת הרשלנויות שגרמה לו לנכות בשיעור של 49% ולשינוי הקריירה שבה בחר. "בבית החולים סורוקה קיבל את התובע רופא מתמחה באורתופדיה, שאחרי שיחת התייעצות שערך עם רופא בכיר, מסר לסממה כי הוא סובל משבר פתוח כפול וכי יש צורך לעשות קיבועים חיצוניים, באופן מידיי", כך נכתב.

ד"ר ג'רמי סממה. "סמכתי על חבריי הרופאים"

לדבריו, רק בדיעבד הסתבר לו שלא נמסר לו מידע בזמן אמת, ושבוצעה בו פרוצדורה רפואית מורכבת, ללא נוכחות רופא בכיר וש"חסכו" על חשבונו, צילומים והדמיות. כבר במיון ניסיון השחזור שנעשה במיון נכשל והרופא המתמחה המליץ, כך על פי לשון התביעה, "על שטיפות מרובות".

מחוות דעת מומחה המצורפת לכתב התביעה,מביע דעתו המומחה לאורתופדיה, פרופסור חיים צינמן: "איך ניתן לבצע "שטיפה מרובה", כפי שנרשם בחדר המיון, אצל חולה שאינו מורדם?השטיפה רק גורמת לחדירת הזיהום מבחוץ פנימה. מקובל שפעולה זו מתבצעת רק בחדר ניתוח, בתנאים סטריליים ותחת הרדמה כללית".

פרופ' צינמן התייחס גם לרישום:"ניסיון שחזור כושל". "כל רופא עם ידע בסיסי צריך לדעת שאין מקום להכניס עצם מזוהמת שמגיעה מהמדבר, לתוך הפצע, אלא רק לאחר שטיפות מרובות והטרייה נרחבת של הפצע וזאת בחדר ניתוח".

אחרי שנכשל הניסיון להשיב את מפרק הקרסול למקומו, הורד סממה לחדר ניתוח לשם שחזור וקיבוע שברי הפריקה הפתוחים, שבקרסולו. רק בדיעבד נודע לו שבניגוד לנהלים, את הניתוח המורכב הזה, ביצע המתמחה מהמיון שאחרי הניתוח ניגש אליו וסיפר שביצע קיבועים פנימיים לשבר.

מה שהוא לא סיפר, זה שאת העור הוא תפר בחוט ניילון, במקום להשאיר את המקום פתוח. על חומרת הפעולה הזו, כפי שעולה מהתביעה, מדגיש פרופסור צינמן: "כל מתמחה סביר צריך לדעת ששבר פתוח של השוק או הקרסול, הינה אחת מהפגיעות הקשות שדורשת ניסיון רב, כדי לדעת עד כמה להטרות את הפצע ולהחליט איזה קיבוע לבצע.

"לצערי, לא מצאתי שרופא מומחה היה מעורב בניתוח. אין לי ספק", מציין המומחה מטעם התביעה,"שרופא מנוסה היה מחליט לבצע קיבוע חיצוני של הקרסול ולא קיבוע פנימי. גם אם היה מחליט על קיבוע פנימי, לא היה תופר את העור הניילון, שזו טעות חמורה, אלא משאיר פצע פתוח".

אחרי שהתאושש מההרדמה, הועבר סממה להמשך אשפוז במחלקה האורתופדית. בשלב זה, הוא לא ידע שבסיום הניתוח לא בוצעו צילומים נוספים, כנדרש בכל פרקטיקה רווחת.

בביקור בוקר ששערכו רופאים למחרת הניתוח, הם התרשמו שהפצע נראה טוב והורו על המשך חיטויו בפולידין. שלושה ימים אחרי שפונה לסורוקה ונותח, החל סממה לחוש בכאבים רבים ובעצירת שתן. הוא חובר לקטטר וטופל באנטיביוטיקה דרך הווריד אך חרף זאת, חומו עלה וסביב הפצע הופיעו שלפוחיות ואודם לאורך השוק.

"בתום אשפוז בן 7 ימים", כך מצוין בתביעה, "ביום שחרורו מבית החולים, ראה התובע לראשונה רופא בכיר, שהתרשם שהשלפוחיות באזור הפציעה, הן חלק מתהליך ההחלמה,והמליץ על אנטיביוטיקה דרך הפה ואיסור דריכה על הקרסול המנותח".

ניתוח חוזר בגלל זיהום חמור

סממה שב לביתו משוכנע שאירוע המעידה במדבר כבר מאחוריו והמתין להתאוששות וחזרה להתמחותו בבית החולים. מספר ימים אחרי השחרור מבית החולים, הוא החל לסבול מכאבים עזים ומחום. בשלב הזה, חבר פינה אותו למרכז הרפואי הדסה עין כרם. שם התרשם רופא בכיר שבדק אותו,שהוא לקה בזיהום.

"התקבל למחלקה בשל חשד לזיהום בפצע ניתוחי, שבוע לאחר תיקון שבר פתוח בקרסול. נפיחות ורגישות עם הגבלה בטווחי התנועה", צוין בדו"ח הקבלה למחלקה. מיד נלקחו תרביות מהרגל המזוהמת והוא נשלח לסדרת צילומים והדמיות. "לאחר צילום ct,הוחלט על ביצוע ניתוח חוזר, בהרדמה כללית. במהלך הניתוח", כך עולה מהתביעה, "הודגם נמק של הרקמה ואבצס שהגיע עד העצם, עקב זיהום פעיל".

בנקודת הזמן הזו, הניח סממה שהרע כבר מאחוריו והוא לא העלה בדעתו שבתקופה קצרה, יעבור עוד שבעה ניתוחים שונים ובמורכב מביניהם, ייאלצו הרופאים לכרות חלק מהעצם המזוהם, באורך 5 סנטימטרים, דבר שיגרום לו נכות בלתי הפיכה.

כיום, הוא עדין סובל מכאבים, נדרש לנעול נעליים אורתופדיות לפי הזמנה, אינו יכול לצעוד ללא תמיכת קב, מעבר ל-50 מטרים ואיכות חייו נפגעה. רופאיו, אסרו עליו להמשיך בפעילותו הספורטיבית,הליכה וריצה וכיוון שאינו יכול לעמוד זמן ממושך על רגליו, נאלץ כאמור לשנות את מקצוע ההתמחות הרפואית המועדפת עליו.

"לו היה החולה מטופל לפי עקרונות כירורגיים בסיסיים ומקובלים, אין ספק בכך שלא היינו מגיעים לתוצאות העגומות אליהן הגענו, ויתכן ולא הייתה נשארת נכות כלל, או שנשארת נכות בשיעור 10%, כפי שמוצאים לאחר שבר בקרסול". מציין המומחה.

מהמרכז הרפואי סורוקה נמסר בתגובה:"כתב התביעה התקבל ואנחנו לומדים אותו. נגיב כמקובל כחלק מההליך המשפטי".