אל תגלו לאף אחד: סודות משפחה על הסכין
הסודות שאנחנו שומרים בתוך המשפחה, אלו שלא אמורים לצאת החוצה, הם חומר משובח לעלילות ספרותיות. ענבר אשכנזי, מחברת "שימורי אהבה" ממליצה על חמישה ספרים והסודות האסורים שהם מסתירים
אני אוהבת כתיבה אמיצה, כזו שלא מתחנפת לקורא או למוציא לאור. כזו שאולי קשה מאוד לשווק אותה אבל היא זו שנוגעת בך באמת ומשאירה בך שאלה גדולה, לעיתים ערעור קל. בעיקר מושכים אותי ספרים שמתעסקים במתח והמאמץ לשמר מראה נורמטיבי לבין הלך הרוח והדרמה שמתחת לפני השטח.
יחסים פנים משפחתיים וסודות בין אלו שאמורים להיות המיטיבים והקרובים ביותר, הוא החומר שממנו עשויה לטעמי הדרמה החזקה ביותר. הנה חמישה ספרים עם דרמה משפחתית מרתקת.
"מוקי ברוגז עם אמא", מאת ימימה טשרנוביץ
מתוך הספר מוקי השובב - מוקי הוא פעוט בן שלוש, דעתן, עקשן ומלא אומץ. הערצתי את מוקי בילדותי על שלא היתה בו טיפת מורא או רצון מינימלי לרצות את אמו. המרד המתואר בסיפור הילדים הקצר הזה היה בגדר תגלית שערורייתיות עבורי, שפעוט קטן כל כך שננזף "אתה ילד רע" מאמו - עומד מול המבוגר הכל יכול וטוען "אני ברוגז איתך. לא רוצה להישאר עם אמא כזאת".
הסיפור הציג אלטרנטיבה שכלל לא עמדה לי בילדותי - לעמוד איתן ולקרא תיגר מול הורה. יותר מכך, היא אפילו זעזעה אותי כליל כשבתגובה לנאום הפרידה של מוקי ולהבטחה "אמא לא תראי אותי יותר" - האם לא פועלת כלל ושותקת.
מוקי צועד עיקש וחדור מטרה להגיע לחוץ לארץ ולחיות ללא אמו הרעה. ואולי, לולא הגשם השוטף ועזרתו של "שמע נע" הנער מהמכולת, יתכן ולא היה חוזר הביתה.
"אוגוסטינו", מאת אלברטו מורביה
ברומן קצר ומופלא חושף אלברטו מורביה את שלבי התפכחותו של אוגוסטינו הצעיר ביחס לאמו - וההתפכחות כל כך מייסרת ומלאת כעס וחרפה, ומה שהיה הערצה ילדותית לאם יפהפייה ומלאת כוח הופך למודעות מבישה בכוחה המיני.
אלברטו מעז לכתוב, לא על המשיכה האדיפלית התינוקית - אלא על המשיכה המינית ממש, ומציג את אוגוסטינו כיצור מיני אמיתי. מי שעוזר לאוג וסטינו לגלות את אמו כאישה מושכת הם חבורה של נערים פוחזים שהכיר בחוף העניים, ואלו מתייחסים לאמו כאובייקט מיני. אז גם מפתח אוגוסטינו שנאה יוקדת כלפי המחזר של אמו ומתנסה מינית לראשונה - שוב בעזרתה של אותה כנופיה.
האומץ לגעת בנושא הכמוס של ילדים כיצורים מיניים ומשיכה מינית בתוך המשפחה הופך את הרומן הזה לפנינה ספרותית.
"אפילפסיה", מאת דוד ב.
ברומן גראפי עוצר נשימה וקצבי מתאר דוד התמודדות עיקשת סיזיפית והרסנית של משפחה אלג'יראית בורגנית החיה בצרפת עם מחלת האפילפסיה הקשה של הבן הבכור- ג'אן כריסטוף. את הרומן מספר/ מאייר הבן הצעיר פייר החל מאירוע הנפילה הראשון של ג'אן בן האחד עשרה ועד להתבגרותו.
במהלך העשורים הללו מתוארים ניסיונות הטיפול שהמשפחה פונה אליהם על מנת להקל ולהבריא את ג'אן. החל מגרירה של כל המשפחה לטיפולי אקופנטורה, טיפולים במגנטים ועד פנייה למתקשרים ודיאטות מקרוביוטיות. כל אלו מחריפים רק את מצבו של ג'אן מכרסמים בשלמותם הנפשית והכלכלית של המשפחה ומעוררים כעס ועוינות בפייר.
בניגוד למקובל, לנכון ולרצוי - מתאר הרומן את ייסוריו של פייר. בטינה שרוכש לאחיו ובייסורי האשם שחש בשל כך. רק איורים פנטסטיים יכולים להביע את סערת הנפש והדמיון הפורה של פייר. האיורים הכרחיים במקום מטאפורות או דימויים לתאר את העולם הרגשי הסוער והעמוק של פייר.
"אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי - מי כבר בכל העולם יצליח בזה?", מאת נורית זרחי
אחד הספרים הכי משמעותיים בחיי. קראתי אותו עשרות פעמים, בכיתי איתו ימות מלח שלמות ואני עדיין מתקשה להסביר. על פניו מדובר בספר ילדים, אבל ממש בעייתי לסווג אותו כך. הייתי מגדירה אותו כספר טיפולי פסיכולוגי יותר מהכול.
פטוניה היא חתולה גורה שמנסה בדרכים שונות ומשונות למצוא את דרכה לאמה. בכל פעם שהיא מנסה לרצות ומשתדלת יותר, כך היא זוכה לגערה חריפה יותר - לביטול של ממש של המאמץ והפרשנות של הגורה לזכות באהבת האם. על פניו נראה שהמסר הוא שאם אוהבת את הגור שלה ללא השתדלות וללא מאמץ מצדו. אולם בסופו של יום מדובר בתחושת נטישה חריפה על סף היתמות כשכול מאמציה של הגורה לא זוכים למענה שהיא כל כך זקוקה לו ולא יודעת לבטא . ויותר מכך - גם אם תבטא - לא ייענה.
מעולם לא נתקלתי בספר אמיץ כל כך שמבטא את הפער בן הצרכים של הילד ליכולת המוגבלת של ההורה לתת. ספר ילדים למבוגרים אמיצים במיוחד.
"קלה מהצל של עצמי", מאת קטי גרין
ברומן גראפי אוטוביוגרפי עב כרס, באיורים רגישים מלאי הבעה מתארת קטי גרין את התבססותה של הפרעת אכילה קשה בחייה. לאורך כל הרומן המתח בן הסודי לגלוי הולך ומתעצם. מה שמתחיל כסוד קטן, מתפתח וגדל לכדי הפרעה אישיותית מובהקת.
הסוד גובה מקטי מחיר כבד עד כדי כך שאינה מסוגלת לגלות לעצמה ולהוריה על ניצול מיני שעוברת תוך כדי ניסיונות הריפוי. ככל שהמחלה תופסת מקום גדול יותר בחייה של קטי - כך הולך וגדל המרחק בינה לבין משפחתה, חברותיה, שותפתה לדירה ואפילו אהובה.
אבל הספר לא רק מתעסק בשלבי המחלה והידרדרותה הפיזית והנפשית של קטי, אלא גם שואל שאלות על מידת הרגישות של הפרטים במשפחה זה כלפי זה . על הקלות של כמיסת הסוד והסתרת ההפרעה. הרומן הוא לא בבחינת כתב תביעה מול ההורים או החברה. יש בו ניסיון כן ואמיץ לתאר את חדוות השליטה על כל מאפיינה ועל החורבן שיכול להביא סוד והדחקה לחיים.
ספרה של ענבר אשכנזי, "שימורי אהבה", ראה אור לאחרונה בהוצאת "פרדס".
לפנייה לכתב/ת 
