סופה של תקופה / על הפסד נבחרת הדייויס
תור הזהב של הטניס הישראלי נגמר, והבור שאחרי סלע-ארליך-רם מעולם לא היה עמוק יותר. ככה זה כשהפער בין השחקן הכי צעיר בנבחרת לשחקן המבוגר בה הוא 20 שנה, ופערי הרמות גדולים הרבה יותר. חמש "נקודות משחק" על ה-5:0 המדכא של ישראל לרומניה, ועל היום שאחרי
1. קשה להחליט מה היה עצוב יותר ב-0:5 של רומניה על ישראל בסוף השבוע האחרון - העובדה שבר בוצר ועידן לשם נזרקו למים העמוקים בלי לדעת לשחות והפסידו עוד לפני שהמשחק התחיל, או עצם זה שישראל נשלחה לארוז את הפקלאות תוך יום וחצי. מצד שני, גם התוצאה במשחק וגם התוצאה במפגש היו צפויות לפחות כמו אי ההצלחה של נבחרת הנשים המקבילה בפדרציה. מה שמחבר אותנו להחלטה שקצת יותר שווה הרחבה: הבחירה בזוג טניסאים עם דירוג משותף של 2,115, שגילם המצטבר נושק לזה של יוני ארליך אחד, למשחק רשמי כביכול "על כל הקופה".
ואחרי לוי ואוקון הגיע דודי סלע, כעת כל מה שנותר מנבחרת מפוארת שהגיעה בימי הזוהר שלה לחצי הגמר, זה רק דודי סלע (מעבר לשיא?) ויוני ארליך ללא אנדי רם. עכשיו לכו תדעו מה יהיה עם מנגנון הכישרון המתפרץ של סלע בשממה הקיימת סביבו.
אולי לא הייתה ברירה אחרת. אבל אולי כן, כי בפועל היא שידרה מסר של כניעה מראש, כזה שממש לא אפיין את נבחרת הדייויס בשנים האחרונות. הרי אם אייל רן היה מביא בחשבון התעלות עתידית מול רומניה הבינונית בפרק משחקי היחידים השני (של יום ראשון), האם באמת יוני ארליך ודודי סלע – שחקנים שנולדו עם כפית של דייויס בפה ודם של 'אל אל ישראל' בעורקים, היו חוסכים לעצמם את ההשתתפות בגלל הגוף הכואב? לא בטוח, אבל נטל ההפסד לא נופל עליהם כמובן.
בר בוצר. סימנים של "כניעה מראש"(צילום: איגוד הטניס)
לא יהיה הוגן לעשות זאת משום שהרמת הידיים המוקדמת והמאולצת היא לא אשמתם, וגם לא ממש נטולת הקשר. ב-2015 היא בעיקר פועל יוצא כל מה שסירבנו להאמין שיקרה עם המפעל הזה יום אחד, ועכשיו מתממש וקורם עור וגידים לנגד עינינו. החששות מהבור שאחרי הדור שנגע בשמיים מתבררות כעת כהרבה יותר מעוד פרנויה רגעית של אנשים לחוצים. הן מבוססות ומוצדקות.
אם אחרי עמוס מנסדרוף הגיעו הראל לוי ונועם אוקון
תבוסה ברומניה
לשם ובוצר נוצחו, ישראל הפסידה 5:0 לרומניה
אורן אהרוני
גביע דייויס: שני הטניסאים נוצחו בשני משחקי היחידים שנעלו את ההתמודדות בניצחון חלק ליריבה. ישראל תפגוש את סובניה בקרב ההישרדות בבית 1 האירופי-אפריקאי
2. ברוכים הבאים לתקופה עצובה. נכון, לפחות התכוננו אליה נפשית, אבל זה עדיין קשה לגלות איך מהאולימפוס של הניצחון ההירואי על צ'ילה ב-2007 נשארה תבוסה 5:0 מול רומניה. איך ממבט ישיר ונטול פחד היישר לתוך אישוני העיניים של סאפין וגונסאלס נשארנו עם התקפלות מביכה וחסרת פייט מול מריוס קופיל. אם תרצו את זה בצורה של סלוגן בחירות, ברוח התקופה: העתיד כבר כאן, והוא לא נותן יותר מדי תקווה להמשך.
איפה הימים ששיחקנו נגד סאפין?(צילום: GettyImages image bank)
3. לכן אפשר וצריך להיות ישרים וישירים עם עצמנו, להודות בקול ולהפנים בשקט: תור הזהב של הטניס הישראלי נגמר. זה אולי לא באמת יגרום לרמת הטניס שלנו להשתפר, אבל היי - זה לפחות יקל על ההרגשה וידלל את המועקה. באותה הזדמנות גם אפשר להתחיל לאמוד מחדש את כוחנו. כלומר, לפרוט את המצרכים שפג תוקפם: אין לנו את הזוג הכי טוב בעולם, הטניסאי שכבר נשק לטופ 30 נותר עם אספירציות פחות מלהיבות וכלל לא בטוח שאמיר וינטרוב, בגרסה שלאחר הפציעה, יצליח להיות שובר השוויון או הבאנקר הבטוח שבנבחרת צריכים כל-כך. ממעט התקוות שנאחזנו בהן במשך יותר מעשור נשארנו עם מחבט מספר 2 שמדורג במקום ה-893 בעולם וחצי ממותג זוגות יוקרתי שכבר תלה נעל אחת. השנייה בדרך.
4. את הלך הרוח הממורמר אפשר לגבות די בקלות, כמובן, למספרים. גם אם הם לא יעזרו לשפר את המצב, הם לפחות יבססו את התחושות: הפעם האחרונה שבה ישראל הפסידה 5:0 במפגש דייויס הייתה לפני שלוש שנים - אלא שההפסד ההוא היה מול צרפת של צונגה ומונפיס, שחקנים "קצת" יותר טובים מקופיל ואונגור. תוצאה דומה נרשמה שוב רק ב-2004 לגרמניה.
דודי סלע. מה יהיה עם הכישרון שלו נוכח השממה סביבו?(צילום: איגוד הטניס)
יוני ארליך הוא השחקן המבוגר ביותר בנבחרת אי פעם (בן 37), והשריד היחיד שעוד נותר מהדור שנגע בגביע. חילופי הדורות מזמנים לנו באותה נבחרת שחקן שצעיר ממנו ב-20 שנה בדיוק (עידן לשם), ומדורג מחוץ לאלפייה הראשונה. מאז 2005 לא הייתה ישראל בבית האירופאי-אפריקאי מספר 2, כעת הוא מתקרב אליה בצעדי ענק. הנתון שמדגים באופן הברור ביותר את הקטסטרופה האיטית שמכרסמת את הטניס שלנו בשנתיים האחרונות: זהו ההפסד הרביעי של הנבחרת מחמשת המפגשים האחרונים שלה.
5. ביולי מגיעה לכאן סלובניה. לה, בניגוד לרומנים, יש טניסאים מעט יותר מאיימים. בין אם אנדי רם יחליט לצאת מהקפאה קצרה ולקפוץ מחדש לביצה וללא קשר ליכולת ההתאוששות של אמיר וינטרוב מהפציעה הקשה במפשעה, משהו בדינמיקת הייאוש צריך, איכשהו, להשתנות לטובה. כמה חבל שישי עוליאל רק בן 15.
לפנייה לכתב/ת 
נבחרת הדייויס
צילום: איגוד הטניס
מומלצים
