הצבעה בקלפי היא בחירה בחיים
באמצעות פרשנות לסיפור מינויו של בצלאל מלמדת אותנו הגמרא את החשיבות בהסכמה ציבורית למינוי בעלי תפקידים. הבחירה שלנו יכולה להשתנות כמה וכמה פעמים במהלך חיינו, ובכל פעם יהיה המקום נכון לאותו זמן ובהתאם לשיקולים ולנסיבות המובילים אותנו לקבלת ההחלטות
וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהֹוָה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: (שמות לה, 30)
הגמרא (ברכות נ"ה, ע"א) מסבירה כי באופן מינויו של בצלאל ניתנה ההנחיה לדורות לגבי אופן מינוי בעלי תפקידים ציבוריים: המינוי חייב להיות בהסכמת הציבור. את המילה "רְאוּ" מפרשת הגמרא באופן שאלוקים מברר מול משה ומול העם אם המינוי מקובל עליהם.
לטורים נוספים של פרשת שבוע כלכלית :
- פרשת קדושים: צדק (חברתי) תרדוף
- שמיטה גם לאדם: קחו פסק זמן וחדשו כוחות
- פרשת השבוע: סוציאליזם בעבודת הלוויים
"אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור, שנאמר: ראו קרא ה' בשם בצלאל. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: 'משה - הגון עליך בצלאל'? אמר לו: 'ריבונו של עולם, אם לפניך הגון, לפני לא כל שכן'. אמר לו: 'אף על פי כן לך אמור להם'. הלך ואמר להם לישראל: 'הגון עליכם בצלאל?' אמרו לו: 'אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון, לפנינו לא כל שכן'".
באמצעות פרשנות לסיפור מינויו של בצלאל מלמדת אותנו הגמרא את החשיבות בהסכמה ציבורית למינוי בעלי תפקידים. רק בדרכי הסכמה - ולא על ידי כפיית המינוי - יוכל אותו בעל תפקיד למלא את תפקידו כראוי תוך שיתוף פעולה של בוחריו.
אלֶּה קְריּאֵי (קְרוּאֵי) הָעֵדָה נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם: (במדבר א, 16)
בספרו "תפארת יהונתן" (במדבר א, טז), מסביר רבי יהונתן אייבשיץ שלא משה בעצמו בחר ומינה את הנשיאים, אלא "אמר קרואי העדה כי העדה נתרצו בם וקראום לנשיאים". כלומר, העדה היא שבחרה את נשיאי ישראל - הם "נקראו" ונבחרו על ידי הציבור. ללמדנו כי מי שהולך להנהיג ולהוביל אנשים, בין אם מדובר במנהיג ציבור גדול או במנהל של ארגון קטן - סוד הצלחתו יהיה טמון, בין היתר, בכך שיהיה מקובל ומוסכם על האנשים שבראשם הוא עתיד לעמוד.
הבחירה היא בחירה בחיים
בספר דברים מתייחסת התורה לבחירות נוספות בחיינו, אותן היא מגדירה כ"בחירה בחיים":הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: (דברים ל, 19)
ר' ישמעאל מפרש את המילים "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" כבחירת אוּמנות ("תני ר' ישמעאל: ובחרת בחיים זו אוּמנות", ירושלמי קידושין יט, עא) - ובשפה של ימינו: בחירת מקצוע: הדרך שבה בוחר אדם לחיות נתונה לבחירתו החופשית. הוא מוזמן לבחור כיצד לחיות את חייו, במה לפעול, מה לעשות, ובאיזה אופן לתרום לעולם.
יש בחירות שמהוות ברכה בעבורו: בחירות של עיסוק או של עשייה, המביאות לאדם סיפוק, מימוש ואולי גם שגשוג כלכלי; ויש בחירות אשר יתגלו כפחות טובות, שאינן מספקות לו את מה שדרוש כדי שירגיש שהוא "חי" במלוא מובן החיוּת והאושר. התורה מעודדת תמיד לבחור ב"חַיִּים". כל האפשרויות פתוחות בפני האדם, ובכל שלב הוא יכול לבחון את מצבו ולשנות כפי הצורך את הדרך בה הוא הולך.
לבני אדם יש היכולת - אך גם האפשרות - לבחור, וכל אחד מוזמן להגדיר לעצמו מה נחשב אצלו בחירה ב"חַיִּים" ולפעול באופן מתמיד על מנת להגשים את בחירתו. נכון, יש מצבים ואילוצים בהם אין הוא מסוגל לממש את בחירתו ולהוציאה לפועל; אולם כל עוד ישאף להתקרב כפי יכולתו למקום שבו הוא רוצה להיות, כל עוד יידע להגדיר את תשוקתו לעשייה - כן יגדלו הסיכויים שלו להגיע למקום הנכון בעבורו ולבחור ב"חַיִּים". מקום זה, ה"נכון לנו", יכול להשתנות כמה וכמה פעמים במהלך חיינו, ובכל פעם יהיה המקום נכון לאותו זמן ובהתאם לאותם שיקולים ונסיבות, המובילים אותנו לקבלת ההחלטות.
לפנייה לכתב/ת 
