ובתפקיד צ'אק נוריס: שון פן ורוברט דה-נירו
לא רק שון פן ב"מתנקש על הכוונת" - יותר ויותר כוכבי קולנוע ותיקים מהשורה הראשונה של טקס האוסקר, מוצאים עצמם מובילים סרטי פעולה מהחצר האחורית של הוליווד. איך קרה שרוברט דה נירו, ניקולס קייג', מייקל דגלאס ורבים אחרים נכנסו למאגר הכוכבים של הפקות אקשן זולות? הסיבה: כסף קל
בואו נציב אותם, את כוכבי הפעולה למסדר זיהוי: סילבסטר סטאלון, ארנולד שוורצנגר, צ'אק נוריס, ז'אן קלוד ואן דאם, מייקל דודיקוף, דולף לונדגרן - ברוס וויליס, ניקולס קייג', קווין קוסטנר, אדריאן ברודי, ג'ון טרבולטה - לא ברור איך הם השתרבבו לפה, אבל ניחא, נמשיך: פורסט וויטאקר, ג'ון מלקוביץ', ג'ון וויט, ג'ון קיוזק, חאבייר בארדם, בן קינגסלי, מייקל דגלאס, רוברט דה-נירו ואל פצ'ינו... מה?? מה הם עושים פה? עוד מעט תגידו לנו שגם שון פן ברשימה. אופס, הנה הוא בא. קצת באיחור, אבל כאן ככוכב אקשן טראשי.
ברשימה הזאת יש לא פחות מ-11 שחקנים שזכו באוסקר אחד או יותר, אחרים היו מועמדים. אבל זה קרה פעם. היום הסטארים הוותיקים, המנוסים והאהובים הללו מקבלים פחות הצעות עבודה, ונאלצים לחלטר ככוכבי פעולה זניחים. אנחנו לא מדברים על הפקות עתירות תקציב, חובקות עולם עם אקשן תזזיתי מרהיב מהסוג של "משימה בלתי אפשרית" או "מהיר ועצבני" - אלא בסרטים קטנים, זולים ונטולי כל מעוף מהחצר האחורית של הוליווד. לעתים הם אפילו לא מגיעים למסך הגדול, ויוצאים הישר לצפייה ב-VOD.
קחו לדוגמא את רוברט דה-נירו ואל פאצ'ינו. הראשון מחזיק בשני אוסקרים, השני באחד (ויש להם גם אינספור מועמדויות). שניהם עברו כבר את גיל 70, ומאחוריהם קריירה מלאת פסגות דרמטיים - ביניהן "הסנדק 2" זוכה האוסקר של פרנסיס פורד קופולה ב-1974, בו נפגשו השניים. על הסרט הזה זכה דה-נירו בפסלון (כשחקן משנה לצד פאצ'ינו). עשרים שנה לאחר מכן נפגשו שוב "היט" - סרט האקשן המשובח של מייקל מאן (1995).
ואז זה קרה: המפגש השלישי בין דה-נירו ופאצ'ינו. ב-2008 השניים - בני 60 פלוס - לוהקו על ידי ג'ון אוונט לסרט "רצח מוצדק" ("Righteous Kill") בו הם מגלמים שני שוטרים ותיקים שחוקרים קטל של עבריינים, שלא מן הנמנע שהם עצמם ביצעו. התקציב היה גדול (כ-60 מיליון דולר), וכך גם המפלה בקופות. פאצ'ינו אמנם היה מועמד לפרס על הופעתו, אלא שמדובר בפרס הראזי לשחקן הגרוע ביותר. למועמדות משפילה זו תרמה השתתפותו במותחן נוסף וכושל קצת פחות שהוביל באותה שנה - "88 דקות" של אותו הבמאי, ובו הוא מגלם פרופיילר משטרתי שיוצא לחקור ולצוד רוצח סדרתי.
על שני הסרטים הללו חתומים אולפני מילניום בראשותו של המפיק הישראל אבי לרנר, והוא שכר את שירותיו של פאצ'ינו פעם נוספת במותחן "בן של אף אחד" של דיטו מונטייל, לצד צ'אנינג טייטום. הסרט הרוויח כ-30 אלף דולר בלבד בבתי הקולנוע בארצות הברית. פאצ'ינו לקח את הכסף והשאיר מאחור את הז'אנר כדי להתמקד בדמויות שתואמות יותר את גילו ולבטיו כשחקן מזדקן מהזן של "בירדמן". דה-נירו לעומת זאת לא מפסיק.
אחרי שהגיח כסנטור מושחת ב"מאצ'טה" של רוברט רודריגז (2010), הוא חזר לתפקיד השוטר המזדקן שלא נס לחו ב"יחידת עילית" מ-2011 לצד ג'ייסון סטאת'ם וקלייב אוון, וב"מחסל מקצועי" מ-2012 לצד קרטיס ג'קסון (הלא הוא 50 סנט, שהופיע גם ב"רצח מוצדק"). ומי עוד הופיע שם בתור שוטר מושחת וממוסטל תמידית? פורסט וויטאקר. כן, אותו שחקן שזכה באוסקר ב-2007 כשחקן ראשי ב"המלך האחרון של סקוטלנד".
וויטאקר בן ה-54 ממש עשה הסבה מקצועית לז'אנר האקשן בשנים האחרונות עם הופעות בשלל מותחנים טראשיים כמו "The Dark Truth" (עם אנדי גרסיה, שבזמנו היה בעצמו מועמד לאוסקר על "הסנדק 3"), "עומד אחרון" (עם ארנולד שוורצנגר), "Pawn" (עם ריי ליוטה), "זולו" (עם אורלנדו בלום) ו"Two Men in Town" (עם הארווי קייטל). הוא גם כיכב ב"Catch 44" לצד ברוס וויליס - אתם מכירים אותו ככוכב אקשן מצליח, מבריק וכריזמטי, אבל אתם לא מאמינים איזה מן סרטים ירודים הוא עושה היום: "Vice" עם תומאס ג'יין, ובקרוב "Extraction" עם קלן לוץ, ו"Wake" עם בן קינגסלי.
ברוס וויליס נגד ג'ון קיוזק (וג'ייסון פטריק) ב"הנסיך"
לאחרונה, כמעט מבלי ששמנו לב, עלה על המסכים בארצנו גם מותחן הפעולה "הנסיך", אותו מוביל וויליס לצד 50 סנט (כן, שוב הוא) ג'ון קיוזק - שחקן חביב ואהוב לשעבר, וכיום בגיל 48 מעין נבל להשכרה בהוליווד. אותו קיוזק חלק בשנה האחרונה אינספור שיתופי פעולה מפוקפקים: עם דה-נירו ב"The Bag Man", עם ניקולס קייג' ב"אדמה קפואה", עם תומאס ג'יין ב"Drive Hard", ועם ריאן פיליפה ב"Reclaim". ממש לאחרונה לוהק לסרט מלחמה תקופתי מופרך מתוצרת סין "Dragon Blade", שם פגש את אדריאן ברודי.
ג'ון קיוזק נגד אדריאן ברודי ב"Dragon Blade"
את ברודי אתם זוכרים כנראה בדמותו של ולדיסלאב שפילמן מ"הפסנתרן" של רומן פולנסקי מ-2002, עליו זכה באוסקר. הוא מעדיף שתזכרו אותו כך, כי מאז הוא בעיקר מחלטר. מילא הקומדיות המטופשות בהן הוא משתתף - שם הוא יכול להתבזות בגלל שהתפקיד מחייב. אבל כשהוא נדרש לגייס רצינות תהומית כדי לגלם מצביע רומאי אכזר באותה הפקת ענק סינית, או כשודד בנקים ("American Heist" עם היידן כריסטנסן), או לחילופין כאסיר בכלא מיוחד בו ניסוי סוציולוגי יוצא מכלל שליטה ב"The Experiment" - סרט פילוסופי לכאורה, שמתפלש בדם במקלחות, וגם בזיעה של... פורסט וויטאקר.
אדריאן ברודי נגד פוקסט וויטאקר ב"הניסוי"
וויטאקר, ברודי, קיוזק, וויליס - נראה שהוליווד יצרה לעצמה מאגר של שחקנים שנכונים לכל תפקיד - עם אקדח, גרזן או ידיים חשופות מקומטות. כוכבי אקשן בלית ברירה שאיבדו את הבושה ומוכנים כמעט לכל הצעה שתוגש להם כדי לעשות עוד קצת ג'ובות. אם יש מישהו שמשמש להם דוגמה זהו כנראה ניקולס קייג', מורם ורבם. מזמן כבר שכחנו את ההופעה המרגשת שלו ב"לעזוב את לאס וגאס" שהקנתה לו אוסקר, או את זו המבדרת מ"קון אייר" (לצד קיוזק בימים טובים יותר לשניהם). היום הוא בעיקר בובת אקשן חבוטה להשכרה.
"דרמות איכות? אני צריך להאכיל את משפחתי", הסביר השחקן את האני מאמין העדכני שלו בראיון ל-ynet לפני שלוש שנים, אחרי שנקלע למשבר כלכלי בגין האשמות על העלמות מס. מאז הוא לא מפסיק לירות באוטומט. "מרדף עצבני", "הסגת גבול", "רודף צדק", "גנוב", "טוקארב", "Outcast", "מרוץ נגד הזמן" ועוד פרויקטים זניחים בעבור חופן דולרים. כל אלו גורמים לנו להיזכר בערגה ב"עימות חזיתי" ("Face Off") - סרט הפעולה המטופש למדי מ-1997, בו קייג' וג'ון טרבולטה מחליפים פרצופים ומהלומות. לפחות זה היה מקורי, מצחיק. היום הוא זוכה למעמד של קאלט.
ניקולס קייג' וג'ון טרבולטה ב"עימות חזיתי". פעם זה היה מצחיק
כיום המעמד של טרבולטה לא הרבה יותר טוב מאשר של קייג'. כנראה שהוא נסחט על ידי חבריו הסיינטולוגים, כי אין שום הסבר אחר להחלטה שלו להשתלב ב"עונת הציד" מבית אולפני מילניום. לצורך תפקידו כנבל סרבי, הוא אימץ מבטא מזרח אירופאי כבד ויצא חמוש ברובה ליער כדי לצוד את... רוברט דה-נירו, שוב הוא. עוד סרט בו שני גברים מבוגרים רודפים אחד אחרי השני במאבק הישרדות, ממש כמו במציאות של הוליווד ששכחה מהם. מציאות ששלחה את טרבולטה לסרטי עתידיות שנשמעים עלובים כמו השמות שלהם: "הזייפן", "בעמק האלימות", "חיים על הקו" ו"אני זעם".
מול אלה שהפכו למקצוענים בתחום, יש שחקני איכות ותיקים שבינתיים רק מתנסים במים העכורים של מותחני אקשן, אבל לא קופצים אליהם. קווין קוסטנר למשל שומר על גיוון במנעד הפרויקטים שלו: דרמות, קומדיות וגם סרטי פעולה רבי תקציב. אבל גם לו יצא לעשות ליאם ניסן ב"שלושה ימים להרוג" של מקג'י - כסוכן CIA מזדקן שהגה המפיק הצרפתי לוק בסון. הוא גם עמד לרשות מקבילו הישראלי לרנר בסרט "קרימינל" של אריאל פרומן, בו מככבים גם הווטרנים גארי אולדמן וטומי לי ג'ונס, וכן גל גדות - איתה חלק קוסטנר גם צילומי "באטמן נגד סופרמן", הפקה מושקעת בסדר גודל אחר לגמרי.
קוסטנר עדיין שומר על פאסון, וכך גם בן קינגסלי. תפקידים כמו גאנדי (עליו זכה באוסקר ב-1983) הוא כבר מזמן לא עושה. אבל אפשר לפגוש בו מדי פעם בסרטי אוסקר כמו "רשית שינדלר" ו"הוגו", בהפקות ענק כמו "המשחק של אנדר" ו"איירון-מן 3", וגם דרמות אינדי קטנות כמו "ללמוד לנהוג". קינגסלי בן ה-71 פשוט לא עוצר, גם לא כשניצב תמרור שמזהיר: "פרויקט אקשן זול לפניך". כאלה הם "A Common Man", "Robot Overlords", ועוד, כולל "War, Inc" עם ג'ון קיוזק ובהפקת אולפני מילניום - ואתם כבר יודעים מה זה אומר.
ג'ון קיוזק נגד בן קינגסלי ב"War, Inc"
עכשיו מצטרף לסבב גם שון פן עם "מתנקש על הכוונת" שעלה לאחרונה בישראל, וגורר איתו לנקודת השפל הזו גם את חאווייר בארדם (שכנראה לא מספיקה לו ההתבזות ב"היועץ", שלפחות אמור היה להיות מוצלח).
בגיל 54 פן - זוכה שני אוסקרים על "מיסטיק ריבר" ו"מילק" - מוצא עצמו רץ, קופץ, מחטיף מכות, דוקר בסכין וצולף ברובה בהנחיית הבמאי הצרפתי פייר מורל (הזכור מ"חטופה" - לטובה או לרעה, תחליטו אתם). פן בוודאי לא מרוצה ממה שהוא עושה, אבל כנראה שגם הוא צריך להתפרנס, ובארבע השנים האחרונות, היה קצת יבש בגזרתו. ועם פסלון מוזהב לא הולכים למכולת.
נקווה שמדובר בתאונה חד פעמית מצדו של פן, ושהמבוכה שמעריציו חשים במהלך הצפייה נשכחת כשהאורות נדלקים בסוף, ממש כמו הסרט כולו. לקראת סיום, נאחל דבר דומה גם למעריציו של מייקל דגלאס בן ה-70, שרק לאחרונה נזרק למדבר כמניאק מזדקן עם רובה צייד, ונשלח על ידי הבמאי ז'אן באפטיסט לאונטי (גם הוא צרפתי) לרדוף אחרי ג'רמי אירוויין שצעיר ממנו ב-46 שנים. "Beyond the Reach" הוא סרט שדגלאס בוודאי לא ירצה שתראו, כנראה גם לא את "Unlocked" שיגיע בהמשך.
מייקל דגלאס ב"Beyond the Reach"
בקיצור, הוא ישמח אם תתעלמו ממנו בינתיים, לפחות עד שיגיע "אנט-מן" של מארוול, סרט להתגאות בו - פריבילגיה שאין לג'ון וויט, מי שפעם נחשב לכוכב בוהק עם אוסקר כהוכחה (על "השיבה הביתה" מ-1978), וידוע כיום בעיקר כאבא של אנג'לינה ג'ולי. בגיל 76 הוא ממשיך להתעקש להופיע בזוועתונים כמו "Beyond", "Dracula: The Dark Prince", ו"Deadly Lessons", ובמקביל מתבטא בתקשורת בזכות מדינת ישראל וראש הממשלה בנימין נתניהו. כך הוא מיישר קו עם צ'אק נוריס, שוורצנגר וכוכבי פעולה מזדקנים אחרים. הם מעולם לא היו שחקני איכות, אבל לפחות הם אוהבים אותנו.
