איפה אתה חי? עדות זה הכי, אחי
אחרי "זגורי אימפריה" מגיעה משפחה חדשה למסך, והפעם מהעדה הבוכרית - כולל השפה והסבתא המתבקשת. ההומור לא מבריק, אבל קשה שלא לחבב את "איפה אתה חי", בין היתר בזכות הקרובים של היוצרים, שגונבים לפעמים את ההצגה משחקנים כמו עדי הימלבלוי וטוביה צפיר
מכירים את הבדיחה הזאת – "מה זה? - אני לא יודע אבל הנה מגיע עוד אחד"? אז הנה מגיע עוד אחד. אחרי ש"זגורי אימפריה" הצליחה להטריף את התקשורת עם הוויכוח על ייצוג המשפחה המרוקאית שלא עומדת בצפירה ביום השואה, ונינט טלטלה כהוגן את הציבור עם שמלת החינה שלה, הנה מגיעה עוד דרמה קומית על משפחה עדתית. הפעם מתכבדת העדה הבוכרית לתרום את איבריה לטובת הניסוי והמטרה הקדושה – אפליה עדתית מתקנת, כי עדות זה אחלה. אז תתאזרו בסבלנות, עוד גג 20-15 עדות, וגמרנו.
לפי הסדרה "איפה אתה חי", שעולה הערב (ה') בערוץ הראשון, מתברר שהעדה הבוכרית חיה בינינו כבר שנים, אבל למעשה מעולם לא אימצה את מנהג הזמן והמקום. לפי צו העדה, תמצית חייהם של נערי ונערות העדה היא שאיפה חרוצה ועיקשת אל נקודה אחת משמעותית באופק – חתונה. רצוי מאוד עם מישהו מאותה עדה שלך.
חי ורונן דוידוב, אחים ובוכרים, כבר סדקו את חוקת העדה כשסיימו לימודי משחק ב"ניסן נתיב", הפכו – רחמנא ליצלן – לארטיסטים והקימו התיאטרון הבוכרי "חנדה חנדה" (צחוק צחוק). אחרי שעלו על האפיל העדתי של הבוכרים, הם המשיכו לסרט דוקומנטרי קטן ודי מדהים, "חנדה חנדה 4", במהלכו תתוודעו לעמידה ההירואית של רונן ואשתו אורית מול הלחץ המשפחתי להתחתן (עד לשלב מסוים, כן? בסוף הם התחתנו). עכשיו אתם מקבלים את גרסת הסדרה.
העלילה הבסיסית של "איפה אתה חי" היא בעצם הסיפור האישי של האחים - חי (שאותו מגלם דווקא רונן) הוא צעיר בוכרי שמחליט ללכת ללמוד משחק בבית ספר של אפרים (טוביה צפיר), ומסתיר את זה מהמשפחה שלו (רבקה מיכאלי בתפקיד האמא). אחיו, רונן (שמגלם חי), עובד בעסק הצילום המשפחתי, ובונה על חי שיתן לו רוח גבית. מנגד עומדת דפי (עדי הימלבלוי) שהיא חלומה של כל אליטה – בת למשפחה אשכנזית מיוחסת, יפהפיה ובלונדינית, וכמו כן מאוד לא בוכרית. הוויש שאתם שומעים הוא של שני עולמות על מסלול אחד בדרך להתנגשות בלתי נמנעת, כשברקע משוטטים בוכרים נוספים, כולל, כמובן, האקססורי שאף סדרת עֵדוֹת אינה שלמה בלעדיו - סבתא.
אפשר להגיד ש"איפה אתה חי" מגיעה בזמן מושלם מבחינתה – השד העדתי זוכה לתחייה מחודשת, אם אלה השקופים של דרעי או מנשקי הקמעות של גרבוז, אבל מתי בעצם הוא לא היה מושלם? עדות תמיד היו נושא טעון ונפיץ בשיח הישראלי, מצב שישתנה אולי רק עוד כמה דורות, כשנתערבב ממש ונהיה כולנו סתם ישראלים רגילים שצועקים במטוס ובמלון ובגינה. אבל עד אז מתהווה פה טרנד אחר, במקביל לפילוג, של חזרה לשורשים ממקום של פיוס וגאווה, ובמקרה של רונן וחי דוידוב אולי גם קצת רגשות אשם על שהצרכים שלהם קצת חורגים ממגבלות הבושה והכבוד שמנהלים את ההורים שלהם, והם מנסים למצוא פשרה.
אני לא מכירה מקרוב את העדה הבוכרית. אין לי מושג אם הם אכן אוהבים מאוד כסף, מתחתנים בינם לבין עצמם ועוד כמה מאפיינים שבאים לידי ביטוי ב"איפה אתה חי". המראַה שהם מציבים לעדה שלהם לא תמיד מחמיאה דרך עיניים עכשוויות, אבל לזכותם ייאמר שבסופו של דבר קשה שלא לחבב את משפחת הבוכרים שלהם. ההומור של "איפה אתה חי" לא מבריק, והיא לא ממציאה את הגלגל כמו "בת ים - ניו יורק" למשל, ששיחקה על אותו המגרש, אבל היא עדיין מושכת אותנו אל כר דשא חדש ומוזר, ויחד עם זה אמין ומשכנע.
האחים דוידוב לא חששו לשקוע בבועה העדתית - חלק גדול מהדיאלוגים נכתבו בבוכרית, והליהוק הוצף בנונ-אקטרז בוכרים, חלקם גם קרובי משפחה אמיתיים שלהם (סבתא רולז!), שלא פעם גונבים את ההצגה לשחקנים המוכרים (לירז צ'רכי, הימלבלוי, צפיר). כל אלה הופכים את הצפייה לשונה ומרעננת, ואם לשפוט לפי מבחן הרולר - התחושה בסוף הפרק הראשון (מתוך שמונה) – "איפה אתה חי" בהחלט עושה חשק לעוד.