פתק פלסטיני שקוף
פלסטינים טובים מספיק כדי להדפיס את פתקי ההצבעה, אבל לא כדי להשתתף בבחירה. הם האוכלוסיה השקופה באמת
בבית הדפוס פלפוט שבקרני שומרון עבדו בקדחתנות על הדפסת 230 מיליון פתקי הצבעה, שיעמדו לרשות הבוחרים ב-17 במרס. בתמונה שהתפרסמה בתקשורת נראה עובד של בית הדפוס מחזיק גיליון שלפני החיתוך לפתקים נפרדים מופיעות עליו האותיות של כל 26 הרשימות. ניתן לשער שחלק מעובדי בית הדפוס הם פלסטינים תושבי הכפרים והערים בסביבה.
עוד בערוץ הדעות של ynet
בין גרבוז להוברמן / גלעד קריב
האומץ לעשות שלום / דני יתום
אולי העובדים הגיעו מג'יוס, כפר שאיבד חלק גדול מאוד מאדמותיו החקלאיות בשל בניית גדר ההפרדה בתוואי פולשני וחמסני, ששונה בתקופה האחרונה אבל עדיין מנתק קרקע רבה ופורייה מבעליה הפלסטינים. או אולי הם תושבי עזון, עיירה שחלק מבתיה שנבנו באזור סי ללא היתר מהמנהל האזרחי נתונים בסכנת הריסה, ושהצבא מעניש קולקטיבית את עשרת אלפי תושביה על יידוי אבנים של חלק קטן מצעירי העיירה. אולי העובדים הגיעו אפילו מקלקיליה, עיר שהגדר שמקיפה אותה משלושה עברים חסמה כל אפשרות לבנייה ולפיתוח והביאה לסגירת מאות עסקים ולעזיבה מסיבית של תושבים.
פלסטינים במחסום קלנדיה. ארכיון (צילום: גיל יוחנן)
למרות שממשלת ישראל וזרועותיה השונות בשטחים הן אלה שמשפיעות ישירות על כמעט כל תחומי החיים של מיליוני פלסטינים בגדה, הם לא יוכלו להשתתף בבחירת הממשלה. זאת משום שהם אינם אזרחים ישראלים אלא נתיני משטר צבאי בשטח כבוש. בניגוד להם, המתנחלים, המתגוררים באותו שטח כבוש מחוץ לשטחה הריבוני של ישראל, מצביעים.
ישראלים רבים מוכנים להשלים עם מצב זה משום שהם סבורים שהפלסטינים זוכים לייצוג הפוליטי שלהם במוסדות הרשות הפלסטינית. אמנם, בחירות לפרלמנט הפלסטיני לא התקיימו מאז 2006 ואין תוכניות לקיימן בעתיד הקרוב, בין היתר בשל הקרע הפנים-פלסטיני. אולם למעשה, הרשות הפלסטינית פשוט אינה רלוונטית לקבלת רוב ההחלטות שמשפיעות על חיי הפלסטינים בגדה, גם אלה שמתגוררים בשטחי A ו-B, לכאורה תחת שליטתה.
האוטונומיה החלקית והמוגבלת שקיבלה הרשות הפלסטינית כדי לנהל היבטים שונים בחיי הפלסטינים מאפשרת לישראל לפטור עצמה מהצורך לנהל (ובעיקר לממן) תשתיות, ושירותי רווחה, בריאות וחינוך עבור האוכלוסיה הנכבשת ובה בעת להמשיך להחזיק בשטח ולנצל את משאביו. הרשות הפלסטינית כפופה לישראל ואינה יכולה לחולל שינויים משמעותיים, אפילו לא בתחומים שכביכול נתונים לסמכותה.
בין אם מדובר בתכנון ובנייה, מרשם האוכלוסין, חיבור יישובים למים, ניהול הכלכלה או היכולת לצאת לחוץ לארץ, מי שמקבל את ההחלטות הם פקידי ממשלה, קציני מנהל אזרחי, אנשי צבא ופוליטיקאים ישראליים, המחויבים לאינטרסים ישראליים ולא לצרכים ולזכויות של האוכלוסייה הפלסטינית, אוכלוסייה שקופה המודרת ממנגנוני קביעת המדיניות.
הכנסת העשרים צפויה להיות זו שבמהלך כהונתה (אם זו לא תקוצר) ימלאו חמישים שנה לכיבוש הישראלי. מיליוני פלסטינים אינם זוכים לייצוג פוליטי, שרובם היו מעדיפים לממש אותו במסגרת מדינתם העצמאית, פלסטין. ממשלת ישראל נהנית בינתיים משני העולמות: שולטת בכל השטח - אבל אינה מתחשבת בדעתם של חלק גדול ממי שחיים בו. עד שמציאות זו תשתנה נישאר עם האירוניה העצובה: פלסטינים טובים מספיק כדי להדפיס את פתקי ההצבעה, אבל לא כדי להשתתף בבחירה.
שרית מיכאלי, דוברת בצלם
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
שרית מיכאלי
מומלצים
