האוטובוס של מוריניו נבלם במעבר החצייה / טור
זלאטן הורחק ואתה ממשיך לשחק כדורגל פחדני ולרוחב? מזל שדויד לואיז ותיאגו סילבה נעמדו על מעבר החצייה. וגם: למה אלי גוטמן צריך לחשוש, ומה הקשר בין הקהל הלונדוני לאוהדי מכבי ת"א בכדורסל? צביקה נעים צפה מקרוב בדרמה בין צ'לסי לפ.ס.ז' ויצא עם כמה תובנות
יופי של דרמה קיבלנו בסטמפורד ברידג'. 6 הערות על המשחק בין צ'לסי לפריז סן ז'רמן:
1. מוריניו מעצבן. פעם הבנאדם ידע לעצבן כחלק מהקונספט, טכניקה שכזו לערער את היריב, עכשיו הוא סתם מעצבן. אני מת עליו, אבל כשיש לך אוסף כישרונות כמו זה בצ'לסי ואתה בוחר לשחק אצלך בבית, מול עשרה שחקנים, כדורגל כל כך פחדני ואח"כ לספר סיפורים שבאנגליה לא מבינים שמדובר ב"כדורגל חכם", אז אתה סתם מעצבן.
צ'לסי לא שיחקה בונקר, אבל זה היה כדורגל איטי ומעיק שרק נועד להעביר את הזמן עד לרבע הגמר. כולם חיכו ל"אוטובוס ברחבה", אבל אתמול הקבוצה של מוריניו נראתה כמו אוטובוס מאסף עמוס חיילים עם קיטבגים ויותר מדי משמעת. ואז נעמדו על מעבר החצייה דויד לואיז ותיאגו סילבה.
2. מי שנתן למוריניו פייט רציני על תואר "המעצבן הגדול של הערב" היה השופט. מעבר להרחקה השגויה של זלאטן איברהימוביץ' (צהוב היה מספיק), הוא עצר את המשחק על כל שטות, ומנגד פספס פאולים מלוכלכים. מוריניו ניצח. מנימוקי השופטים: בחייאת, העיפו לפ.ס.ז' את זלאטן ואתה ממשיך לשחק לרוחב?! פחחחחח פחדן.
3. לפני המשחק הסתבכתי בדיון פנימי שכל אוהד נייטרלי מכיר: בעד מי אני – צ'לסי או פ.ס.ז'? המיליונרים מלונדון או הטחונים מפריז? כששמעתי את השירה האדירה של אוהדי צ'לסי ברכבת התחתית המחוג נטה לכיוון הקבוצה האנגלית. ניסיתי לראות אם הם שוב דוחפים נוסע שחור מחוץ לקרון – זה היה הופך אותי לאוהד שרוף של זלאטן וחבורתו – אבל היו שם רק גברים ורודי לחיים בגיל העמידה שהובילו תהלוכה עולצת למדי.
בתוך האצטדיון אני מוקף באוהדי צ'לסי ועל כל כסא מחכה דגל כחול עם סמל המועדון – טוב, ברור שאני פריק של ג'ון טרי. חולה עליו עוד מהימים של גרנט. אבל אז מתחיל המשחק, השופט דופק את הצרפתים, המשחק נהיה אגרסיבי ומכוער ורק הלב הגדול של לואיז מנצנץ למרחוק.
רק בשבילו מגיע לפ.ס.ז' לנצח. הקהל שורק לו בוז על כל נגיעה בכדור, אבל הוא לוחם אמיתי שלא מוותר עד הסוף. כשהוא שם ראש מלא תלתלים ושולח את הכדור פנימה – אני כבר יודע בעד מי אני. רק אסור לי לצעוק את זה בקול. יש יותר מדי אוהדי צ'לסי סביבי ואני חייב להיראות מתלהב אחרי כל דריבל של הזאר.
4. ואם כבר הזאר - מדובר בכדורגלן על עם טכניקה עילאית. אני חושב על משומר וייני שיצטרכו בסוף החודש לעצור את הבלגי וכבר מקבל סחרחורת.
5. 2:2 בהארכה, שיא הדרמה, יש עוד לפחות 7 דקות על השעון וביציע העליון נראים לא מעט אוהדי צ'לסי שמתחילים לעזוב את האצטדיון. אוהדי מכבי ת"א כדורסל בתגובה: בושה וחרפה.
6. המשחק נגמר. אוהדי פ.ס.ז' חוגגים באטרף בתוך האצטדיון, אלה של צ'לסי מתפזרים. מתוך יציע הvip יוצאים גברים לבושים בחליפות יוקרתיות וכל אחד מהם מחזיק בכדור קטן עם הלוגו המוכר של הצ'מפיונס. תשורה קטנה למינויים בתאי הכבוד. במהלך 90 הדקות הם גם קיבלו ארוחה מלאה, והשמועות מספרות שבזכות ההארכה הם זכו לאקסטרה קינוחים.
בצד עומדים שני גברים שחומי עור שקוראים לעברנו: כמה נגמר?
מה, לא ראיתם את המשחק? אנחנו שואלים ומבינים שמדובר בעובדים מחוף השנהב שאחראים להכין את האוכל ליושבי תאי הכבוד. "לא ראינו שום דבר מהמשחק, אנחנו כל הזמן עסוקים במטבח", מסביר הגבוה מביניהם. "אני הספקתי לראות שהיה 1:1", מוסיף השני. נגמר 2:2 בהארכה וצ'לסי עפה, אנחנו מעדכנים אותם.
"גם דרוגבה לא עזר?".
אפילו דרוגבה. זה לא היום של חוף השנהב. זה היום של לואיז וסילבה. ברזילאים.
לפנייה לכתב/ת 
