בחירות גורליות? זה דווקא מצחיק

הומר סימספון מדגים למה כדאי להצביע לאובמה בבחירות 2012

שומרים על הבית

הבחירות של 1984 היו קרב ענקים של קומיקאים. הגשש החיוור ייצגו את המערך, וספי ריבלין את הליכוד. מכיוון שהם הפכו למזוהים עם מאבק פוליטי, החליט אסי דיין (האחראי על הצלחות סרטי הגשש "גבעת חלפון אינה עונה" ו"שלאגר") לכתוב סרט נוסף בכיכוב שלישיית הגשש החיוור, שצוחק על מערכת הבחירות האחרונה. הוא דחס את כל המפלגות לתוך בניין אחד:

- שייקה לוי ראש ועד הבית בבניין בו גר במציאות, היה המועמד הטבעי לייצג את הקואליציה.

- פולי ייצג את האופוזיציה שמנסה לחטוף את השלטון, כדי שלא יפנו את מרפאת השיניים שלו מהבניין.

- גברי בנאי גילם את יועץ התקשורת מאמריקה שמתנהג כמו רמבו.

את שרביט הבימוי קיבל אבי כהן, שעבד עם הגששים לפני כן בפרסומת למשקה קל שנקראה "החום בוטל שותים קריסטל". במהלך הסרט הגששים עושים כל מה שעושים הפוליטיקאים כדי למצוא חן בעיני הבוחרים. הם יחבשו כיפה וינשקו את פעמון הדלת בכניסה לבית בו גרים דתיים, וידברו בליברליות בביקור זוג הומואים שגרים באותה הקומה. על כל הקמפיין צוחק מהצד איש התחזוקה הערבי של הבניין, אותו גילם משה איבגי. כדי לצלם את הסרט, ההפקה השתלטה על בניין בחולון שהיה לפני איכלוס.

זומבים בקלפי

בבחירות של שנת 2012 בפיליפינים נתגלתה שיטה חדשה של זיוף קולות בבחירות. אנשים מתים הצליחו להצביע. היה ברור שלא מדובר בגוויות שהבחירות חשובות להן עד כדי יציאה מהקבר, אלא במפלגות שעודדו אנשים להצביע פעמיים בשם קרובי משפחה שמתו. התופעה גרמה לסנטור בשם קוקו פרימנטל ליזום קמפיין בסגנון סרטי זומבים שמסביר למה אסור לתת למתים החיים להצביע בבחירות.

לשמעון חזן, שהתמודד על ראשות עיריית חולון ב-2013, היתה דרך מקורית משלו לנצל לטובתו את טרנד הזומבים שבועות ספורים אחרי יציאת "מלחמת העולם Z". בתשדיר בחירות שיזם נגד ראש העיר מוטי ששון, מופיעה חולון כעיר מתה. תושביה שכאילו ייצאו מהקבר, מהסרט של בראד פיט, או לחילופין מהקליפ "Thriller" של מייקל ג'קסון. 

אני דפוק, תבחרו בי.

מקרה מיוחד של הזייה ומציאות הוא הסיפור של ורמין סופרים. האיש הזה מועמד לנשיאות ארצות הברית כבר יותר מעשור.

עיקרי הקמפיין שלו, במידה ויבחר לנשיאות ארצות הברית:

- להעביר חוק שיחייב צחצוח שיניים

- תוכנית הכנה לקראת אפוקליפסת זומבים.

- תוכנית להפקת אנרגיה מזומבים.

- מימון מלא למחקר על מסע בזמן.

- פוני חינם לכל אזרח אמריקאי.

ב-1988 התמודד לראשות העיר בבולטימור, דטרויט, ומרקורי בנאוודה. הפסיד בכולן. זה לא הפריע לו להכריז על עצמו בשנת 2000 כקיסר המילניום החדש, ולהתמודד לנשיאות משנת 2004 ועד עצם היום הזה. בניגוד למועמדים רבים בפוליטיקה האמריקנית והישראלית, יש לו מצע מאד ברור. אה... וגם מגף על הראש.

כלב נובח, לא נושך

אחת הקומדיות הפוליטיות שיצאה משליטה היא "לכשכש בכלב" משנת 1997. העלילה של הסרט סיפרה על נשיא ארצות הברית שמסתבך בפרשיית מין עם קטינה בדיוק לפני תקופת הבחירות. היועץ של הנשיא (בגילומו של רוברט דה נירו), מחליט להמציא סיפור שיסיח את דעת התקשורת מהבעיות האמיתיות של הנשיא. כך האומה האמריקנית מוצאת את עצמה בסכנה של עימות צבאי עם אלבניה. למה אלבניה? כי אף אחד לא יודע עליה יותר מדי. דסטין הופמן משחק במאי הוליוודי שמייצר את התמונות מהמערכה באלבניה, שמצולמות באולפן סודי.

עד כאן הסרט נשמע נחמד, אבל במהלך ההפקה הסתבר שנשיא ארצות הברית האמיתי, ביל קלינטון, קיים יחסי מין עם המתמחה מוניקה לוינסקי בבית הלבן. המציאות הפכה למסע יחסי הציבור של הסרט "לכשכש בכלב". בנקודה מסויימת הנשיא קלינטון הזמין את דה נירו, הופמן, ולוינסון לפגישה כדי להבין עד כמה הסרט מבוסס על מקרה אמיתי. הם הסבירו לו שהתסריט נכתב זמן רב לפני הפרשיה.

ספין תקשורתי של פוליטיקאים שמדברים על מלחמות במקום על הבעיות האמיתיות של האומה? נשמע מוכר? כמובן, מישראל... של לפני 40 שנה. באוקטובר 1975 התכנית הסאטירית "ניקוי ראש" עשתה את אותו הדבר, בקטע שנקרא "מכתב לאסד" בו ישראל מזהירה את סוריה, שאם המצב החברתי, כלכלי, עדתי לא ייפתר, נאלץ להכריז מלחמה על דמשק כדי להתעסק במשהו אחר.

ה"לכשכש בכלב" הישראלי גרר תגובות זועמות מפוליטיקאים בימין ובשמאל ודרישה מרשות השידור להתנצל. בתכנית הבאה עמד טוביה צפיר ושר גרסה מקוצרת לשיר כדי לסגור את הפרשה.

השד העדתי

הסרט הישראלי שכתב וביים אפרים קישון, "סלאח שבתי", מספר בין השאר על נסיון המפלגות להציע טובות הנאה לעולה החדש סלאח (חיים טופול) לקראת הבחירות לכנסת. הסרט כולל חשיפת שחיתויות נוספות כמו העובדה שכספי תורמים מחו"ל לא הולכים לנטיעת יערות, אלא להחלפת שלטים ליד אותו העץ שנשלחים לתורמים שונים, ושאר הכסף זורם לכיסי עסקנים.

בבכורת הסרט נכחו שרים, אבל ככל שהעלילה התקדמה חלק מהם מחו ועזבו את המקום. הסרט כל כך הרגיז את הפוליטיקאים, וגם מבקרים שחשבו שהוא עלול לגרום לנזק תדמיתי חמור למדינת ישראל, כי אז תורמים מחול באמת ידעו מה עושים עם הכסף שלהם. גולדה מאיר אפילו הציעה לאסור את הפצת הסרט מחוץ לגבולות מדינת ישראל.

אפרים קישון אמר פעם שההבדל בין סאטיריקן לעיתונאי הוא שעיתונאי מסתכל על המציאות, מפרש ומסביר אותה דרך עיניו. סאטיריקן פשוט כותב בדיוק מה שהוא רואה. אנחנו מוחאים כפיים לסטנד-אפיסטים בגלל תחושת ה"וואלה, נכון!", שמגיעה כשהם אומרים אמת מוחלטת. אחד הסטנדאפיסטים שעשה את זה יותר מפעם אחת הוא ג'ורג' קרלין, שהסביר למה לא להצביע בבחירות הקרובות. מי שמצביע, אין לו מה להתלונן, מי שלא מצביע, באמת לא צריך "להתנצל".

בין שרה נתניהו לשרה פיילין

ג'יי רואץ' מוכר בעיקר כבמאי סרטי "אוסטין פאוורס" על המרגל הבדיוני המגוחך. ב"Game Change" מ-2012 הוא לא נזקק להמציא דמות מופרכת מעולם הדמיון - שרה פיילין סיפקה אינספור פארסות עבורו מהחיים האמיתיים. ג'וליאן מור מגלמת את מושלת אלסקה שגויסה כסגנית נשיא פוטנציאלית. מה שאמור להיות תמריץ לקמפיין של ג'ון מקיין מול אובמה הופך לאסון. רואץ' לא התכוון להפוך את הסרט לקומדיה, אלא לתאר את ההתרחשויות בסגנון "לא נגענו". אלא שההתנהלות של פיילין כה היסטרית והזויה, שההומור ניגר ממנה באופן טבעי. היא לא פוליטיקאית חדה במיוחד, הבדיחות עליה דווקא כן.

"Game Change" זכה בשלושה פרסי גלובוס הזהב, ורואץ' ראה כי טוב, והחליט להמשיך באותו הקו עם "הקמפיין" - גרסה פרועה ו-וולגרית יותר. קאם בריידי (וויל פרל) הוא פוליטיקאי לא הכי חכם, אבל בהיעדר מתחרים הוא מנצח בבחירות שנה אחר שנה. אלא שפתאום ניצב מולו יריב חדש, תמים ודי שלומיאל, בגילומו של זאק גליפיניאקיס, שמופיע פה על תקן פיילין. הוא משמש כבובה בשרות לוביסטים אינטרסנטים ונכלוליים. בדרך לניצחון בבחירות המועמדים צריכים כמובן לנשק ילדים, ללקק ישבנים, וגם לבקר בבית הכנסת - בה אנחנו לומדים את פירוש המילה "בלאגן" - סיכום טוב למירוץ הזה.

המדגם של סאות'פארק

נסיים באחת ההתנגשויות המטופשות ביותר בין פוליטיקה לקומדיה - "That’s my Bush" של יוצרי הסדרה "סאות'פארק". טריי פרקר ומאט סטון יצרו סיטקום בכיכובו של גו'רג' וו. בוש. ההפקה בחרה שני שחקנים ראשיים - אחד נראה כמו בוש והשני כמו אל גור - והמתינה לתוצאות הבחירות שיכריעו מי יקבל את התפקיד. אם בוש היה מפסיד, שם הסדרה היה הופך ל"Everybody Loves Al".

לפעמים קומיקאים חסרי אינטרסים פוליטיים רואים את המציאות בצורה ברורה יותר מכל פוליטיקאי. אני לא יודע במי הייתם בוחרים להיות ראש הממשלה שלכם, לו יכולתם. אם יש מועמד כזה, עוד לא מאוחר ואפשר להציע אותו בטוקבקיה שפתחנו למטה.

הבחירה שלי היא "אלף". בפרק שהופק במיוחד לבחירות לנשיאות, מופיעה סצנה בה הוא הופך לנשיא ארצות הברית. לכמה דקות נראה שאלף היה יכול לפתור לנו את משבר הדיור, בעיית יוקר המחיה, הרבה יותר מהר והרבה הרבה יותר מצחיק.

אלף לנשיאות! הריצו ל-16:30

אלון גור אריה הוא במאי, תסריטאי ומרצה ב"מועדון הסרט המופרע " ברחבי הארץ. ערב ספיישל "בחזרה לעתיד" יערך בסינמטק חיפה ביום חמישי (19.3). מפגש ג'רי לואיס יערך בשבת (28.3) בסינמטק תל אביב עם הקרנת הסרט "מלך הקומדיה" בכיכובו של לואיס, רוברט דה נירו ובבימויו של מרטין סקורסזה. מפגשים לילדים ולכל המשפחה יערכו בשבת (14.3) בסינמטק ירושלים עם "עולמם המצחיק של לורל והארדי".

בשבת (21.3) בסינמטק תל אביב יערך מפגש "המצאות מדהימות מהסרטים" עם הסרט "צ'רלי והשוקולדה" של טים ברטון. מפגש "נשים בקומדיה" יערך ביום ג' (31.3) במרכז רוזין עם הסרט "ארוחת בוקר בטיפאני".