"סמבה": כתם שחור שאין בעיה לנקות
למרות ההצלחה הקופתית האדירה של "מחוברים לחיים", הבמאים אריק טולדנו ואוליביה נקש החליטו לחדד את המסרים החברתיים שלהם ב"סמבה". אלא שגם הפעם התוצאה היא דרמה מניפולטיבית שמבקשת להחניף לבורגנות הצרפתית עם גיבור שהוא מהגר עבודה אפריקאי בגילומו של עומאר סיי
"סמבה" ("Samba"), סרטם של אוליביה נקש ואריק טולדנו, מגיע אחרי ההצלחה המסחררת של "מחוברים לחיים" מ-2011, שהרוויח קרוב לחצי מיליארד דולר בהקרנותיו ברחבי העולם. גם בו מככב השחקן הקבוע שלהם, עומאר סיי, בתפקיד מהגר שחור קשה יום - הפעם אל מול שרלוט גינסבורג המגלמת מתנדבת בארגון סעד לעובדים זרים. אבל המיחזור של חומרים קומיים ומלודרמטיים שעבדו בסרט הקודם אינו עולה יפה, והתוצאה לעוסה ומדשדשת.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
בשעתה הוטחה ביקורת קשה ב"מחוברים לחיים" על שום מסריו המחניפים, וטיפולו המניפולטיבי והאסקפיסטי בגזענות כלפי מהגרים בחברה הצרפתית. הסרט רידד לסדרה של נוסחאות תסריטאיות מלטפות את הקשר שמתפתח בין מיליונר לבין משותק והמטפל השחור שלו. על כן, ביקשו הפעם נקש וטולדנו לעסוק במציאות חברתית קשה בצורה ישירה יותר. אבל זה לא ממש מצליח, ו"סמבה" נע בכבדות בין דרמה חברתית ואגדה סאטירית, וקורס תחת עודף של סיפורי משנה, שאחד מהם מספק לו את סצנת השיא המופרכת שלו.
סיי, כאמור, מגלם מהגר לא חוקי מסנגל - הוא סמבה שבכותרת - החי בצרפת מזה עשר שנים ועובד כשוטף כלים במסעדה. כאשר הוא מנסה להסדיר את ענייניו ברשויות ההגירה, סמבה מוצא עצמו בבית מעצר סמוך לשדה התעופה, בדרך לגירוש חזרה למולדתו. שם הוא פוגש באליס (גינסבורג), עובדת סעד נוירוטית, חדשה בתפקידה, שבניגוד להוראות הממונה עליה יוצרת קשר אישי עם סמבה.
אחרי שסמבה מצליח לחמוק מהגירוש, הוא מנסה למצוא את מקומו מחדש. דודו הקשיש שבדירתו הוא מתגורר מעניק לו את תעודת השהייה שלו, ובחיפושיו אחר עבודה סמבה פוגש בצעיר סימפטי המציג עצמו כמהגר ברזילאי (טאהר ראחים מ"נביא"). במקביל הולך ונבנה הקשר הרומנטי שלו עם אליס, אך משהו בכימיה שבין סיי וגינסבורג חורק, ודמותה של אליס נותרת חסרת חן וסתמית.
ישנן בסרט כמה סצנות נחמדות, כמו זו הפותחת, שבה נעה המצלמה במהלך שוט ארוך אחד מאולם חתונות אל ירכתי המטבח שם עובד סמבה, בכיוון מהופך לתנועתה בסצינה מפורסמת מ"החבר'ה הטובים" של מרטין סקורסזה. או זו שבה מתקשות אליס ועמיתתה לעבודה לדובב מהגר עבודה סרבי המתעקש לנפנף מול עיניהן בפיסת נייר חסרת ערך. מאידך, סצנה שבה סיי וראחים, התלויים על גבי פיגום לניקוי חלונות במגדל משרדים, מרקידים חבורה משועממת של מזכירות נדמית בעיקר סרת טעם ומתנשאת.
בכלל, ישנה איזושהי כבדות ששורה על "סמבה" (המבוסס על ספר מאת דלפין קולן), שהופכת את מחציתו השנייה לאוסף של סיטואציות שלא ממש מתחברות זו לזו. כך, סמבה המוצא עבודה כשומר לילה במרכז קניות, מותקף לפתע - אך לא לגמרי ברור על ידי מי ולמה.
מוקדם יותר בסרט הוא יוצא לחפש את אהובתו של מהגר שפגש במתקן הכליאה, אך גם למה שקורה אחרי שהוא מוצא אותה אין כל המשך, ונדמה כאילו הסיפור הזה לא נועד אלא לשמש אמתלה לתפנית בלתי אמינה שתתרחש לקראת הסוף.
אף לא אחת ממערכות היחסים של סמבה - עם אליס, חברו המהגר או דודו הנבון (יונגר פול) - זוכה לאיזשהו פיתוח, והתוצאה היא שהסרט דורך במקום. הסרט נשמט מסיטואציה אחת לאחרת, ומסתיים זמן רב מדי אחרי שכבר איבדנו עניין בדמויות. הניסיון לסחוט סימפטיה באמצעות כמה קשישות מתוקות העובדות במרכז לשוהים זרים הוא בבחינת עוד קלף משומש שנקש וטולדנו שולפים מהשרוול כדי להחניף לקהלם. דברים דומים אפשר לומר על הופעתו של סיי, שמגלם פעם נוספת את הפנטזיה של המהגר השחור כפי שזו נחווית על ידי הבורגנות הצרפתית.
"סמבה" (צרפת) - במאים: אריק טולדנו ואוליביה נקש. שחקנים ראשיים: עומאר סיי, שרלוט גינסבורג, טאהר ראחים ויונגר פול. אורך הסרט: 120 דקות.
