משלמים לכם כדי לקחת הלוואה - לא תקחו?
רבים מאיתנו עדיין שמים את החסכונות בפיקדונות, למרות הריביות האפסיות והעמלות הגבוהות. אך האם ברגע שיחלו לגבות כסף על החיסכון, נמהר למשוך את כספנו? לא בטוח! ממשלת גרמניה הנפיקה אג"ח עם תשואה שלילית של 0.08%. מדוע אם כן, משקיעים שילמו לגרמניה עבור הזכות להלוות לה כסף?
חלפו שבועיים מאז הפתיעה נגידת בנק ישראל את כולם והפחיתה את הריבית במשק ל-0.1% - הריבית הנמוכה בתולדות המדינה. הצעד של הנגידה נועד למנוע ייסוף של השקל שעשוי לפגוע ביצוא, ועל רקע מדד המחירים השלילי של ינואר.
עוד באותו נושא בערוץ שוק ההון
תיק הנכסים הציבורי גדל ב-200 מיליארד
לא רק מזל: כך הבורסה מסייעת לצמיחה
הבעיה היא שריבית כה נמוכה מעלה חשש שהנגידה מנצלת עד תום את אמצעי ההשפעה המרכזי שבידה, והיא תיוותר ללא תחמושת עתידית, אם וכאשר המשק באמת יכנס למיתון. על מנת להפיג חשש זה, בבנק ישראל מבהירים כי אינם שוללים הורדה של הריבית אל מתחת לאפס.
במבט ראשון קיומו של "ריבית שלילית" נשמע מוזר. אני צריך לשלם כסף כדי לחסוך כסף? הבנק ישלם לי ריבית כדי לקחת הלוואה? גם התיאוריה הכלכלית המקובלת מניחה את קיומה של תקרת אפס לריבית (Zero lower bound), קרי שהריבית הנומינאלית חסומה באפס מלמטה. זהו מושג מפתח המסביר את קיומה של "מלכודת נזילות".
מלכודת נזילות היא מצב שבו כאשר מתקרבים לריבית אפסית, הדפסת כסף נוסף כבר לא מובילה להורדת הריבית ולכן לא מעודדת השקעות. הסיבה שהריבית לא יכולה לרדת מתחת לאפס היא שלפרטים תמיד תהיה קיימת אלטרנטיבה של החזקת כסף מזומן, שעליו הריבית היא אפס בהגדרה – ערכו הנומינאלי של שטר 100 שקלים תמיד ישאר 100 שקלים. לפיכך, לא אמור להיות שוק לאג"ח שינפיק בנק ישראל עם ריבית שלילית.
בעולמנו שלאחר המשבר של 2008, מתברר שהכל יכול לקרות. הבנקים המרכזיים בשבדיה ובשוויץ הכריזו על ריבית שלילית, המשמעות היא שבנקים מסחריים יצטרכו לשלם ריבית לבנק המרכזי אם ירצו להפקיד בו כספים. כך, מקווים לעודד את הבנקים המסחריים לתת הלוואות לציבור כדי להגדיל את ההשקעות והצריכה. עד כאן נשמע סביר.
אבל שימו לב לנתון הבא: ממשלת גרמניה הנפיקה אג"ח של חמש שנים בסכום של מעל 3 מיליארד אירו, עם תשואה שלילית של 0.08%! במילים פשוטות, משקיעים שילמו לגרמניה עבור הזכות להלוות לה כסף, כאשר הייתה להם את האפשרות פשוט להחזיק במטבע האירו ולא להפסיד דבר.
קיימות מספר תשובות אפשריות לאיך המצב הזה קורה. ראשית, החזקת מזומן רב, גם אם בחשבון בנק, אינה נתפסת כנטולת כל סיכון., זה מכיוון שמדינה ערבה לכל האג"ח שהיא מנפיקה, בעוד שבנק יכול לקרוס והחשבונות שבו מבוטחים רק באופן חלקי. שנית, הריביות השליליות מעלות חשש שבעתיד בנקים יגבו ריבית או מס כלשהו על החזקה עודפת של כספים בחשבון עו"ש, כך שההשקעה באג"ח עשויה להיות משתלמת יותר.
לבסוף, יש הטוענים שמרבית הרוכשים הם ספקולנטים, המעריכים כי הריביות בעולם צפויות לרדת עוד יותר, מה שיאפשר להם עשיית רווח עתידי באמצעות מכירת האג"ח בעתיד.
מה צפויה להיות ההשפעה של אימוץ ריבית שלילית באירופה, ובעתיד אולי בישראל? כאן צריך להפריד בין שני אפקטים אפשריים. האפקט הראשון הינו הביקוש להלוואות. יתכן כי הורדת הריבית מתחת לאפס, היא צעד אפקטיבי בעידוד לקיחת הלוואות על-ידי חברות לצורך השקעה, ועל ידי הפרטים עבור צריכה.
האפקט השני שמעניין להתמקד בו נוגע להתנהגות החוסכים. כיום כל חוסך (לדוגמא בקרן הפנסיה) צריך לחלק את חסכונותיו בין נכסים חסרי-סיכון (בדמות פיקדונות או אג"חים מדינתיים) לנכסים מסוכנים אך בעלי תשואה צפויה גבוהה יותר.
מחקרים הראו שקיימת תשואה עודפת משמעותית להשקעה בנכסים מסוכנים לעומת נכסים חסרי סיכון. זהו פער גדול שלא ניתן להסבירו רק בשנאת הסיכון של הפרטים. תופעה זו, המכונה Equity premium puzzle, בעצם מזהה התנהגות לא רציונאלית בקרב החוסכים, אשר מטעמים שונים מפנים שיעור גדול מדי מחסכונותיהם לאפיקים עם סיכון ותשואה נמוכים, כגון אג"ח ממשלתי.
בישראל לדוגמא מיליארדי שקלים עדיין מושקעים בפיקדונות בבנקים עם תשואה מינימאלית ביותר. אבל מה יקרה אם הריבית הנומינאלית שנקבל על פיקדונות תהפוך לשלילית ממש? האם הדבר יגרום לנטישה המונית של נכסים חסרי סיכון ומעבר חד להשקעה בנכסים יותר מסוכנים בעלי תשואה גבוהה יותר?
לדעתי התשובה היא חיובית, זאת עקב ההטיה הקוגנטיבית המוכרת של "שנאת הפסד" (loss aversion). כפי שהראו בעבודתם המפורסמת החוקרים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, לאנשים חשוב יותר להימנע מהפסד מאשר להשיג את הרווח המירבי.
במקרה והריבית על החסכונות תהפוך לשלילית ממש, אני מאמין שהטיה זו תעורר גם את האזרחים האדישים ביותר מבחינה פיננסית. כיום רבים מאיתנו ממשיכים לשים את החסכונות בפיקדונות, למרות הריביות האפסיות והעמלות הגבוהות. אך ברגע שבמוצהר יחלו לגבות מאיתנו כסף על החיסכון, כנראה שנמהר למשוך את כספנו.
הכותב הוא חוקר במכון לרפורמות מבניות
לפנייה לכתב/ת 
