שתף קטע נבחר

קרב ירושה: אלמנה נגד שמונת ילדיו של בעלה

אחרי מותו של הבעל פרץ סכסוך בין אשתו השנייה לבין ילדיו מהנישואים הראשונים סביב השאלה למי שייכת הדירה שלו. מה קבע בית הדין הרבני?

בית משפט לענייני משפחה ובית דין רבני נדרשו לפסוק בסכסוך משפחתי בין אלמנה לבין ילדיו מנישואיו הראשונים של בעלה, שהתקוטטו סביב שתי צוואות סותרות שהשאיר המנוח ועסקו בדירתו. בצוואה הראשונה הוא הוריש את הדירה לשמונת ילדיו, ואילו בשנייה זכתה גם האישה לחלק. לאחר מאבק משפטי סבוך קיבלו שני בתי הדין את גרסת הילדים, שטענו שהאישה הייתה מעורבת בחתימה על שתי הצוואות גם יחד.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

המנוח והאישה התחתנו ב-1991 כשלשניהם היו ילדים מנישואים קודמים (הם לא הולידו ילדים משותפים). בכתובה התחייב הבעל לשלם לה 50 אלף שקל ו-100 זוזים. ב-2008 הוא חלה ומת.

 

כאמור, הוא הותיר אחריו שתי צוואות שעסקו בדירתו: בראשונה הוא הוריש אותה לשמונת ילדיו, ואת יתר הרכוש ביקש לחלק בינם לבין אשתו. כל אחד מהם היה אמור לקבל תשיעית מהרכוש - כ-52 אלף שקל. במקביל הוא ביקש לאפשר לה לגור בדירתו במשך שנתיים.

 

אלא שעל פי הצוואה האחרת ביקש המנוח להשאיר לאשתו השנייה חצי מאותה דירה.

 

אחרי מותו הגישו הילדים תביעה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה לקיום הצוואה הראשונה וטענו שהשנייה נערכה כאשר לא היה כשיר. השופט קיבל את תביעתם וחייב את האלמנה ב-30 אלף שקל הוצאות משפט. בנוסף היא חויבה להשיב לקופת גמל 87 אלף שקל שנטלה מהחשבון של בעלה לאחר שנפטר.

 

אולם האלמנה לא ויתרה. היא פנתה לבית הדין הרבני האזורי בחיפה והגישה תביעה נגד הילדים לקבלת הכתובה ותשיעית מהירושה - ובסך הכול 150 אלף שקל. בנוסף היא ביקשה לחייב את הילדים לשלם לה 3,000 שקל בחודש כהשתתפות בהוצאות מגוריה בדירה, מאחר שלדבריה היא חיה מקצבת זקנה זעומה בסך 2,700 שקל.

 

הנתבעים טענו מנגד האישה הייתה מעורבת בכתיבת שתי הצוואות, וציינו כי למעשה כבר קיבלה סכום גבוה מזה שביקש אביהם להוריש לה. הם הוסיפו שהיא מתגוררת בדירת ארבעה חדרים, מקבלת מביטוח לאומי 7,500 שקל לחודש, ואף מרוויחה דמי שכירות מדירה אחרת שבבעלותה.

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

לא מחתה

שלושת הדיינים - הרב מימון נהרי, הרב יוסף יגודה והרב יצחק רפפורט - דחו את התביעה של האישה והסבירו כי לפי ההלכה, בעניין חלוקת הנכסים היה עליה למחות כבר בעת כתיבת הצוואה ולא לאחר מכן. משלא הוכיחה שעשתה זאת - הפסידה את כתובתה.

 

הדיינים הבהירו שככל הנראה לא מדובר באישה נזקקת: היא עצמה ערכה צוואות שבה דאגה לילדיה, והתחמקה מלהסביר לבית הדין כמה כסף קיבלה על דירה אחרת שמכרה לאחרונה.

 

בנוסף תהו הדיינים מדוע התובעת זקוקה לדירת ארבעה חדרים ואינה מסתפקת בדירה צנועה יותר אף שהיא מתגוררת בגפה, ולדבריה סובלת מבעיות כלכליות.

 

בסיכומו של דבר, חרף דחיית התביעה שלה, החליטו הדיינים שעל רקע מצבה הבריאותי, ובהתחשב בכך שכבר שילמה מחיר בבית המשפט, לא יוטלו עליה הוצאות.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ התובעת: עו"ד אסתר קריספין
  • ב"כ הנתבעים: עו"ד יניב ערבה
  • עו"ד רם יוגב עוסק בדיני משפחה
  • הכותב לא ייצג בתיק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים