נגעו בשמיים לפני אליס מילר

הבחירה באליס מילר להדלקת משואה בחג העצמאות ה-67 שיעמוד השנה בסימן פריצת דרך היא בחירה ראויה, וכך גם ההקפדה של הוועדה לסמלים וטקסים על שוויון בין מספר הנשים שנבחרו השנה להדליק משואה למספר הגברים. בחירות אלו מעוררות בצדק התרוממות רוח בקרב הציבור שמזדהה עם הרעיונות הפמיניסטיים ובקרב הציבור הרחב.

עוד בערוץ הדעות של ynet

פתק פלסטיני שקוף / שרית מיכאלי

תחושות אלו לא משכיחות את הדרך רצופת הביזיונות שהיה על אליס מילר לשאת כמייצגת הנשים שלא מוכנות לשתוק כשמפלים אותן על בסיס מין, ועוד מפיו של נשיא המדינה ששלח אותה לסרוג גרביים. אך תחושות אלו עלולות לדחוק מהתודעה את הנסיגה שחלה במקומן של נשים בהיסטוריה של שירות האוויר הישראלי, שבראשיתו כנראה לא נמצאו בו מספיק גברים שיחסמו את דרכן למעלה וידחקו את רגלי אלו שכבר המריאו.

היו בתולדות ישראל טייסות: ידועה זהרה לביטוב, שהונצחה בספר של דבורה עומר כגיבורת סיפור אהבה הירואי ומוקמה בהיכל הגבורה הישראלית לצד צעירות שהקריבו חייהן לטובת העם והגנתו, כמו הצנחנית חנה סנש והמרגלת שרה אהרונסון. אך ראשונה שעלתה על מסלול זה הייתה אישה רבת פעלים שהלכה לעולמה לפני כשלוש שנים וחצי כחודש לפני שמלאו לה 101 שנה.

מי מכיר/ה את ד"ר רחל מרקובסקי-לנדאו? בערך עליה בויקיפדיה, שאותו כתבה והעלתה לאנציקלופדיה החופשית סטודנטית בסמינר הקיבוצים, מובאים תולדות חייה ופועלה של פורצת דרך זו, שנולדה בפולין ואביה, כך קורצת ההיסטוריה באירוניה, ניהל בלודז' בית חרושת לגרביים. בארץ התחנכה בקיבוץ בית אלפא ולמדה ביולוגיה אצל ד"ר יהושע מרגולין והוראה בסמינר לוינסקי.

בשנת 1939, והיא בת עשרים ותשע, מורה במשרה מלאה, הצטרפה לקורס הטיס של חברת "אווירון", שהקימו הסוכנות היהודית, הוועד הלאומי וההסתדרות. מקרב שלוש הנשים שהתקבלו לקורס הייתה היחידה שסיימה. לימים אמרה כי במהלכו לא חשה שהיתה שווה פחות מאף גבר. בן זוגה, מרדכי (מוטק) מרקובסקי, שימש בצבא הבריטי כמהנדס טיס.

ביולי 1940 קיבלה את רישיון הטיס ושובצה לפעילות מבצעית. היתרון נמצא לא רק בכושרה כטייסת, אלא בסטריאוטיפים המקובלים: ההנחה לפיה אישה מעוררת יותר אמון ופחות חשד קיבלה אישוש גם במקרה הזה, ולכך נוספה ההנחה שאם תיתפס, הבריטים ינהגו בה לפנים משורת הדין. במשימותיה בקו תל אביב-הגליל העבירה תשדורות סודיות, נשק וציוד. הבריטים הניחו שזו בת עשירים חובבת טיסה. באחת הפעמים תפרה למכנסי בנה הפעוט מסמך שהעבירה לקיבוץ נען.

במלחמת העצמאות השתתפה בהטסה של אספקת מזון ליישובים מנותקים ויצאה למשימת הפצצה, כשכוח אויב התקדם לאחד מקיבוצי הדרום. יחד עם טייס נוסף פירקה את דלת המטוס, קשרה עצמה לקרקעיתו וכשהגיעו ליעד השליכה רימונים. אחרי שסיימה את קורס הטיס הצטרפה למועדון התעופה בעמק יזרעאל ונשלחה לאנגליה לגייס כספים למטוס חדש. המטוס שהביאה היה הראשון של "קלוב התעופה לישראל". אחרי קום המדינה השתתפה במבצעי רכש לחיל האוויר.

במהלך כהונתה כיו"ר קלוב התעופה לישראל למדה משפטים. אחר כך השלימה תואר שני בקרימינולוגיה ודוקטורט במשפטים בנושא עבריינות נשים וענישתן, שבו בדקה את האופן בו שופטים נשים וגברים על אותן העבירות.

ב-1973 הקימה ד"ר רחל מרקובסקי-לנדאו את אגודת "אחים בוגרים" הראשונה בישראל, שנועדה לסייע לילדים שהתייתמו מאב, רובם ממשפחות שכולות, ופעלה על בסיס התנדבותי. בספרה "רועי" תיעדה את האגודה דרך סיפורו של ילד. ב-14 באפריל 1993, אחרי שכבר הגיעה לגבורות, קיבלה את "אות הנשיא למתנדב". נשיא המדינה הנבחר אז, חוזרת ההיסטוריה וקורצת באירוניה, היה עזר וייצמן.

בחודש הבא, בטקס שיפתח את חגיגות העצמאות ברחבת קבר הרצל בירושלים, תדליק אליס מילר משואה זו לכבוד כל הנשים בישראל שלא נתנו לאף אחד לתקוע להן מסרגה בגלגלי המטוס ובתקווה לשמיים פתוחים ושוויוניים באמת. ולתפארת מדינת ישראל.

ד"ר שרון גבע מלמדת בחוג להיסטוריה בסמינר הקיבוצים ובתוכנית הרב-תחומית במדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. הערך ד"ר רחל מרקובסקי-לנדאו נכתב והועלה לויקיפדיה במסגרת פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il