"באטל קריק": לא לילד הזה פיללנו
מתגעגעים ל"שובר שורות" ול"האוס"? תתכוננו לאכזבה - היוצרים של שתי התוכניות האהובות אחראים אמנם ל"באטל קריק" החדשה, אבל קשה להתעלם מתחושת העייפות הכללית של סדרת הבלשים, שמבוססת על תסריט ישן ולא עומדת בקצב של המתחרות העדכניות שלה
ביקורות טלוויזיה נוספות:
רק הצד הבהיר: מונטי פייתון מאחורי הקלעים
בית הקלפים: כשמנהיג נשלט על ידי אשתו
הדרמה המשטרתית, שעלתה אתמול (שבת) ב-HOT, מבוססת על תסריט של וינס גיליגן ("שובר שורות", "סמוך על סול", "תיקים באפלה") ויצר אותה עמו גם דיוויד שור ("האוס"). היא עוסקת במחלקת בילוש בבאטל קריק שבמישיגן, שסובלת ממחסור בתקציב ובכוח אדם, קפה שתמיד אוזל, וריהוט עצוב.
אחד הבלשים המוצלחים (יחסית) של המקום, ראס (דין ווינטרס הזכור לטוב מ"אוז", "רוק 30" ו"חוק וסדר: מדור מיוחד") מקטר ללא הרף על המצב הבלתי נסבל, שמכניס אותו למצבים בלתי אפשריים וקומיים ברובם, כמו שימוש במכשיר בייבי סנס בתור מכשיר הקלטה ושאר תקלות.
העזרה מגיעה לבסוף לא בצורת תקציבים, אלא בצורת מילט - סוכן FBI שמקבל משרד ענק ומתוקצב היטב משלו. מילט (ג'וש דומאל, "הרובוטריקים", "לאס וגאס", ואופרת הסבון "כל ילדיי") הוא לא רק מעונב, נקי ומסודר יותר מכל הבלשים יחד, הוא גם נראה ממש טוב, הבלורית שלו לא זזה לעולם, כאילו היה ג'יימס בונד קטן. בנוסף, הוא מעז להיות נחמד ומנומס לנחקרים, וטוען שרק על ידי רכישת אמונם של אנשים אפשר לפענח חקירות. החביבות, המקצועיות והאמינות שלו משגעים את ראס, שהתרגל לפעול כמו קלישאה של בלש נוארי - חבוט, עצבני, ממורמר תמידית, לא סומך על אף אחד ומסתבך ללא הרף.
עיקר הדרמה נשענת על הדינמיקה בין השניים ועל התהייה מה לעזאזל גרם לסוכן המצטיין להגיע לעיר שכוחת האל הזו. מה הוא מסתיר מתחת לחיוך, ואיזו נשמה פצועה ומרתקת יש לראס להציע לנו מתחת למרירות.
קשה שלא להתאכזב משני הפרקים הראשונים. למרות השימוש בטאבלט ובאמצעים רלוונטיים אחרים לזמננו, ההרגשה הכללית היא עייפה, מיושנת ומתאמצת. דוגמה לכך היא השימוש שמילט עושה בטאבלט - הוא מסתכל בו כמו במראה, כדי לקלוט בזווית העין מתי ראס מנסה לחמוק מהתחנה בלעדיו. אביזר במה שאמור להזכיר לנו שאנחנו ב-2015, ולא ממש מצליח בכך.
גם הבדיחה על האמצעים הטכנולוגיים המרהיבים של ה-FBI לעומת המשטרה המקומית, שנראית כמו פארודיה על "CSI" וחברותיה, לא מעלה הרבה יותר מחיוך דק. ובאשר ליחסים בין ראס למילט - יש עוד מקום להתפתחות, אבל בינתיים משהו שם סתום. מילט נהנה לעבוד עם ראס בלי שום סיבה הגיונית, ראס נאלץ לסבול אותו ואת הבגדים המגוהצים שלו, ויחד הם חוזרים על אותן הצהרות בוורסיות שונות במהלך שני הפרקים: "הו, אתה כזה נחמד ובוטח באנשים, זה לא יוביל אותך לשום מקום". "אתה בסדר אפילו שאתה מחוספס, תסמוך על אנשים!" הבנו, השאלה מה הלאה.
להגנתה של הסדרה ייאמר שיש בה משהו קליל ומשעשע, אם מתייחסים אליה כאל מטא-סדרה שצוחקת על הז'אנר ומנסה לזקק את מה שמגוחך בו ולעשות אותו מוגזם עוד יותר, אלא שגם בכך היא לא מצליחה ללכת ממש עד הסוף. גם הכריזמה של שני השחקנים הראשיים לא מזהירה בינתיים.
עוד נקודה לרעתה היא התזמון - "באטל קריק" עלתה במקביל לסדרה אחרת של גיליגן - "סמוך על סול", ספין אוף ל"שובר שורות" שככל הנראה גורם לה להחוויר. ונכון לעכשיו געגועים הם הסיבה העיקרית להוסיף אותה לרשימת הצפייה.
