"דלק ונובל אנרג'י עשו תרגילי מס כדי להפחית בתמלוגי הגז"
מחזיקות מאגר ים תטיס תובעות את המדינה בטענה ששילמו סכום גבוה מדי של תמלוגים על הפקת גז. המדינה מצדה טוענת כי החברות תמרנו את סכומי המכירה כדי לשלם פחות מכפי שהיו חייבות, ושהן מכרו גז שבפועל לא יכלו בכלל לספק
דלק קידוחים,אבנר ונובל אנרג'י, המחזיקות במאגר הגז ים תטיס (53% קבוצת דלק, דרך דלק קידוחים ואבנר, ו-47% נובל אנרג'י, הגישו ביום חמישי האחרון תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד משרד התשתיות בדרישה להחזיר להן 58.15 מיליון שקל ששילמו לו כתמלוגים. לטענתן המדינה מנסה לכפות עליהן כפל תמלוגים באופן לא חוקי, ולכן הן שילמו תמלוגים גבוהים מדי בשנה שעברה.
מהנספחים שצורפו לכתב התביעה עולה כי משרד האנרגיה מאשים את החברות בניסיונות לבצע תכנוני מס אגרסיביים במטרה להתחמק מתשלום תמלוגים מלא עבור הפקת הגז. עוד טוענים במשרד כי ים תטיס מכרה גז שאין ברשותה כדי להימנע מתשלום מס.
הצדדים עדיין מתדיינים על גובה תמלוג הגז, ועד למציאת הפשרה החברות דורשות לקבל בחזרה את התשלום העודף לכאורה ששילמו, בתוספת ריבית של 30%.
כאשר התגלה מאגר ים תטיס לפני 11 שנה, הוא בישר על תחילת מהפכת הגז של המשק הישראלי, ובעקבותיו חברת החשמל החלה להסב את יחידות הייצור שלה מסולר לגז טבעי. ב־2008 התחברה צנרת הגז המצרית לישראל ואפשרה יבוא גז שפתח את משק הגז הישראלי לתחרות. אולם בפברואר 2011 הגיע "האביב הערבי", וצנרת ההולכה של הגז המצרי פוצצה יותר מעשר פעמים עד להשבתה מלאה. כתוצאה מכך הפכו ים תטיס ותמר, שהיה כבר בפיתוח מתקדם (ואף הוא בשליטת דלק ונובל), למונופול דה פקטו בשוק אספקת הגז.
המדינה בחרה שלא להכריז על ים תטיס כמונופול, מה שהיה מאפשר פיקוח מחירים. בנוסף, היא דרשה ממחזיקות המאגר להגביר את קצב ההפקה כדי לחפות על היעדר הגז המצרי. דרישה זו דיללה משמעותית את כמות הגז במאגר, וים תטיס היתה חייבת להשיג עוד גז כדי להשלים את התחייבויותיה ללקוחות. בשל כך דלק ונובל חתמו על חוזה מול שאר בעלי תמר (ישראמקו ודור גז), שלפיו תמר ימכור גז לים תטיס, וזה יעביר אותו ללקוחותיו.
לטענת דלק ונובל, המכירה מתמר לים תטיס היתה חייבת להיעשות בתמחור זהה למחיר בימי הצנרת המצרית, שהוא כ־3 דולר ליחידת אנרגיה (MMBTU), וממנו יש לגזור את התמלוגים למדינה (12.5% מהמכירה). לעומת זאת, משרד התשתיות טוען שיש לגזור את התמלוג מהתמחור שלאחר היעלמות המתחרים, שקרוב יותר ל־6 דולר ליחידת אנרגיה.
באפריל 2014 שלח רו"ח שמעון כהן ממינהל אוצרות הטבע, שתחת משרד התשתיות, מייל זועם לנובל ודלק שבו כתב: "אנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים מצדכם לביצוע תכנוני מס אגרסיביים, במטרה להביא להפחתה ניכרת בסכומי התמלוגים שמשולמים על ידיכם". דלק ונובל ביקשו ככל הנראה ממשרד התשתיות שלא לפרסם את המידע. זאת משום שדלק היתה אז באמצע גיוס 2 מיליארד דולר וחששה שהפרסום יפגע בו. כהן נעתר לבקשה, ומאוחר יותר השיבו החברות לטענותיו כי מדובר בחוזים ישנים ולכן יש לגבות בעבורם תמלוג נמוך.
תגובת החברות מבהירה גם את כוחה של התחרות: דלק מציינת בתשובתה שבמאי 2011, לאחר שהגז המצרי הסתלק מהשוק המקומי, היא מכרה לבזן גז במחיר שנחשב היום לשערורייתי - 8 דולר ליחידת אנרגיה, 60% יותר מחוזה הגז שנסגר לאחר מכן בין החברה לישראל לתמר.
בספטמבר 2014 העביר משרד האנרגיה דרישת תשלום שנייה עם האשמה חדשה, ולפיה בעלי ים תטיס שכללו את מודל תשלומי המס כך שמכרו גז שלא נמצא. "יתרת ההתחייבויות של שותפי ים תטיס ללקוחותיהם גדולה משמעותית מיתרת הרזרבה במאגר, כמות שאין ודאות להפקתה לאור נתוני המאגר - מה שמעלה את החשש שנעשה ניסיון בלתי מכוון לבצע עסקאות במחירים נמוכים ממאגר תמר". חלק מהחוזה נחתם מול תחנת כוח שבשליטת יצחק תשובה (דלק IPP), שמואשם במכירת גז שלא היה בידו לחברה־בת, כדי להימנע מתשלום תמלוג.
בנובמבר דרשה וקיבלה המדינה תוספת תשלום של 45 מיליון שקל מדלק ונובל. כעת דורשות החברות לקבל בחזרה את הסכום בתוספת ריבית.
התביעה, שהוגשה על ידי עו"ד משה שקל ועו"ד צבי אגמון, מגיעה בשיאו של מאבק בין החברות למדינה בשל דרישתה לפרק את דואופול הגז של תמר ולווייתן ולפתוח את השוק לתחרות.
דלק ונובל סירבו להגיב לכתבה.
לפנייה לכתב/ת 
