בוחרים בחינוך

עוד בערוץ הדעות של ynet

זהירות, אחדות / זיו לנצ'נר

איכות החינוך תכריע את עתיד המדינה. ארכיון (צילום: רועי עידן)

ישראל נמצאת בצומת דרכים היסטורי. היא הבית לכמה מהחברות העסקיות החדשניות בעולם וכן למדענים ורופאים ברמה הבינלאומית הגבוהה ביותר. בה בעת, חלק גדול מאוד - וגדל - של האוכלוסייה נשאר מאחור. קיים פער הולך ומעמיק בין מי שנמצא בחזית הטכנולוגיה לבין מי שנמנה עם קבוצות אוכלוסייה מתרחבות המקבלות כלים ותנאים שאינם מספיקים לעבודה במשק מודרני. פער זה בא לידי ביטוי בשיעורים גבוהים של עוני ואי-שוויון בהכנסות וכן ברמה נמוכה של פריון, שהוא הגורם המרכזי לקביעת שכר וליצירת צמיחה כלכלית בת קיימא.

הפער בפריון העבודה בין המדינות המפותחות המובילות לבין ישראל גדל בהתמדה מאז שנות השבעים - עם השלכות כבדות על יכולתה של המדינה לשמור בבית את המשכילים והמיומנים ביותר שלה. כבר כיום, 50% מהאוכלוסייה כלל אינם משלמים מס הכנסה ואילו 20% בלבד אחראים ל-90% מסך תקבולי מס ההכנסה.

במקום לעסוק בעיקר, מתווכחים הפוליטיקאים על מספר הפלסטינים בגדה המערבית בהקשר של סיפוח השטחים ולאפשרות של אובדן הרוב היהודי בעתיד. זו איננה השאלה הרלוונטית. כבר כיום, בתוך גבולות הקו הירוק, איכות ההשכלה שמקבלים כמחצית מתלמידי ישראל בתחומי היסוד נמצאת מתחת לזו של מדינות עולם שלישי. ילדים אלה נוטים להשתייך לקבוצות אוכלוסייה גדולות שגדלות במהירות הרבה ביותר בחברה הישראלית - יהודים וערבים. מלבד ההשלכות הכלכליות והחברתיות, צריך להיות ברור שחינוך ברמה של עולם שלישי יוביל למשק של עולם שלישי, שלא יוכל להחזיק צבא של עולם ראשון - ובלעדיו תתקשה ישראל לשרוד.

הסוגייה הדמוגרפית כבר מזמן אינה מספר היהודים מול מספר הערבים: זה דיון מיושן בסוגיית סיפוח של 1.8 או 2.3 מיליון פלסטינים, שרובם בעלי השכלה נמוכה לכל היותר. הפרדיגמה הדמוגרפית הרלוונטית היא שיעור המשכילים והמיומנים באוכלוסייה העתידית של ישראל. ביטחון לאומי אינו רק מטוסים, טנקים ואוגדות. הוא מחייב חברה אזרחית המסוגלת לשאת ולטפח משק משגשג וחדשני שיוכל לספק לישראל את צורכיה הקיומיים. הפנמת עובדה זו מחייבת שינוי טקטוני בפרדיגמת הביטחון הלאומי של ישראל.

ישראל הולכת והופכת למבודדת בעולם לא רק בגלל אנטישמיות גוברת. יהודים צעירים משכילים במערב מאבדים עניין בנו ויש לכך השלכות אסטרטגיות עצומות על עתידנו. הדרך אל לבם עוברת דרך מעשים. המדיניות שבה ננקוט עשויה לשכנע את ילדינו המשכילים והמוכשרים ביותר להישאר כאן.

גם הצוות המוביל וגם הנוסעים על הטיטאניק שלנו חייבים לעבור מהדיון השטחי והרדוד על סידור כסאות להתוויית תפנית מהותית בדרכה של האוניה כולה. זו העת להבדיל בין סימפטומים לטיפול שורש - רגע בן-גוריוני המחייב מנהיגות עם חזון, ידע ועוז לשינוי פרדיגמות מיושנות.

פרופ' בן-דוד הוא כלכלן באוניברסיטת תל-אביב

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il