העולם לא שייך לצעירים / "הכל מקצועי"
מסתבר שזה לא התרגיל, זה הגיל: כדורגלנים צעירים בכל העולם מקבלים פחות הזדמנויות מאשר בעבר. למה זה קורה? מהו הגיל שבו מגיעים לשיא? והאם שווה להשקיע באקדמיה או פשוט להשקיע כסף ברכש?
אנחנו רגע לפני בחירות, אבל סקרים לא תמיד חייבים להתעסק במספר מנדטים או בניבוי תוצאות. לפני כארבע שנים, באנגליה, נערך "סקר האוהדים הגדול" שבו אוהדים רבים, לאו דווקא של קבוצות בכירות, ענו על שאלות שונות. עסקו שם בשביעות הרצון ממחירי הבירה, בשעות המשחקים, בשיטת הליגות - לא חסרים נושאים לטפל בהם - וגם בציפיות האוהדים מהקבוצה שלהם. התשובות במקרה הזה היו ברורות.
הסקר באנגליה הראה בדיוק את אותן תשובות מבדיקות דומות שנעשו באיטליה, הולנד ובלגיה, וסביר להניח שגם במדינות נוספות. אוהד כדורגל קודם כל רוצה לראות את הקבוצה שלו אוספת נקודות וזוכה בתארים. במקום השני בחשיבות אצל האוהד נמצאת האפשרות שהקבוצה תשחק כדורגל התקפי או יפה לעין. במקום השלישי ניצב הרצון לראות בקבוצה שחקנים צעירים, בעיקר שחקני בית. אבל המציאות היא שהעולם, לפחות זה של הכדורגל, לא ממש שייך לצעירים.
יש את ניימאר ואת פוגבה, את אלאבה ואת סטרלינג, לא חסרות דוגמאות לשחקנים שמככבים בקבוצות שלהם בגיל צעיר, אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח, והעובדות הן ששחקנים צעירים מקבלים עם הזמן פחות ופחות הזדמנויות. חברת "אינפוסטרדה" בדקה את כמות השחקנים עד גיל 23 (כולל) שהופיעו בהרכב הראשון בליגה האנגלית. בתחילת שנות השבעים 37% משחקני ההרכב היו שחקנים "צעירים". בתחילת שנות התשעים המספר ירד ל־27%, וכעבור עשרים שנים נוספות צנח ל־23%. העונה רק 17% משחקני ההרכב בפרמייר־ליג הם צעירים, שיא שלילי של כל הזמנים.
המספרים בספרד ובאיטליה דומים, וגם שם מדובר בעונת שפל מבחינת הזדמנויות לחסרי הניסיון. היסטוריון הכדורגל ירון משעל בדק את הנושא בישראל, ובדיוק כמו בליגות הבכירות כך המצב גם אצלנו: 26 אחוז מהשחקנים שפותחים בהרכב הם צעירים, הכי מעט אי פעם. גם הגיל הממוצע של שחקני ליגת העל, 26.7 בחישוב לפי דקות משחק, הוא הגבוה ביותר שהיה.
יש סיבה אחת בולטת שמובילה לכך, והיא גוברת על הרצון לשתף צעירים. ככל שהכדורגל נהיה יותר גלובלי, ככל שכמות ההעברות עולה והמידע נהיה נגיש יותר, לקבוצות יש יותר אפשרויות לרכוש שחקנים שכבר נמצאים בדיוק בגיל המתאים. במקום לקחת שחקן צעיר ולשלם "שכר לימוד" לתקופה מסוימת, הן יכולות בקלות רבה יותר מאשר בעבר להחתים שחקן אחר "מוכן", שנמצא כבר בשיא שלו.
מספר הקסם: 26.8
אותו שיא מדובר, התקופה הכי טובה בקריירה, מגיע בדרך כלל באותו זמן, ולא משנה באיזה ענף ספורט מדובר. כמעט בכל הענפים כדורסל, טניס, פוטבול, בייסבול, הוקי תקופת השיא של שחקן נחשבת בין גיל 26 ל־28, וכך הדבר גם בכדורגל, אבל יש הבדלים בין עמדות שונות.
בבדיקה מקיפה שנערכה בנושא לקחו את הכדורגלנים שנבחרו לנבחרת העונה ב־15 מדינות שונות למשך עשור ובדקו את גיל השחקנים. הגיל הממוצע יצא 26.8, בדיוק אותה תוצאה עליה הצביעו מחקרים אחרים.
ועדיין, היה הבדל בין עמדות שונות. חלוצים, כך נהוג לומר וכך גם הראתה הבדיקה, מגיעים לשיא בין גיל 24 ל־29. קשרים התקפיים מככבים בין גיל 25 ל־30. קשרים מרכזיים ומגינים נהנים מהתקופה שבין גיל 26 ל־31, בלמים מגיל 27 ועד 32, ושוערים בכלל נהנים מימי הזוהר רק קרוב לגיל 30, וזאת כיוון שאיבוד מהירות למשל, פחות משפיע עליהם, ומצד שני הם צוברים ניסיון רב.
למרות ההבדלים בין העמדות, נהוג לחלק את כל השחקנים לשלוש קבוצות גיל: עד גיל 23 כולל, כאמור, אלה הצעירים. בין גיל 24 ל־30 זו תקופת השיא. מעל גיל 30 כבר מדובר בשחקנים ותיקים. "האידיאל הוא שרוב השחקנים יהיו בגיל השיא ושתמיד יתלוו אליהם שחקן אחד או שניים צעירים שיוכלו לפרוץ", אומר סיימון גליב, ראש מחלקת הניתוח באינפוסטרדה. "יותר מדי שחקנים צעירים ואתה יכול לסבול למשך שנה או שנתיים".
כולנו מכירים את התפיסה לפיה יש לנסות לשלב שחקנים מבוגרים עם צעירים, כדי שאלה יתרמו מניסיונם לאלה, אבל האמת היא שמה שחשוב זו דווקא כמות שחקנים מספיקה בגיל השיא. שילוב של כמות צעירים גבוהה מדי יחד עם כמות ותיקים גדולה מדי יכולה להיות בעייתית. הנה, במקרה או שלא, הקבוצות הישראליות שנותנות הכי מעט דקות משחק לשחקנים בגיל 24 עד 30 הן שתי האחרונות בטבלה, עכו והפועל פ"ת, פלוס הפועל ת"א.
מאיאקס עד מכבי חיפה
אז קבוצות נותנות פחות הזדמנויות לצעירים, ובנוסף יש להן אפשרות לרכוש שחקן בדיוק בגיל המתאים במקום לחכות שיתפתח. אם כך, האם לקבוצת כדורגל בכלל שווה להשקיע באקדמיה? לא עדיף פשוט להוציא את הכסף בשוק ההעברות?
17.2% בלבד מהשחקנים שמופיעים בסגל של קבוצות חמש הליגות הבכירות גדלו במועדון אותו הם מייצגים. גם פה מדובר במספר הנמוך ביותר אי־פעם.
בילבאו, שמשתפת רק שחקנים באסקים, שכנתה ריאל סוסיאדד וליון הצרפתית הן הקבוצות שנותנות במה להכי הרבה שחקנים מקומיים (15 כ"א). לעומת זאת, אם מסתכלים על אילו קבוצות בעולם ייצרו הכי הרבה שחקנים שהיום מופיעים בליגה ראשונה כלשהי באירופה, אז איאקס היא המובילה ואחריה פרטיזן בלגרד, ברצלונה ודינמו קייב. מכבי חיפה ומכבי ת"א, אגב, נמצאות במקומות 36 ו־42 ברשימה.
בשבוע שעבר פרסמה חברת CIES לחקר הכדורגל את רשימת הקבוצות שהכניסו הכי הרבה כסף בארבע השנים האחרונות ממכירת שחקני אקדמיה. במקום הראשון (ראו טבלה) נמצאת סאות'המפטון, שהכניסה כ־90 מיליון יורו ממכירת לוק שואו (מנצ'סטר יונייטד), אדם ללאנה (ליברפול) וקאלום צ'יימברס (ארסנל). רק שלוש קבוצות נוספות ליל, סוסיאדד וסביליה הכניסו יותר מ־50 מיליון ממכירת שחקני אקדמיה בתקופה הזו.
במחזור האחרון של שלב הבתים בליגת האלופות העונה קיבל הקשר הצעיר רובן לופטוס־צ'יק דקות ראשונות בקבוצה הבוגרת. לופטוס־צ'יק, שנמצא בצ'לסי מגיל 8, נכנס לשבע דקות מול ספורטינג ליסבון. ז'וזה מוריניו הודיע מראש שיעשה זאת. "אם אתה לא מעלה שחקנים לבוגרים מהאקדמיה אז הכי טוב זה לסגור את האקדמיה", אמר המאמן. "אם הילדים לא מספיק טובים או העבודה איתם לא מספיק טובה, אז סגור את הדלת ותשתמש בכסף כדי לרכוש שחקנים".
מבחינה כלכלית נטו, לרוב הקבוצות בעולם, ודאי לקבוצות הגדולות
והעשירות בכל מדינה, לא שווה להשקיע סכומים גבוהים באקדמיה. יותר נוח להשתמש בכסף כדי לקנות מוצר מוכן מהאחר. לעומת זאת, שחקנים מקומיים ואקדמיה בכלל מוסיפים לחיבור עם הקהילה, לתדמית הקבוצה כגוף מחנך ומגדילים גם את כמות האהדה. יש יתרונות מעבר להכנסות הברורות.
גם בגלל הדברים האלה, וגם כיוון שיש חוקים המחייבים קבוצות בכירות להחזיק מחלקות נוער, האקדמיות לא ייעלמו. הנה, רק לפני שלושה חודשים הוצגו תוכניות האקדמיה החדשה של מנצ'סטר סיטי, שהשקיעה ב"מתחם האיתיחד" יותר מ־300 מיליון יורו. אבל האם ייצאו משם שחקנים לקבוצה הבוגרת של סיטי? האם הם יקבלו הזדמנות בגיל צעיר? אל תבנו על זה.
טעות שיפוט הוציאה אתכם מדעתכם? הפרשנים מעלים לכם את הסעיף? יודעים איזה הרכב צריכה הקבוצה שלכם? KICK אתר האוהדים של ישראל, מזמין אתכם לכתוב על כל נושא שבעולם הספורט. הבמה שלכם.
לפנייה לכתב/ת 
