קייט בלנשט: 'נשים מאמללות אחת את השניה'
הקריירה המגוונת של זוכת האוסקרים קייט בלנשט לקחה אותה ל"סינדרלה" מבית דיסני, בה היא מגלמת דווקא את האמא החורגת המרשעת. "כילדה נמשכתי לדברים המכוערים, המסוכנים והנוראים", היא מספרת בראיון ובגיל 45 נאלצת להודות: "את סינדרלה עצמה אני אולי יכולה לגלם במופע דראג"
מאחורי השחקנית האוסטרלית קייט בלנשט יש שתי הופעות קולנועיות שזיכו אותה בפרסי אוסקר (על "הטייס" ו"יסמין הכחולה"), השתתפות בסרטי איכות כמו "אליזבת", "באבל" ו"הסיפור המופלא של בנג'מין באטן", וגם בהפקות ענק שזכו לשבחים כמו טרילוגיית "שר הטבעות" (בה גילמה את האלפית גלדריאל), או כאלו שדווקא אכזבו כמו "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח". הקריירה שלה כל כך עשירה ומגוונת, ולמרות זאת, כשסיפרה למקורביה שהיא עומדת לככב בסרט חדש, המסתמך על אגדת הילדים האהובה "סינדרלה", רבים מהם הרימו גבה.
"הם הסתכלו עליי, לקחו הפסקה לרגע, ואמרו מאוד בנחמדות 'את? סינדרלה?'״, סיפרה בלנשט בראיון בפסטיבל ברלין האחרון. "הרגעתי אותם, ואמרתי שאת סינדרלה אני אולי יכולה לגלם במופעי הדראג של סידני. מה לעשות שאני מבוגרת מדי בשביל סינדרלה, ולא מצחיקה מספיק בשביל תפקיד הפיה הטובה, אז קיבלתי את מה שנשאר - האמא החורגת".
קצת מפתיע שקנת' בראנה, במאי "סינדרלה" גרסת בשר ודם, בחר לשבץ את בלנשט, אחת הנשים היותר מקסימות וחביבות בשואו-ביזנס, דווקא בתפקיד האם המרשעת שמתעמרת בבתה החורגת סינדרלה. אבל גם כאן השחקנית רבת הפנים מבהירה שהיא יכולה לעשות כל דבר. "אני חושבת שזה קל לשחק מישהו שהוא רשע", טוענת בלנשט, "יותר מעניין לנסות להבין למה הדמויות האלה הן מרושעות, אכזריות, מכוערות. לעשות דברים קיצוניים זה חלק מלהיות שחקן".
"סינדרלה" של בראנה מגיע עכשיו למסכים בישראל, אחרי שכבר ליקט יותר מ-70 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו בצפון אמריקה. בלנשט מאוד מרוצה מההתאמה שעשה הבמאי לאגדה הנצחית למציאות חיינו העכשווית. "אני ממש אוהבת את הסרט, הוא מרגיש כמו המצאה מחדש ייחודית של הסיפור. קנת הצליח להפוך דמויות דו ממדיות לתלת ממדיות. דיברנו על זה שלא אראה מרושעת בהתחלה, ושנדגים איך קנאה מתפתחת בין נשים. האתגר שלי היה לנסות לבסס את הדמות ושיהיה לה עומק עד כמה שאפשר".
למרות ש"סינדרלה" היא אגדה קלאסית שמכוונת לרוב לילדים, בלנשט בת ה-45 מודה כי בהכנות לתפקיד גילתה תכנים מורכבים ועמוקים בנוגע לדינמיקה בתוך המשפחה. "למרות שיש קסמים וסיפור אגדה נפלא, אני חושבת שמה שהופך את הסרט למודרני ועכשווי הוא הפסיכולוגיה של הדמויות", היא אומרת, "פתאום הבנתי למשל למה סינדרלה פועלת כפי שהיא פועלת. סיפורי אגדות הם מראה. סינדרלה היא מראה שמאוד מתעמתת עם האם החורגת באופן יום יומי - בכל שלב".
איך את מסבירה את הקונפליקט בינהן?
"בכל פעם שסינדרלה נחמדה או טובת לב, האם החורגת מרגישה ששופטים אותה. לא כי סינדרלה שופטת אותה, אלא כי נשים לדעתי משוות את עצמן לעיתים קרובות אחת לשנייה לרעה. והאם החורגת היא דוגמה של אישה שעושה את זה - מוציאה את האומללות שלה על מישהי אחרת. וכתוצאה מכך נהיית יותר ויותר אומללה ככל שהזמן עובר". למרות זאת, בלנשט לא חולקת את אותן רגשות כלפי לילי ג'יימס הצעירה ("אחוזת דאונטון", שמככבת בתפקיד הראשי). "היא נותנת לדמות של סינדרלה כוח רגוע ושקט מכובד", היא מפרגנת.
"סינדרלה" של בראנה צולם בלייב-אקשן, אולם זה אינו העיבוד הראשון שיוצא מבית דיסני לאגדה של לכלוכית. ב-1950 יצא סרט האנימציה של האולפנים ההוליוודים והפך לקלאסיקה בפני עצמו. בלנשט מספרת שדמות של האם המרשעת בסרט ההוא העניקה לה השראה בגילומה בסרט הנוכחי."אני לא אשכח איך כל יום ראשון בשעה שש בערב המשפחה שלי היתה יושבת וצופה בתוכנית 'עולמו המופלא של דיסני'. כך ראינו כל סרט וסרט, שהאולפן הזה הפיק", היא נזכרת.
"האמת היא שבילדותי סינדרלה לא היה סיפור שנמשכתי עליו. אני חושבת שזה בגלל שהדמות של סינדרלה היתה קורבן יפה. וזה לא היה משהו שאמא שלי רצתה שאשתמש בו כמודל לחיקוי. כילדה נמשכתי לדברים המכוערים, המסוכנים והנוראים, אז למען האמת אני לא זוכרת במיוחד את סינדרלה של הסרט המצויר. אני דווקא כן זוכרת את האחיות החורגות שהיו מכוערות. אני זוכרת גם את האם החורגת שלא היתה מכוערת, אבל תמיד היתה מרושעת. אם היא לא היתה כזאת, לא הייתי לוקחת את התפקיד".
אבל האם בלנשט מצאה מקורות השראה גם מהחיים האמיתיים? "אמא שלי לא היתה המודל לחיקוי", היא מבהירה ומשגרת מסר מרגיע לאמה. "לא היתה מישהי ספציפית שבניתי בהשראתה את הדמות", היא מודה, "הסתמכתי על התפקידים הנהדרים שבטי דייוויס, ג'ואן קרופורד וברברבה סטיינוויק עשו במהלך הקריירה שלהן".
לפי בלנשט השחקניות פורצות הדרך הללו מהוות מודל לחיקוי עבורה בקריירה: "אני חושבת על הנשים האלה כל הזמן, בכל רגע ערות שלי. המורשת של העבודה שלהן מעוררת השראה עבורי ללא הפסקה. אני חושבת שזה העסיסיות והתיבול, שהיה להן, שהעניק לי השראה בגילום האמא החורגת".
בלנשט מדווחת כי הצילומים עצמם היו חוויה מהנה מאוד עבורה. במיוחד שמחה לעטות על עצמה את השמלות המרהיבות, שעיצבה עבורה מעצבת התלבושות המהוללת סנדי פאוול. "קנת' יצר כזה עולם מופלא, שזה היה פשוט עונג, לקחת בזה חלק", היא מספרת.
"כשאתה מקבל את הסילואטות שסנדי נותנת לך, את חושבת לעצמך: 'כדאי שאני אספק את הסחורה'. מה שכל כך מלהיב בעבודה עם מעצבת תלבושות כמו סנדי, שהיא זורקת לכיוונך הצעות מאוד נועזות ומלהיבות, ואז אתה צריך לנסות להגיע לרמה הנדרשת. כמו כן, ככל שאתה נהיה מבוגר יותר אתה מבלה יותר ויותר זמן באיפור ועיצוב שיער. ובין היתר החלטנו יחד ללכת על פאה ג'ינג'ית ועל בגדים ירוקים. ירוק הוא צבע הקנאה".
אחרי שני האוסקרים, שביססו את מעמדה כשחקנית איכותית בהוליווד, בלנשט יכולה גם להמשיך להשתעשע בהפקות הענק המרהיבות. מלבד סרטי "שר הטבעות" ו"ההוביט", ו"סינדרלה",
היא אף נתנה לאחרונה מקולה לדיבוב של "הדרקון הראשון שלי 2". במקביל היא ממשיכה את הדיאלוג שלה עם במאים עצמאיים איכותיים. וכך השנה נראה אותה ב"קארול" של טוד היינס, המביא סיפור אהבה לסבי בשנות ה-50 השמרניות. הסבלנים שבינכם יוכלו לצפות בה גם בסרטו האחרון של טרנס מאליק "Knight Of Cups", בו היא מגיחה לרגע קצר כאהובתו של כריסטיאן בייל.
הסרט החידתי והשנוי במחלוקת, שהוא כל כך שונה מ"סינדרלה", הוקרן בפסטיבל ברלין כחלק מהתחרות הרשמית על דוב הזהב. "טרנס הוא פילוסוף ומשורר, שמתאר את החוויה של יצירת קולנוע כיציאה לדוג", היא מעידה, "הוא ידע אישית, בתוך תוכו, מה הוא מחפש, אבל הוא לא בהכרח ידע אלו רגעים יהיו בסוף בסרט הגמור. לדעתי הנרטיב נהיה עבורו פחות ופחות חשוב עם הזמן, לעומת החקירה הפואטית. אתה אף פעם לא יודע אצלו אם תהייה בסרט הגמור".
