מופע האביב: 6 מסלולים בצפון

האביב הישראלי קצר הוא, בין גשם אחרון לשרב ראשון, בין פריחה משגעת לקמילה מצהיבה, ואת עוצמתו המשכרת היטיבה לתאר המשוררת רחל:

"הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ,

אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין?

הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ,

וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין"

לרגל סוף השבוע הראשון של האביב, הכנו לכם המלצות לשישה מסלולים בצפון הפורח שמתאימים למיטיבי לכת וגם למי שמעדיפים נסיעה בשטח. צאו איתנו לדרך.

(צילום: אמנון גופר)

הירדן ההררי: בנתיב הזרימה והפריחה

הגבעות הירוקות של מורדות הגולן ורמת כורזים, הופכות ברגע למתלול הצונח באחת אל ערוצו של הירדן ההררי. זהו נוף פראי ונטול רסן, בו מדרונות הבזלת המכוסים בשמיכה ירקרקה של עשב נמוך ופרחים עונתיים - עושים חסד עם המטייל לתקופה קצרה בלבד של סוף החורף ותחילת האביב.

נסיעה נינוחה על דרך עפר (לא נוחה במיוחד, אך מתאימה לכל סוגי כלי הרכב) תסחוף אתכם בקצהה אל מופע המים הגדול של הירדן על שני גשרים - גשר הדודות וגשר כפר הנשיא, כשבדרך תחלפו על פני שרידים מפרוייקט ההטייה שהיה במוקד המאבק על המים בין ישראל לסוריה.

(צילום: אמנון גופר)

המסלול: 

תחילתו של המסלול בכניסה ליישוב כרכום, השוכן בגובה 350 מטר מעל פני הכנרת, בקצה הדרום מזרחי של רמת כורזים. ממש בכניסה ליישוב ישנה נקודת תצפית מרהיבה לעבר נופי הכנרת, דרום ומרכז רמת הגולן. זהו מצפה שגב, שהוקם לזכרו של בן הישוב כרכום, ומאפשר למטייל לעצור לאתנחתא על הספסלים אל מול הנוף הפראי.

מצפה שגב(צילום: אמנון גופר)

"גשר הדודות" 

מהמצפה יורדת דרך סלולה ימינה אל עבר "גשר הדודות". מדובר במסלול קצר, מהיר ונוח לנסיעה אל המים הזורמים, שמותאם במיוחד למי שדרך העפר עליה ממשיך המסלול אינה מתאימה לו.  

"גשר הדודות", חיבר בעבר את הגליל לגולן, אך נהרס באחת מהצפותיו של הירדן. הוא "זכה" בשמו בעקבות ניסיון מעבר של רכב צבאי עליו נסעו "דודות" של הוועד למען החייל, סחיפתו בזרם העז וטביעתה של אחת מהן. במקום ישנה גם פינת הנצחה לזכרו של חייל מודיעין שדה, גיא גמליאלי ז"ל, שנהרג באמון צליחת הנהר.

שימו לב: בימי האביב אין לרחוץ בירדן. הזרם עז והמים סוחפים, אבל חווית הנהר הגועש ושאון המים, שווים ביקור ומבט, גם אם לא טבלתם בו.

נתיב ההטייה

נעלה על דרך העפר המסומנת אדום, מהכניסה ליישוב כרכום צפונה. זהו מסלול נסיעה על תוואי ההטייה המתוכנן של הירדן, ובמהלך הנסיעה נוכל לראות מעבר לנופי הגולן הנשקפים ממזרח, ולערוץ הירדן המתחתר מתחת. גם את הפריחה האביבית הנפלאה של חרדל השדה הצהוב, עצי שיזף מצוי הנושקים לשביל ועם תאמצו עיניכם, תוכלו לראות על הסלעים השחורים שבצדי הדרך גם אוכלוסיות של שפני סלע.

נסיעה של כשבעה קילומטר על דרך העפר המסומנת אדום, מביאה אותנו אל צומת שבילים ודרך היורדת ימינה אל הירדן, לגשר כפר הנשיא. אך לפני שנרד נבחין ממש בנקודה זו במתקן מתכת חלוד ה"יושב" על גבי תעלת בטון רדודה.

גשר כפר הנשיא(צילום: אמנון גופר)

זהו חלק מתוואי ההטייה של הירדן, שהיווה את אחת מנקודות המאבק על המים בין ישראל לסוריה (1951 - 1966). כמו גם, ניסיון ישראלי, שהחל בשנת 1953, להטות את מי הירדן בנתיב שיחסוך עלויות אנרגיה להזרמתם מהכנרת אל הרי הגליל, ועל הדרך לנצל את הפרשי הגבהים לייצור אנרגיה חשמלית. התוכנית נעצרה בעקבות לחץ בינלאומי, וכתחליף החלו בפרוייקט המוביל הארצי המוכר לנו כיום.

מכאן נרד ימינה (מזרחה) אל המים. תוך דקות נמצא עצמינו בפינת חמד, ובאפשרות נפלאה לעלות על הגשר וליהנות מהזרימה ומהעצמה הרבה של המים. הגבעות מסביב מוריקות בפרחי העונה, עצי אקליפטוס סמוכים יכולים לתת לכם קצת צל ואם תרימו עיניכם - לא מן הנמנע שתראו עופות דורסים מרחפים ממעל. גם כאן הרחצה אסורה, הזרם סוחף ויש להשגיח על הילדים.

אחרי שנחזור אל הדרך העליונה, נפנה צפונה ותוך זמן נחלוף על פני מאגר המים ותחנת ייצור החשמל של כפר הנשיא, לאחריו נגיע למיצד עטרת, ותוך דקות לגשר בנות יעקוב שממוקם על כביש 91.

• לסיכום: זהו טיול על דרך עפר שאיננו דורש מערכת הילוכים מיוחדת, ותמיד אפשר להתחרט ולחזור חזרה.
• משך הטיול: כשעה וקצת בניחותא (לא כולל חניות על המים)
• אורך המסלול: כעשרה קילומטרים
• דרגת קושי: קלה
  

אל כליל החורש: כתר האביב

מדובר באירוע לזמן קצר, חלון של שבועיים שלושה - והקסם נעלם. הכוונה היא כמובן לאופן בו חותם כליל החורש את פרחיו בטע. כליל, משמעותו כתר, ופריחתו הסגולה והבוהקת לפתח האביב מעניקה לטבע את מה שמעניקים יהלומים לכתרו של המלך.

כליל החורש היפהפה(צילום: אמנון גופר)

לכל טייל הכליל שלו, ואחד מהאהובים עליי עומד לפתחה של מחצבת ה"שיש" מדרום לכפר פקיעין. למעשה, פורחים במקום שני עצי כליל החורש, האחד קטן ומערבי המקדים פריחתו, והשני - ענק מידות, על המדרון משמאל המאחר בפריחה בשבוע אחרי הצעיר ממנו.

מחצבת ה"שיש" בפקיעין 

במחצבת "השיש" הנטושה בפקיעין, נראה כאילו העובדים יצאו להפסקת הצהריים, ואמורים לחזור בכל רגע לעבודה... המנוף הצהוב והענק שסבב על צירו עדיין שולח זרועותיו אל הסלע, לוחות אבן הגרניט מבהיקים בלובנם ובימי חורף וגשם עז - גולש מפל מים מחלקה העליון של המחצבה אל תוך הוואדי.

מזה שנים המחצבה נטושה, הדרישה לשיש בשווקי העולם הולכת וגוברת עקב עליית רמת החיים, אך מחצבת פקיעין תישאר נטושה על שום מרבצי ה"שיש" המועטים שלה, ומיקומה בשמורת הטבע הר מירון. ומכיוון שבכליל החורש מקדימים הפרחים לעלים, מומלץ לטפס אל הגליל בשבועיים הקרובים, וליהנות מזוהרו לפני שיעלם.

המנוף במחצבה של פקיעין(צילום: אמנון גופר)

• מיקום: כביש 869 כ-300 מטר מפאתיו הדרומיים של הכפר פקיעין.
• מרחק מהכביש: 30 מטר
  

תל חנתון: מצודה בבטן האדמה ונוף בשביל הנשמה

הטיפוס הקצר אל תל חנתון בשביל העפר הלבן, הצליח לסחוט ממני נשימה עמוקה ולא הכין אותי כלל למראה המלבב הנשקף משיאו.

תל חנתון נראה מהכביש כגבעה קטנה, ולמראית עין גם לא חשובה, אך הוא שימש בעבר עיר בגבול נחלותיהם של שבטי אשר וזבולון. נקודה אסטרטגית בפרוזדור התנועה שבין מסופוטמיה למצרים, וגבעה שלטת על מרחבי דרך הים העתיקה.

היום יש למקום יתרון אחד - תצפית לנופי בקעת בית נטופה ובית רימון, אל מאגר אשכול כחול הצבע ואל רכסי יודפת, הרי נצרת וגבעות שפרעם. את הפריחה המרהיבה של פרחי האביב העכשוויים לא תפספסו - חרציות צהובות, עכנאי יהודה סגלגל ושעיר המכסה את המדרון המזרחי כמרבד והמון פרחי קחוון מצוי לבני כותרת.

(צילום: אמנון גופר)

בעבר קראו למקום חנתון, מאוחר יותר, בתקופה העותמאנית, הפך שמו לאל-באדאוויה. בתקופה הצלבנית (המאה ה-12 לספירה) הוקמה במקום מצודה, עם חצר ושער גדול. הממלוכים כבשו את המצודה במאה ה-13, והפכו אותה למוצב שמירה.

לאחר שתטפסו במעלה התל תוכלו לשוטט בבטן האדמה, באולמות המצודה העתיקה ואחר כך - לשבת על הגבעה עצמה וליהנות מהנוף המובטח.

(צילום: עדי אדר)

(צילום: אמנון גופר)

• איך מגיעים: נוסעים על כביש 784, בין צומת יפתחאל לכפר מנדא. כק"מ אחד צפונית ליישוב חנתון, ישנה דרך עפר הפונה ימינה עד התל, הנראה בבירור מהכביש
• כמה הולכים ברגל: 1000 מטר
• כמה לוקח על השעון: 15 דקות
• עונה ממומלצת: אביב
• גישה לנכים: אין
• עלות: ללא תשלום
  

אל תפספסו: ב-21 במרץ, בבקתת עץ שהובאה לארץ מהרי האפלאצ'ים השוכנת סמוך לתל חנתון, ביישוב אלון הגליל - יתאספו חמישה ייננים גליליים שיגישו מבקרי טעימות איכות (בתשלום). היין ישתלב נפלא עם הפריחה אביבית המשגעת שמסביב, וכרם ענבים שהחל כבר לבלובו.

פיסת גן עדן. תל חנתון(צילום: אמנון גופר)

עין רועים: רואים הכל מלמעלה

מעטים הכירו את עין רועים, עד שנפתח מסלולו המוכר של שביל ישראל. מרגע שהחלו דורכות בו רגליו של המטייל הישראלי, לא תמצאו איש שיחסוך שבחים מהאתר. המיקום, הנגישות, הנוף, הספסלים והמים - כל אלו הפכו אותו לתחנה אהובה על חובבי הטיולים.

עין רועים(צילום: עדי אדר)

הדרך אל המעיין גם היא מיוחדת: תחילתה ב"גן פסלים" פתוח, שמציג את פסליהם של מיטב פַּסלי ישראל, אשר הטביעו חותמם בטבע (הביקור בגן מחייב סטייה מהמסלול).

עין רועים נובע בעיקר בחורף ובאביב, בשאר עונות השנה כדאי להגיע בעיקר בשל התצפית המיוחדת על גגות העיר קריית שמונה, על עמק החולה, על הגולן ועל החרמון. בנוסף, במקום שולחנות פיקניק המאפשרים אתנחתא אל מול הנוף.

• איך מגיעים: נוסעים בכביש 9977 העולה מכפר גלעדי לכיוון משגב עם. אחרי כקילומטר פונים שמאלה (דרומה) לשביל משולט. אחרי נסיעה של כשני קילומטר בשביל, מגיעים אל המעיין. זוהי דרך שחלקה סלולה וחלקה כורכר כבוש.
• כמה הולכים ברגל: 50 מטר
• כמה לוקח על השעון: דקותיים
• עלות: ללא תשלום
  

חורבת ירדה: בגלל הנוף, הפריחה, המעיין וההיסטוריה 

על שלושה דברים ראוי שיתבסס טיול טוב: על מראה עיניים, על פכפוך המים ועל אירוע היסטורי שייחרת בזיכרון. את שלושת הדברים הללו תמצאו בחורבת ירדה ובסביבתה, ולכן טוב לטייל שם בכל עונות השנה ובעיקר בימי הקיץ.

ההיסטוריה

אחוזת ירדה היתה בעברה בית חווה מבוצר על גבעה רמה, ובעלייה העשירים נטשו אותה במאה התשע עשרה. האחוזה נותרה כמעט בשלמותה, על מחסנייה, חדרייה ובור המים שבמרכזה.

נשאר כפי שהיה. בור המים(צילום: עדי אדר)

את האתר ואת אדמותיו רכשה קק"ל ב-1936, אבל המקום קיבל תפנית דרמטית בתקופת מלחמת העצמאות. הכוחות הסורים, בשאיפתם לנתק את אצבע הגליל, כבשו את משמר הירדן, לקחו את תושביה בשבי ויצרו ראש גשר שאחיזתו המערבית היתה, כפי שאתם יכולים להניח - חורבת ירדה.

בקרבות עקובים מדם עברה חורבת ירדה מיד ליד, עד שסולקו הסורים משם אל קו משמר הירדן ואחזו בו עד שיחות שביתת הנשק ב-1949.

החוצים את החווה במרכזה אל צידה השני, ייהנו ממבט ייחודי אל אצבע הגליל - עמק החולה על שדותיו הירוקים פרוש מתחת, הרי הגולן הגולשים אל הירדן ממזרח, ובצפון הר חרמון נראה במרחק נגיעה. את הקרבות הנציחה מדינת ישראל בתצפית היפה ובאנדרטאות להנצחת הנופלים שהוקמו אל מול הנוף, שהיה ונשאר כתפאורה חיה לימי תקומה.

עשר דקות הליכה אל אפיק נחל מחניים הסמוך, ייקחו אתכם אל פינת חמד החבויה בין עצי האקליפטוס. זהו עין ירדה, שמימיו גולשים להם בסבך הקנים אל ברכות קטנות וצלולות, והמדרונות הגולשים אליו מכוסים בפריחת אביב מרנינה.

הירידה אל הנחל אפשרית בשביל מסומן המתחיל כ-200 מטר לפני האחוזה ופניו צפונה.

(צילום: אמנון גופר)

• איך מגיעים: בכביש 91, המוביל ממחניים לרמת הגולן, ארבעה קילומטר מצומת מחניים, תפגשו שלט המכוון שמאלה לדרך אספלט משובשת אך נוחה.
• כמה הולכים ברגל: לאחוזה 50 מטר, ולמעיינות 800 מטר.
• עלות: ללא תשלום.
  

חורבת נחת: הבמה של מנהל העבודה

יוצא עם ישראל בהמוניו לבקר במבצר המונפורט, ומתפעל מקירותיו וממראה חומותיו עשויות האבן, אבל צריך גם שישאל עצמו מהיכן ואיך הגיעו אבני הגזית הגדולות, מהן נבנה מבצר אדיר ממדים זה. בטיול קצר וקל נתחקה אחר עקבות החוצבים והבונים הקדומים, שידעו מלאכתם היטב והותירו אחריהם פינת חמד קטנה לאוהבי טבע והיסטוריה.

מבצר המונפורט, שמשמעות שמו "ההר החזק", נבנה על ידי הצלבנים במאה ה-13 לספירה. הערבים קראו לו "קלעת אל- קורין" שמשמעתו מבצר הקרן, וזאת בשל מיקומו על שלוחה תלולה כקרן הגולשת לנחל כזיב.

אבני חומותיו של המבצר הוסעו בדרך מיוחדת ממחצבה הנמצאת במעלה גבעה, מרחק של כחצי קילומטר מדרום-מזרח לו ולשם נשים פעמינו. מדובר בחורבת נחת, שבלבו משטחי אבן הענקיים, מסביב מבצבץ "שולחן" סלע גדול מימדים שגרם מדרגות מוליך אל ראשו. ממש מימין לגרם המדרגות - גומחה חצובה בסלע ששימשה כנראה בבר מקום לעששית שהאירה את הדרך למטפסים בחשיכה.

על ראש הבמה ישנה תצפית המשקיפה אל מבצר המונפורט, ששימשה בעבר כנקודת שליטה על אזור החציבה. אולי ישב על הבמה מנהל העבודה, או אולי ישבו כאן המאבטחים של חוצבי האבן. אפשרות נוספת שהיה זה מיצד שתפקידו לאותת ולהתריע על אויב מתקרב.

הבמה של מנהל העבודה

בראש שולחן האבן נמצא פתחו של בור מים חצוב ומטויח, ששימש כנראה את השומרים (זהירות שלא ליפול!).

השטח כולו חצוב, וגובה פני הקרקע היה בעבר כגובה ראשו של השולחן. מכאן, תוך שמירת קו גובה ושיפוע קל, גולגלו כנראה האבנים הכבדות מרחק של 500 מטר עד למבצר עצמו.

• איך מגיעים: מכביש 89 (נהריה-מעלות) נפנה שמאלה לכפר מעיליא ונמשיך לעבר מצפה הילה. נעבור את הכניסה למצפה, נמשיך בדרך סלולה בחלקה שסימונה אדום עד לשלט המפנה למבצר המונפורט, ונשאיר את הרכב ברחבת החנייה. מכאן נלך ברגל צפונה בשביל האדום עד שנגיע לפיצול. השביל האדום פונה ימינה סמוך לכרם זיתים אך אנו נפנה שמאלה, נרד בשביל לא מסומן כ-150 מטר ונפגוש משמאל בשביל צר, העולה עוד 200 מטר עד לחורבה.
• כמה הולכים ברגל: כ-500 מטר.
• כמה לוקח על השעון: כ-10 דקות.
  

אמנון גופר הוא טייל ומורה דרך המתמחה בתרבות הגלילית