כמה עולה לנו כל בוחר? תלוי בשעת ההצבעה

יום הבחירות כבר מאחורינו. לא נתייחס עכשיו לתוצאות הבחירות אלא לעלות הכלכלית של שעות פתיחת הקלפיות. כמה עולה לנו כל בוחר ביום הבחירות? מתברר שהתשובה לשאלה הזו תלויה גם בשעה שבה מגיע הבוחר לקלפי.

לטורים נוספים של יוסף פריצקי

• יש דיור מוזל בישראל - אבל לא לכולם / דעה
• מתכננים לתבוע? תתכוננו לאגרה מוגזמת
• למה הבשר בארץ יקר כל כך?
  

יש בוחר זול - ויש יקר. השאלה היא: האם ניתן להפוך את הבוחר היקר לבוחר זול? לדעתי, התשובה חיובית. אבל, כפי שתראו מייד, הסיכוי לכך נמוך עד אפסי.

ועדת הבחירות המרכזית טרחה ופרסמה מספר נתונים מעניינים ביותר, ביניהם שיעורי ההצבעה בכל שעתיים, החל מפתיחת הקלפיות ועד סגירתן. במלים אחרות: מהו שיעור ההצבעה המצטבר בכל שעתיים.

כלה מצביעה בקלפי בקריית ארבע, בחירות 2015

הנתונים שמפרסמת ועדת הבחירות מתייחסים לנתוני ההצבעה החל מן הכנסת השמינית, כלומר החל משנת 1973. וראו זה פלא. מתברר ששיעורי ההצבעה בכל שעתיים דומים למדי במשך ארבעים השנים בהן הם נמדדו. יש כאן דפוס התנהגות שחוזר על עצמו בכל מערכת בחירות במשך מעל לארבעה עשורים.

לבטל את השעתיים האחרונות

מתברר שבדרך קבע, עד השעה 18:00, מצביעים כ-75% מן המצביעים. בין השעה 18:00 לשעה 20:00 מצביעים עוד כ-15% מכלל המצביעים. החל מן השעה 20:00 ועד סגירת הקלפיות מצביעים בין 5% ל-7% מכלל המצביעים - ותו לא. במילים אחרות, השעתיים האחרונות בהן פתוחות הקלפיות משרתות רק כ-6% מן המצביעים, בממוצע. יתר המצביעים כבר הצביעו קודם לכן.

כמה זה עולה? ובכן, מחלקת המידע והמחקר של הכנסת ניתחה את תקציב ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19 שנבחרה רק לפני שנתיים, ב-2013. מתוך הניתוח מתברר שהוצאות יום הבחירות בלבד מסתכמות במעל מחצית מן התקציב, כאשר היתרה מיועדת לפעולות הכנה ליום הבחירות ולרזרבה.

אם נכמת, נמצא שעלות יום הבחירות בלבד - בתקציב הוועדה המרכזית - מסתכם בכ-140 מיליון שקל. בחישוב פשוט (וקצת פשטני) ניתן איפוא להניח שכל שעת קלפי עולה למשלם המסים הישראלי כעשרה מיליון שקל.

ומכאן גם ברור שבוחרי השעתיים האחרונות עולים כפול מקודמיהם. בוחר בשעה תשע בערב עולה פי שניים מבוחר בשעות הצהריים. אמנם, בבחירות האחרונות שהתקיימו השבוע שיעור המצביעים בשעתיים האחרונות היה מעט גבוה מן הממוצע בשנים עברו, אבל עדיין לא התקרב לשיעורי ההצבעה בשעות מוקדמות יותר (עד 20:00).

בכל ארגון יעיל היו מגיעים למסקנה ברורה ומבטלים את השעתיים האחרונות, קרי: על הקלפי להישאר פתוחה עד השעה 20:00 ותו לא. אין שום הצדקה כלכלית לשלם לחברי ועדה, לעובדים ולכל העוסקים במלאכה עשרה מיליון שקל לשעה עבור אחוז כה נמוך של בוחרים. עשרים מיליון שקל - זה לא דבר של מה בכך. שערו בנפשכם תיקצוב של עוד עשרים מיליון שקל לסל התרופות, לשיפוץ כבישים וכיוצא בזה.

אז למה בכל זאת קריאתי זו תישאר כקול קורא במדבר? כי המפלגות, במיוחד המפלגות הגדולות, זקוקות לעוד ועוד שעות קלפי פתוחות כאוויר לנשימה. זה מאפשר להן "להמריץ" מצביעים, כלומר לבדוק מי לא התייצב ולנסות לשכנע אותו להצביע.

זה מותיר בידן זמן להביא עוד מצביעים פוטנציאליים לקלפי. אולי לכיס הציבורי עולה המצביע האחרון כפול מקודמיו, אבל למפלגה אליה הוא או היא מצביעים - הם שווים הרבה יותר. ושיעלה כמה שיעלה.

יוסף פריצקי הוא שר האנרגיה והתשתיות לשעבר מטעם מפלגת שינוי. סדרת המאמרים נכתבה בעקבות עבודות סמינריונית שהוגשו לפרופ' איתי סנד, ראש החוג למדיניות ציבורית באונ' תל אביב. שותפיו למחקר הם מיכל קרמר

ועו"ד יוני רגב