היי-טק בדרום: טכנולוגיה מתקדמת בבית בוץ
רם נבון פותח בית בוץ לאנשי היי-טק בצפון הנגב: "הבוץ יכול להוות צומת לאנשים מסוימים. אולי הוא יעורר בהם הבנה שאפשר לעשות אותם דברים, קצת אחרת". סיפורו של האיש שעשה שינוי בחייו, ומנסה לשנות את הדרום
כתבות נוספות בערוץ כלכלה ירוקה :
- הישראלים שמטהרים את נהר הגנגס
- מצילים את הסמל של הגליל העליון: אלון בן 450
- המטוס הסולארי המריא בדרך להקיף את העולם
14 שנים לאחר מכן, נבון, הוא היזם, הבעלים והמנהל של "כפר נבון". על 60 הדונם נמצאים כבר 5 צימרים מרווחים ומפנקים, חאן גדול וגולת הכותרת היא "בית הבוץ" שבימים אלו הוא מסיים את בנייתו. במקביל בונה נבון חאנים נוספים, שיוכלו להכיל אירוח של עד 250 אנשים ללילה, לאחר שקיבל את האישורים לכך מרשות מקרקעי ישראל.
המגיעים לכפר נבון צריכים, בדרך כלל, להתקשר ולקבל הוראות נסיעה. המקום מבודד לגמרי, אי של שקט בצפון הנגב, מרוחק מהכבישים ובלי שכנים. "המשק הוא משק עצמאי, אנחנו מגדלים בו את רוב המזון שאוכלים. יש פה גני ירקות, משתלה הידרופונית, בוסתן ענק שיש בו למעלה מ-60 עצי פרי מניבים, הכל אורגני. יש מערכות סינון והשקייה במים אפורים (מים שמופנים להשקייה ממי המקלחות והג'קוזי), בריכת מים אקולוגית - שבה המים עוברים טיהור אקולוגי וללא כלור, וכמו כן המטבח הוא צמחוני.
המיזם התיירותי-אקולוגי מניב הישגים חקלאיים לא מבוטלים, כמו קישוא ענק באורך מטר ועשרים ס"מ, שס"מ ספורים הפרידו בינו לבין שיא גינס, או חמניות בגובה 3 מטרים. "הכל עניין של אנרגיה רוחנית", מסביר נבון.
"כשהגעתי לניר עקיבא ובניתי את הצימר הראשון, לא היה אף צימר באזור שבין באר שבע
לאשקלון",
הוא מספר, "אנשים הסתכלו עליי במבט עקום וחשבו שהשתגעתי בגלל הגירושין. אבל לי לא היה אכפת. היה לי חזון - להביא אנשים לנגב, ולמזלי, יש לי כשרון ואהבה לבנייה. אני אוהב לבנות מלבנים, לנגר, לרתך, אני איש עבודה. אני אוהב את העשייה הפיזית. ההתחלה היתה קשה ורצופה במכשולים בירוקרטיים ונפשיים, אבל היה לי ברור שאנצח. והנה, אנחנו כאן".
בין היתר התגורר 3 וחצי שנים בדרום אמריקה, שנתיים וחצי באוסטרליה, בה יזם תערוכה של ציירים ישראלים ואוסטרלים שהכנסותיה הוקדשו לטובת ארגונים יהודיים מקומיים, ולאחר מכן חי כחצי שנה עם הילידים האוסטרלים, האבוריג'ינים. לאחר מכן חי כמה שנים בארה"ב, שם למד הנדסה ופיתח מוצרים בתחום המתכות. לאחר שנישא ונולד בנו הבכור, חזר לארץ ב-1998 ועבד בבאר שבע. שלוש שנים לאחר מכן, כאמור, הקים את כפר נבון. "התגעגעתי לפשטות", הוא מסביר את ההחלטה והמעבר לכפר נבון.
"בית הבוץ, ששטחו 50 מ"ר, נמצא בשלבים סופיים, וייפתח לאחר פסח", מספר נבון. "התחלתי לבנות אותו יחד עם עוד פועל לפני כשלושה חודשים (עלותו מוערכת בכ-750 אלף שקל - י.ו.). הרעיון היה ליצור מרחב שתהיה בו אווירה רוחנית, שתוכל להשפיע על האנשים הנמצאים באותו המבנה. בוץ הוא חומר ראשוני, שמשפיע אנרגטית. לכן בניתי את הקירות מאדמה הנמצאת באזור ומורכבת מחרסית, חול וקש. הבוץ גם מבודד מעולה ויש לו מראה ייחודי. הרצפה היא גם מחומרים טבעיים, משיש, החלונות הם בלגיים אותנטיים, ויש גם תאורת לד ודגש על חימום-קירור באמצעות מעברי אוויר, כדי לחסוך באנרגיה".
"עד עכשיו היינו פתוחים רק בסופי שבוע וחגים, אבל בית הבוץ ייצוק למקום תוכן, ויאפשר את פתיחת המקום גם באמצע השבוע. לדעתי, בית הבוץ יכול להוות צומת לאנשים מסוימים. אולי הוא יעורר בהם חשיבה והבנה, שאפשר לעשות את אותם דברים, אבל קצת אחרת".
האנשים מגיעים לכפר נבון. במה זה מועיל לדרום כולו?
"אני מרגיש שאני תורם את חלקי להתפתחות הדרום. הכיוון הכללי של המדינה הוא דרומה. באר שבע הופכת למרכז סייבר עולמי ואני שותף למגמה הזאת. בבתי הספר יש מגמות סייבר והיי-טק. הדור הצעיר ירצה להישאר בדרום. המעבר של הבסיסים לנגב מוסיף לתהליך, יש רכבות, כביש 6 ומרחבים פתוחים.
"כפר נבון, באמצעות הטכנולוגיות הירוקות שלו, יוכל להשפיע על העיצוב העתידי של ההתיישבות בדרום. אנשים יוכלו להגיע לכאן וללמוד איך משתמשים ב'אגנים ירוקים', שזו שיטה לטיהור מים, מה זו בנייה ירוקה, שימוש באנרגיה סולרית. בעתיד נפתח את דלתותינו לדור הצעיר".
"ממש לא. יש לי הרבה חלומות לממש במקום הזה, זה ממלא אותי. רק לאחרונה רצתי את מרתון תל אביב עם שני בניי, סיימתי וחזרתי לשקט פה. אני קם כל בוקר ב-6 בבוקר, יוצא לגינה, בודק את המבנה, חוזר ועובר על אתרי האינטרנט והמיילים, שמחברים אותי למציאות הרחוקה ולחדשות, וחוזר לארוחת הבוקר, שאני אוכל ביחד עם המתנדבים. הכל בנינוחות מלאה ומוסיקה, בלי לחץ.
"בסוף היום, כשכל אחד פה בענייניו שלו, אני יוצא ל'הליכת שקיעה', כל יום 45 דקות, זה קודש הקודשים. לרוב ביחד עם שני הכלבים שלי. חוזר ושותה תה צמחים, מכינים יחד ארוחת ערב צמחונית, ולא מפריע לי אם האורחים בצימרים עושים על האש ליד הצימר שלהם.
"בכל מוצאי שבת מגיעה לפה קבוצה של מוסיקאים, ביחד אנחנו דנים בפרשת השבוע, למרות שאני אדם חילוני לחלוטין. מאז שהגעתי לכאן, אין בוקר שאני לא קם ומודה לבורא עולם על מה שיש לי. הבנתי את הנושא של 'להעריך'. למדתי להעריך את הדברים הפשוטים של החיים, שאני הכי נהנה מהם. זמן איכות שלי עם בניי, החסה שאני קוטף מהגינה בבוקר, מראה השקיעה. כל זה אינו נמדד בכסף".
לפנייה לכתב/ת 
