הרעם יכה שנית? דוראנט מתכנן עוד קאמבק
אחרי שנגע בשיאים של מייקל ג'ורדן, הביא את אוקלהומה עד לבאר (אבל לא שתה ממנה) והתגבר על שבר מאמץ טורדני, הדוראנטולה מוכן ומזומן לחזור. כמעט. רגע לפני שהם מפספסים את הרכבת לפלייאוף, הת'אנדר וראסל ווסטברוק כבר לא יכולים לחכות. האם KD יסחוף אותם לשם ברגע האחרון?
מה, למשל? העובדה שדוראנט, על-פי כל המדדים שדרכם נמדדים כוכבי כדורסל, הוא באמת כוכב. הבחור זכה רק בשנה שעברה בתואר MVP, אבל זה לא גרם לו להפגין, ולו לסנטימטר אחד מהקילומטרז' המקצועי שלו, גינונים של סופרסטאר.
הכישרון שלו מדהים, היכולות עצומות, אבל לא זה ולא זה תורגמו עדיין להישג ממשי, קרי אליפות, שהוא יכול לזקוף לזכותו כשסופרים את הכסף. יש שחקנים אנוכיים ממנו, ועדיין משהו ב-DNA של קווין דוראנט כפרסונת כדורסל לא מצליח לרקום סביבו משהו גדול באמת. וגם אם כן, זה תמיד, איכשהו, נגמר בכמעט.
קווין דוראנט הוא בדיוק מהשחקנים האלה שנוהגים לומר עליהם שהוא 'הרבה מעבר לעוד שחקן'. הוא תופעה, אבל לא בדיוק מוגדרת, ביג אישיו, אבל כזה שלא הצליח להיות מפוענח עד הסוף למרות בליל ההישגים האישיים והקבוצתיים שלו במרוצת השנים. בדיוק מהסיבה הזאת הוא חסר כל-כך לליגה, ובדיוק מהסיבה הזאת הרבה כל-כך יכול ועשוי להשתנות עם חזרתו הצפויה אליה.
הפציעות (או: סיפור המעשה)
כמו הרבה שחקנים טובים עם קריירה משגשגת, גם קווין דוראנט למד לחוש על בשרו מרכיב שפוגש בנקודה זו או אחרת של הזמן כל ספורטאי עם סיפור הצלחה: חוסר מזל. את השנה הוא לא פתח בגלל שבר מאמץ חמור ברגל ימין, שגרם לו להחמיץ רבע עונה ולחזור לשחק רק בתחילת דצמבר.
פחות מחודש אחרי ששב לפרקט, הוא כבר כמעט השלים את אחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה שלו עם 30 נקודות ב-18:30 דקות (עד שנקע את הרגל), שגם הפכו אותו לשחקן הראשון מאז איחוד ה-NBA וה-ABA שקולע את המספר הזה בפרק הזמן הזה. יומיים לפני כן הפך דוראנט לשחקן השני הצעיר בהיסטוריה שמגיע ל-15 אלף נקודות, ובשביל להמחיש עד כמה ההספק שלו איכותי – את כל זה הוא עשה בפחות מחצי עונה סדירה ובין פציעה אחת לשנייה.
טוב, זאת לא בדיוק האבחנה לסנריו שלו העונה, משום שבמקרה הזה אותה פציעה באה לבקר תוך חצי שנה בשתי ורסיות שונות. לפני חודש דוראנט התבשר כי מחירה של החלמה מוחלטת ממנה, הוא הליך כירורגי הכולל הכנסת בורג לרגלו הימנית, אחרי שחש כאבים במשחק מול דאלאס. הנגזרת הצפויה למהלך הייתה היעדרות של שבוע בערך, שעם הזמן הפכה למנוחה של שבועיים, שלושה וחודש. בפועל דוראנט לא חזר לשחק מאז, ואת ההתרוצצויות המשוגעות של ווסטברוק הוא כבר ראה על אזרחי.
לא מזמן טענו באוקלהומה שדוראנט צפוי לשוב בתוך "שבוע-שבועיים". בארה"ב דיווחו כי הפורוורד כבר ערך אימוני קליעות ומשחקונים של שלושה על שלושה, והוא צפוי לקבל דקות מול בוסטון (במשחק שנערך לפני יומיים). זה לא קרה. כך, כמו טיסה שאמורה לצאת ליעדה ומועד המראתה מתעכב בגלל שינויים של הרגע האחרון, דוראנט לוחץ על "ריפרש" מדי פעם ומועד החזרה מקבל דיליי.
הצפי המשוער הבא היה המשחק מול אטלנטה שיתקיים כבר הלילה (בין שישי לשבת). אוהדי אוקלהומה לא בנו על זה, ואכן דוראנט שוב לא דבק בלוח הזמנים הפרטי אחרי שחש כאבים באימון המסכם שלפני המשחק. "הוא רק חווה כאב", גונן עליו מאמנו בדברים שאמר ל-ESPN. "אני חושב שזה חלק ממה שחווים בשיקום, שזה תהליך שמלווה בעליות וירידות. אתה רק צריך להתאים את עצמך לזה".
המספרים (או: מה הוא שווה באמת?)
תקציר הפרקים הקודמים: העונה החלומית של אוקלהומה ב-2014, שנעצרה רק בגמר המערב אצל האלופה סן אנטוניו, היא פועל יוצא לעונה החלומית יותר של קווין דוראנט. הנאום המרגש שנשא עם קבלת תואר ה-MVP מהעונה הקודמת, שבו הודה בדמעות לאמו וסיפר על ילדותו העשוקה, היה רק חותמת אנושית ונוגעת במיוחד לעונה שבה דוראנט דאג לנפץ כל שיא שהוא לא שבר קודם בקריירה. אין טריטוריה הישגית שלא נכבשה על-ידו.
צפו בנאום המרגש של דוראנט
מי שהתחיל את דרכו באוניברסיטת טקסס, סיים את העונה שעברה כאחד ה-MVP-ים הכי מובהקים בליגה בעשור האחרון, ובמקום לתאר אותה במילים, אפשר לעבור לחלק של המספרים כדי לגבות את התחושות. בתואר עצמו הוא זכה הודות ל-119 שחקנים שבחרו בו – בפור של 113 קולות על המקום השני אז, לברון ג'יימס.
הנתונים עצמם מזכירים את מה שחברו ראסל ווסטברוק עושה בחודשים האחרונים – רק בצורה הרבה יותר עוצמתית. אם ווסבטרוק עסוק השנה בעיקר במילוי חללים ונעזר במאגר של מוטיביציה פנימית כדי לשחק בטירוף, דוראנט לא צריך תמריצים מיוחדים כדי להפוך את חווית המשחק שהוא מעניק לכמעט אור-קולית, שמגיעה בילד-אין עם השחקן שהוא.
מספר 35 היה השחקן הרביעי בתולדות הליגה שהעמיד ממוצע עונתי של לפחות 32 נקודות ו-7 ריבאונדים, באותו מועדון אגדי של מייקל ג'ורדן ו-ווילט צ'מברליין. הוא היה חתום על רצף של 41 משחקים בהם קלע יותר מ-25 נקודות – השלישי בטיבו בהיסטוריה, וגם היה ראשון לקלוע 33 נקודות בממוצע למשחק במשך שלושה חודשים רצופים (ינואר-מארס) מאז מייקל ג'ורדן בעונת 1989/1990. עד כדי-כך הוא היה לא עציר, שזאת רק רשימה חלקית של מה שהספיק לעשות באחת העונות הכי מופלאות של שחקן במועדון.
הבן אדם (או: העצבים שמאחורי הקלאסה)
גם סיפורים שלא קשורים לכדורסל היו העונה סביב דוראנט, שממשיך להיות השחקן הלא פעיל הכי מדובר בליגה. גם בפרמטר הזה, למשל, הוא כבר מזמן בסקאלה של לברון ג'יימס וקובי בראיינט, בדרך אולי לעקוף את האחרון ברמה השיווקית-תודעתית.
פעם אחת "הרעם" משך אש בהתקפה על עיתונאים בסופ"ש האולסטאר אחרי שלא אהב את הרעיון לפיו לא השחקנים בוחרים את המשתתפים בחגיגה. "התקשורת מקבלת יותר מדי כוח בהצבעות כאלה", הוא אמר אז עם טרוניה באוקטבה גבוהה. "אתם לא יודעים עלינו כמו שאנחנו מבינים. אנחנו משחקים אחד מול השני כל לילה, נלחמים מולם, יודעים מה הם אומרים על המגרש ואיך הם מגיעים למשחק, ככה שהדעה שלנו חייבת להיחשב. לא מבין למה יש לכם יותר כוח מאשר לנו".
במנה העיקרית, שהדליקה לאנשי הת'אנדר את הפיוזים כמעט באותה מידה, אפשר היה למצוא דיווחים סותרים אודות טרייד מתגבש שאוקלהומה חושבת לעשות עליו. לא עבר זמן עד שהוא קיבל מטח של חיצי הכחשות גורפות. "המחשבה שדוראנט יעזוב היא מגוחכת", אמר הג'נרל מנג'ר של הת'אנדר, סם פרסטי, "אי אפשר למדוד את מה שהוא מייצג עבורנו. הוא עזר לבנות את הקבוצה וכאשר הוא יסיים לשחק, יהיו רחובות על שמו ברחבי המדינה". דוראנט עצמו קיבל הזדמנות לשחרר קיטור גם כשנשאל על מעמדו הספק-רעוע של המאמן סקוט ברוקס: "אני מדבר איתכם רק בגלל שאני חייב, לא באמת אכפת לי מכם. אתם לא חברים שלי".
הסיטואציה (או: כמה OKC צריכה אותו?)
הסיטואציה שבה אוקלהומה נמצאת רחוקה מלהיות מושלמת, ואחרי הפציעה האחרונה של סרג' איבאקה (4-6 שבועות בחוץ), הדחיפות שבקאמבק המיוחל של קווין דוראנט מקבלת משנה תוקף. היא חייבת אותו. היא גם יודעת שזמנו של ראסל ווסטברוק על פסגת האולימפוס קצוב, ושיום אחד – כמו שיכול לקרות לכל בן אנוש שחי על הכדור ולא הצליח עדיין לסגל לעצמו יכולות של חבר מכוכב אחר – הכדורים במחסנית עלולים לאזול, או לכל הפחות לצאת מהלוע במהירות נמוכה יותר.
אם תרצו את זה בטרמינולוגיית בחירות, אוקלהומה ניצבת היום על סף אחוז החסימה במאבקי הפלייאוף של המערב הצפוף. היא נאחזת בקרנות המזבח של המקום השמיני, מרחק ארבעה ניצחונות מהמקום השביעי הכמעט בלתי-מושג (אלא אם כן הספרס יקרסו בשנית), רק ניצחון אחד מהמקום התשיעי (שם מחכה לטרוף אותה ניו-אורלינס) ושניים מפיניקס שבעשירי. במילים אחרות, אוקלהומה צריכה מחדש את הסופר-הירו שלה. היא תסתפק גם בהרבה פחות: דוראנט יכול להיות הרי האקס פקטור של אוקלהומה בנקודת הזמן הנוכחית גם כשהוא לא בשיאו, בטח אם זוכרים שלמרות רגל ימין המציקה, הוא קלע ב-27 המשחקים בהם שותף עד כה 25.4 נקודות בכמעט 34 דקות למשחק. פושר במונחיו.
עד עכשיו ווסטברוק דאג להשכיח את זה, אבל וואן טריק פוני עלול להישאר בסוף וואן טריק פוני, ובסוף, גם אוקלהומה יודעת, זה עלול שלא להספיק מול קבוצות שזנחו את משנת הקלף האחד מהשרוול ומצטיידות כיום בכמה כלי נשק. גולדן סטייט, למשל. או אטלנטה. או אפילו קליבלנד.
ההחלטה (או: מה יקרה עכשיו?)
מה הסיכוי שדוראנט, כמו פול ג'ורג', יחליט לוותר על התענוג ולהשהות את ההסתערות? לא ברור. זה יכול לקרות מפחד לחזור מוקדם מדי ולשלם ביוקר על החלטה פזיזה בתזמון רע, או בקיצור - מפיק ברכיים של הרגע האחרון. אבל לאוקלהומה במצבה אין לוקסוס לפיק ברכיים וזמן להתמסמס עם ההחלטה, בכל מקרה, אין בנמצא. המאני טיים דוחק, ואם משהו ישתבש, העונה עוצרת הנשימה של ראסל ווסטברוק עוד עלולה לרדת לטימיון יחד עם זו של אוקלהומה. לא חבל? רק בשביל זה חברו הטוב צריך לשוב, ויפה שעה אחת קודם.
לפנייה לכתב/ת 
