ססיליה אהרן: "החיים אף פעם לא משעממים"
מדוע אנחנו חשופים במדיה לרכילות שטחית, יותר מאשר לחדשות ולסיפורים בעלי משמעות? עד כמה משפיעים העצב והקשיים על חייהם של בני אדם ואיך כותבים 13 רבי מכר בעשר שנים? הסופרת ססיליה אהרן מסבירה מדוע לכל אחד מאיתנו יש חיים שהם עולם ומלואו ולמה לא כדאי לנו להשתנות
לכל איש יש שם ולכל איש יש סיפור - אם נדמה לכם שהחיים שלכם הם הכי משעממים ואין משהו מעניין שמתרחש בהם, אתם טועים. ססליה אהרן, שהרומן שכתבה "נ.ב. אני אוהב אותך" הפך להצלחה גדולה ועובד לסרט, מוכיחה ברומן החדש שלה שלכל אחד יש סיפור מעניין.
העלילה של "מאה שמות" (ראה אור לאחרונה בהוצאת "כנרת זמורה-ביתן) מתרכז בקיטי לוגן, עיתונאית ומגישת תוכנית טלוויזיה החושפת סיפורים חדשותיים קלילים, עד שהיא נתקלת בסיפור שאמור להפוך אותה לעיתונאית מהשורה הראשונה. אבל זה לא קורה. במקום זה היא מוצאת את עצמה נלחמת על חייה ועל המשך דרכה המקצועית. מי שבאה לעזרתה היא העורכת שלה שמשאירה לה רשימה של מאה שמות, רגע לפני שהיא הולכת לעולמה. מאותו רגע יוצאת קיטי למסע כדי לגלות מה כל כך מעניין אצל האנשים שברשימה המסתורית.
הסיפור של אהרן מעניין גם הוא. היא רק בת 32 ומאחוריה 13 רבי מכר, היא מתגאה בחברות שלה בלהקת שימה (Shimma) שזכתה פעם במקום שלישי בקדם אירוויזיון האירי. יש לה שני ילדים, ואבא שלה הוא ברטי אהרן, שהיה ראש ממשלת אירלנד בין השנים 1997-2008.
אם תשאלו אותה, היא דווקא מעדיפה חיים רגועים על פני חיים מלאי הרפתקאות, אבל היא מאמינה בכל ליבה שלכל אחד יש סיפור לספר. "החיים עצמם לא יכולים להיחשב כמשעממים, משום שעצם קיומם מהווה עליות ומורדות של שמחה ועצב", היא מסבירה.
"יש סיפורים רבים בחיי אנשים. יכול מאוד להיות שאנחנו, בפני עצמנו, לא רואים את העניין שיש בחיים שלנו - אבל הוא נמצא שם. אנחנו תמיד מעניינים יותר ממה שאנחנו חושבים, תמיד אמיצים יותר, תמיד חזקים יותר. אני מוצאת את ההשראה שלי באנשים. אני אוהבת אנשים, ולכן עבורי כל סיפור שאני שומעת הוא השראה".
האם החיים שלך גם מעניינים?
"בהחלט. גם אם אני נמצאת בתקופה לא קלה שהייתי מעדיפה לוותר עליה - אני לעולם לא יכולה לומר שהחיים שלי משעממים. כמובן שיש רגעים משעממים, אבל אני מעדיפה לקרוא לזה בשם אחר: שעמום הוא לפעמים מעין תחושת ביטחון - ואני תמיד מעדיפה 'משעמם' על פני דרמה והיסטריה".
החיים תחת זכוכית מגדלת, כבתו של ראש הממשלה, הפכו אותך למרוחקת יותר חברתית, או דווקא אפשרו לך לחקור נושאים שלא היית יכולה לעסוק בהם ללא הייחוס המשפחתי?
"אני חייבת לומר שחוויתי את שני הצדדים. בהחלט היו תקופות שבהן הייתי זהירה יותר בכל מה שאמרתי ועשיתי, אבל זה לא שינה את העובדה שחייתי את חיי בדרכי. היו לי הזדמנויות רבות לחוות את החיים בדרכים שונות, אבל עשיתי זאת בזהירות.
"ליוויתי את אבי במהלך הקריירה שלו וזכיתי לפגוש ולהכיר אנשים רבים, לשמוע על הבעיות והדאגות שלהם, לציין לעצמי את כל הדברים החשובים בעיני, ולהתחיל לעבוד כדי ליצור שינוי. זו ההיכרות שלי עם הפוליטיקה. אני חושבת שזה עזר לי לצאת מהבועה שילדים רבים חיים בתוכה, וזכיתי לראות את העולם דרך עיניהם של אנשים אחרים. זה עזר לי גם בתור סופרת".
את רק בת 32 ופרסמת המון ספרים. מהיכן את שואבת את הרעיונות והאם את יושבת לכתוב מדי יום?
"עד כה כתבתי 13 ספרים. אני כותבת ספר בשנה, כשאני מתחילה בכל פעם בחודש ינואר. עריכת הספר נעשית בקיץ והוא רואה אור בסתיו - כך כל שנה. אני עובדת ארבעה ימים בשבוע במשרד מחוץ לבית, בין השעות 09:00 ל-17:30. זו שיגרה מאוד מתוכננת ואני עובדת בצמוד ללו"ז, אבל אני חייבת להתנהל כך משום שיש לי משפחה צעירה, עם שני ילדים שצריכים את תשומת לבי, כך שאינני יכולה לעבוד בצורה בה עבדתי בעבר - כתיבה במהלך שעות הלילה ועד לאור ראשון.
"למדתי להפריד את העבודה מהחיים הפרטיים ולמצוא בין שניהם איזון. העובדה שיש לי ילדים והשינוי בצורת העבודה הפכו אותי, ללא ספק, לממוקדת יותר, ליעילה יותר, ואני גם חושבת שהספרים שלי משתפרים משנה לשנה".
בין חדשות לרכילות
אחד הנושאים שבהם עוסק הספר הוא החיפוש אחר נושא שנדמה למדיה שיעניין את קהל הצופים/ המאזינים/ הגולשים - וכך סיפורים רבים, מעניינים ובעלי מסר, נעלמים להם, משום שלא בטוח שיצליחו להביא רייטינג. כך אנו מוצאים את עצמנו, לעתים, חשופים לסיפורי רכילות יותר מאשר לחדשות ולסיפורים עמוקים בעלי מסר.
מבחינת אהרן, יש מקום לכולם בעולם. "עולם הבידור משחרר אנשים ממתחי היום-יום בחייהם, זה עוזר להם לברוח ממטלות ומקשיי היום לכמה רגעים, כמו שספורט עושה. אנחנו זקוקים להסחות הדעת האלו כדי להתמודד עם החיים האמיתיים.
"לספר סיפור היא מסורת עתיקה שתחיה לעד. אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור, אנחנו יכולים להזדהות עם הדמויות ולחוש פחות בודדים בחיים שלנו - אנחנו יכולים לברוח, ולו לכמה רגעים, מהמציאות שלנו, אל תוך הסיפור. לספר סיפורים זה חיוני".
"אחד המסרים ב'מאה שמות' הוא שעלינו לכתוב את מה שבלבנו, ואת מה שאנחנו מתעניינים בו באופן אישי, ולא ללכת שבי אחרי מה שנדמה לנו שהמדיה חושבת שאנשים ירצו לקרוא".
מה לדעתך הופך סיפור למעניין?
"אני אוהבת ליצור דמויות ועלילות שאנשים יכולים להזדהות איתם ולהתחבר אליהם מבחינה רגשית. אני חושבת שברגע שאתה נקשר רגשית - יש קשר חזק יותר לסיפור. אני משתמשת המון בתיאורי רגשות כדי לספר סיפורים על אנשים שעוברים תקופות קשות בחייהם, ושתקועים במקומות שלא טובים להם. כתוצאה מהתחושות שאיתן הם מתמודדים, הם מנסים לגלות מי הם באמת וכיצד לצאת מהמצב שבו הם נמצאים.
"אני אוהבת לכתוב סיפורים שיש בהם תקווה, שהדמויות המרכזיות שלי מוצאות תקווה וכוח למרות, ואולי בעקבות, כל הקשיים שאיתן הן מתמודדות, משום שאני מאמינה שכשאנחנו בנקודת השפל של חיינו אנחנו הופכים לחזקים יותר ולמודעים יותר לעצמנו. אני אוהבת לספר סיפורים שיש בהם גם עצב וגם הומור משום שזה הסגנון שלי וזו הדרך שבה אני רואה את העולם".
איך את מתחילה לכתוב סיפור?
"אני תמיד מתחילה עם עלילה, עם נקודת התחלה מסוימת - ואז מנסה להבין איזה סוג של דמויות ימצאו
את עצמן במצב הזה. בהמשך אני מתחילה להעמיק את הסיפור - אבל הכל מתחיל מרעיון אחד.
"תמיד יש לי ידיעה ברורה איך העלילה תמשך, ואני תמיד יודעת מה הולך לקרות בסוף. כמובן שלסיפור יש יכולת להתגלגל, להתפתח ולהשתנות, ואני תמיד מוכנה לשינויים במהלך הכתיבה. הרגעים הלא מתוכננים בכתיבה הם, לעתים קרובות, הרגעים הכי טובים של הסיפור".
האם יש לך טיפ לכותבים מתחילים?
"חשוב לכתוב בקול שלך. אל תנסו לחקות אחרים או לשנות את עצמכם. לכל אחד יש את הקול שלו, וברגע שתכתבו בעזרת הקול שלכם תהפכו אותו ליחיד במינו".
