הצ'חצ'חים של דימונה

זה לא היה רק מופע ההתנשאות והזלזול העונתי בתום כל מערכת בחירות. הפעם זו הייתה גם הבורות המביכה שחשף השמאל בהמוניו.

ארץ הבבונים הידועה בשמה היותר מכובס "עיירות הפיתוח בדרום", הוא מושג מופרך בראשם של יצרני הסלוגנים שלא עזבו את משרד הפרסום לאחרונה. במציאות, כל אחת מעיירות הדרום, הייתה ועודה ישות נפרדת ושונה. דימונה אינה ירוחם ובטח שלא נתיבות. לכל אחת רקע ייחודי והיסטוריה שונה. אני יודע. גדלתי שם.

עוד בערוץ הדעות של ynet

צאו מהארון הפוליטי / לירון גרוסמן

תוצאות הבחירות בדימונה

דימונה למשל בלטה מאז ומעולם בהתפתחותה המואצת, בעוגני הפרנסה היציבים שלה ומכאן גם הרכב אוכלוסייתה המגוון והאיתן יחסית כלכלית וחברתית.

אין דבר שמסגיר יותר ניתוק וריחוק מתושבי הדרום מאותו שיח מכליל בשמן של "עיירות הפיתוח" באשר הן. לפיכך אין להתפלא כי מי שלא טרח להתוודע מקרוב לתושבי הדרום, יפקפק בהכרח גם בכישוריהם להבחין בין טוב לרע.

כי ה"דימונאי" הוא לעולם יצור חד-ממדי. הוא דור שני לדודה מרוקאית עילגת. הוא לא משכיל במיוחד. הוא מובטל בפוטנציה. אין לו טעם תרבותי מורכב והוא בעיקר לאומן, שלא לומר גזען מועד.

הדימונאי לא חושב מהראש. הוא פועל מהבטן. הוא עבד לדחפים קדמונים פרימיטיביים. זרקו את סבתא שלו ממשאית במדבר ולכן יש לו לקות רגשית שהוא לא נרפא ממנה. הוא מלא דחפי זעם וכעס שמשתלטים עליו בכל פעם שהוא הולך להצביע. אתה מוכיח אותו בעובדות והוא מגיב בהתלהמות. אך חמור מכל, הוא גם כפוי טובה. שלטון מפא"י ניסה להציל אותו בעבר מעצמו וכעת הוא בועט באחריו.

אין זה משנה שבני הדור השני בדימונה הם כבר מזמן ציבור משכיל, בטח בהשוואה לדימוי שיצרו תסריטאים הממלצרים בשד' רוטשילד. רבים מהם מאיישים תפקידי מפתח במפעלי המחצבים באזור ונהנים מחיי רווחה ומותרות בבתי מידות שבמרכז הארץ אפילו לחלום עליהם אי אפשר. כל זה לא רלוונטי כי לדימונאי אין ולא תהיה מחשבה עצמאית. ברגע האמת הוא חוזר להיות עבד לטראומה של סבתא.

וכך התפלגה ההצבעה במערכות בחירות קודמות

לצד שיעור אבטלה שיש לטפל בו, רוב תושבי העיר דווקא נהנים מרווחה כלכלית ושגשוג. הדימונאי מסרב להפנים שהוא דפוק ונדפק. המרחק למרכז הארץ התקצר עבורו פלאים בשנים האחרונות אבל הוא לא מבין שעובדים עליו. לאחר שהמועצה האזורית תמר גזלה את כספי הארנונה שמגיעים בדין לו ולשכניו, חל באחרונה שינוי אדיר שאותותיו ניכרים בעיר שהפכה מטופחת ופורחת מתמיד, אבל הדימונאי ממאן להכיר בכך שזורים חול בעיניו.

חזון עיר הבהד"ים הביא לדימונה תנופת בנייה אדירה אבל הדימונאי לא מבין שהעתיד צופן רק רע. גם העיר הגדולה הקרובה, באר שבע, התפתחה פלאים בשנים האחרונות והפכה סוף סוף עוגן מסחרי ותרבותי המקרין לטובה על כל ערי הדרום. רק הדימונאי לא מבין שחייו נותרו בזבל כמו לפני 40 שנה. מאז ההתנתקות הטילים הגיעו עד פתח ביתו אבל הדימונאי רק חושב איך בן גוריון דפק את סבתא שלו ומתעקש לא להבין שעוד נסיגה תביא רק יותר שלום וביטחון לדימונה.

ממשלות מפא"י אמנם השקיעו הון עתק בדרום. החינוך היה בראש מעיינהן והדבר ניכר עד היום. כך הגיעה דימונה לאן שהגיעה. אבל זה היה פעם ומאז גם ממשלות שמאל-מרכז לא ראו עוד בנגב יעד לאומי ממדרגה ראשונה.

השמאל שוב עשה לעצמו הנחה ופטר את כישלונו בתירוץ השחוק על טראומת הסבתא. השמאל מעדיף את הדימונאי שלו דפוק נצחי, רדוף רגשי נחיתות נזקק ונואש. רק שבמציאות 2015, הדימונאי החדש הוא דעתן זקוף קומה וכשמועצת חכמי שדרות רוטשילד שגרה עוד אצל אמא בבית מתייחסת דווקא אליו כ"מוחלש", הוא בעיקר משועשע.

זיו תדהר, קריין רדיו ואדריכל, גדל בדימונה

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il