דתיים - חילונים: אפשר לגור ביחד?

הכנסו לעמוד של יהדות ישראלית

אנו רגילים לשמוע בדרך כלל מקרים בהם נוצר מאבק על רקע "השתלטות" של דתיים על שכונות חילוניות. אך בשיחות עם אנשים המתגוררים ביישובים או בקהילות מעורבות, מתברר כי במקרים זוהי דווקא בחירה מודעת ואידיאליסטית. אנשים שרואים במגורים משותפים ובחוויות משותפות את תמצית ההוויה היהודית ישראלית המתחדשת ושואפים להשתייך "דווקא" לקהילה מגוונת ומכילה, ולא לקהילה הומוגנית.

הקהילות המעורבות – תמצית ההוויה היהודית ישראלית

רק לפני ימים אחדים פורסם סיפורו של פסל "האישה החכמה" - דמות מקראית שהתגוררה באזור תקוע המקראית, שהוצב ביישוב תקוע שבגוש עציון. תקוע הינו יישוב מעורב – דתיים וחילוניים, הנחשב כליברלי במיוחד ובו מתגוררים אמנים רבים. רב היישוב עד לפני שנתיים היה הרב מנחם פרומן ז"ל, אחד הדמויות הצבעוניות ביותר של הציונות הדתית, שדגל בדו-קיום כדרך חיים בין דתיים לחילונים ובין יהודים לערבים.

הצבת הפסל - פרי עבודתה של האמנית, אריאלה בית און - עוררה סערה לאחר שהתושבים הדתיים במקום טענו כי הינו פרובוקטיבי ובעייתי, הן בשל קווי המתאר הנשיים הבולטים שלו והן מצד היותו פסל דבר בעייתי על פי הדיבר "לא תעשה לך פסל". בית און, תושבת היישוב, יצרה את הפסל כחלק מסדרת פסלים שצפויים להיות מוצבים ביישוב ולמרות שהדבר קיבל את אישורו של הרב אריאל הולנד תושב הישוב, מישהו בחר לחבל בפסל ולנתץ חלק ממנו.

פסל האישה החכמה

הסיפור הוצג כמאבק בין תושביה הדתיים והחילונים של תקוע והציג את האתגר של מגורים משותפים כבעייתי עד בלתי אפשרי. אך מתברר שהתושבים עצמם רואים את הדברים בצורה שונה. "לא מדובר במאבק של דתיים נגד חילונים, מדובר בוויכוח לגיטימי בתוך הקהילה המשותפת שלנו. בין המתנגדים לפסל ישנם חילונים, כפי שבין התומכים ישנם דתיים", אומר תושב תקוע, אדם צחי.

רוצים דווקא את ההבנה וההכלה

לטענתו, הדיון בתוך הקהילה בנושא הוא דיון ענייני ופורה והבחור שהחליט לפגוע בפסל אינו בעל התנהגות נורמטיבית באופן כללי. "מותר ולגיטימי כמו בכל קהילה שיהיו חילוקי דעות על נושאים שונים. למרבה הצער התקשורת נהנית למצוא דווקא את הקוטביות ולהציג את הדברים כאילו מדובר במלחמת דתיים וחילונים למטרות רייטינג", אומר צחי ומצביע על כך שמעשהו של מטורף אחד הוצג כחלק מהשיח של התושבים ביישוב מה שלטענתו רחוק מהמציאות. 

אפשר וראוי לחיות יחד. ישוב מעורב(באדיבות מרק"ם)

"פנתה אלינו לפני כמה שבועות משהי מכפר סבא והביעה את רצונה להקים קהילה מעורבת", מספרת איילת מרידור

מארגון 'מרקם' – ארגון שמאגד בתוכו כ-30 קהילות מעורבות ופועל לחיזוקן וגיבושן בדרכים שונות. "הצעתי לה קודם כל לחפש ולראות שאכן יש אנשים המעוניינים בכך. בתוך שעה היא התקשרה נרגשת וסיפרה שפרסום פשוט בקבוצות וואטסאפ הביא ל-97 משפחות שהתעניינו והביעו את רצונם להיות חלק מקהילה כזו".

לדבריה, קהילות מעורבות מוקמות במקומות שונים בארץ ולא רק ביישובים. "זה לא סיפור גיאוגרפי בהכרח אלא נושא של התכנסות ורצון להיות שייך" טוענת מרידור.

"אנשים באים לקהילה המעורבת בגלל שהם לא רוצים את הקיטוב הכיתתי שקיים בחברה הישראלית אלא רוצים דווקא את ההבנה וההכלה", אומרת הקריינית והשדרנית, נעמי רביע המתגוררת ומשתייכת לקהילת "קשת" במזכרת בתיה. אצל רביע מדובר בדרך חיים, היא ובעלה אנתוני הם זוג מעורב, הוא דתי והיא חילונית ואת ילדיהם הם שלחו לבית הספר של הקהילה המשלב אף הוא בין דתיים לחילונים.

"בקהילה מעורבת השיח תמיד פתוח ניתן לשוחח ולדון על כל דבר ואין אקסיומות בעייתיות", אומרת רביע שמבהירה כי שהמדינה בעיניה מפוצלת מדי. "הנחת היסוד אצלנו היא שכל התצורות לגיטימיות, בעיניי זה הכרחי לגידול וחינוך ילדים במרחב היהודי ישראלי.

הרצון להיות שייך

ב'מרקם' מאמינים שהסיפור הקהילתי הוא בעיקר נושא ההשתייכות, "הרצון להיות שייך הוא צורך אנושי שאנחנו מזהים אותו כחזק מאד. בעידן המודרני, אנשים נמצאים היום ברשתות חברתיות שזה מענה שהוא לא בהכרח אמיתי לצורך שלהם להרגיש שייכים למשהו", טוענת מרידור.

הרצון להיות שייך(באדיבות מרק"ם)

בית הכנסת הוא עוגן משמעותי בפעילותן של קהילות דתיות רבות והיעדרו במרחב החילוני יוצר את המחסור ואת

הרצון של חילונים רבים בשייכות. "הדתיים שמשתייכים לקהילות המעורבות מגיעים בדרך כלל מתוך קהילות מאד סגורות והומוגניות", מסבירה מרידור. "אך פעמים רבות הם חשים שהשייכות לקהילות המקור מחייבת התנהלות נוקשה מידי שאינה מתאימה".

בקהילות המעורבות, העיסוק ביהדות הוא בדרך כלל ברמת השייכות הערכית ולאו דווקא בפעילות דתית פולחנית ממשית, למרות שברבות מהקהילות המעורבות חוגגים יחד גם את חגי ישראל ומקיימים תפילות משותפות. "אנחנו מאמינים שהסיפור היהודי ישראלי ציוני, הוא סיפור ששייך לכולנו ולא רק לדתיים, זוהי היהדות הישראלית המתחדשת", אומרת מרידור, לדעתה מציאות החיים בישראל של החלוקה לסקטורים שונים לא הוכיחה את עצמה לטובה והיא סבורה שהגיע הזמן להתנתק מהסקטוריאליות ולעסוק דווקא במה שמחבר ומקשר.

ב'מרקם' מדגישים שהמטרה היא לא ליצור 'מפגש' חד פעמי בין דתיים לחילונים כפי שיש גופים שמארגנים מפגשים כאלה. "אנחנו באים ואומרים שהסיפור הוא סיפור של חיים - לא של מפגש חד פעמי. מפגש זה נחמד, אך לא מה שהחברה הישראלית זקוקה לו. "אנו צריכים ליצור חברה אחת מגוונת ולא אחידה, אך בהחלט מאוחדת ולזכור שיש לנו הרבה יותר מהמשותף מאשר הנבדל", מבהירה מרידור.

קשיים ואתגרים הם דבר הכרחי וחיובי

כמובן שישנם גם קשיים ואתגרים, "ישנם חילוקי דעות, יש שאלות כיצד בית הכנסת יראה ושאלות נוספות, אך

החיכוך והדיון הפתוח מייצר מחשבה וזה בעיניי דבר הכרחי וחיובי לחינוך ילדים", אומר איש התקשורת, ד"ר יועז הנדל, המתגורר בקהילה מעורבת ביישוב נס הרים. הוא מצביע על כך שילדים דתיים הגדלים במציאות כזו בוחרים לעשות ולקיים את המצוות מתוך מחשבה ולא באופן אוטומטי ורובוטי. לטענתו, החיים בקהילה מעורבת מייצרים מתוך הצורך לדבר ולדון על הכל דווקא מתינות וגשר אמיתי בין דתיים לחילונים.

איילת מרידור סבורה שלמרות חילוקי הדעות רוב השיח המעורב הוא דווקא שיח של זכויות ולא שיח של ויתורים. לדבריה קיים וויתור משני הצדדים, ""לוותר זה לא דבר רע, זה מחזק. גם הדתיים נמצאים במקום מורכב ונדרשת המון סבלנות משני הצדדים. אך לא צריך לעסוק במחיר אלא ברווח שהמרחב המעורב מכיל הרבה יותר".

כמובן שמעבר לפעילות התרבותית המשותפת הקהילתיות מתבטאת גם בדרכים נוספות. "הקהילתיות שלנו היא דבר מאד כיפי, אנו דואגים אחד לשני כל הזמן, יולדת לדוגמא מקבלת ארוחות חמות במשך שבועיים וכן אם משהו חולה כולם נרתמים לסייע", אומרת רביע לסיום.