הזיפ של ילדותנו: מותגים ישראלים שנעלמו

אם אתם מעל גיל 30, ומותגים היו חלק מעולמכם כשהייתם ילדים, אתם חייבים להקדיש חמש דקות כדי לצפות בקליפ המרהיב של הראפר הישראלי, טוּנָה, לשיר "גם זה יעבור":

במאי הקליפ הצליח לשים את היד על עשרות מותגים ואריזות, שהיו חלק מילדותם של לא מעט ישראליים: קינלי, אטארי, ווקמן, דני, גיים בוי ועוד.

לטורים נוספים של ערן יסעור

• תסתכלו בקנקן: האריזות שגורמות לנו לקנות
• ז'ה טם: עשר הפרסומות הרומנטיות בעולם
• תסתכלי פאנטה, זו אחותך הקטנה נוטלה
  

הקליפ הזה, שלקח אותי במורד סמטת הזיכרונות, עשה לי חשק לחפש בארכיון את המותגים הארץ ישראליים שהיו ונעלמו. מותגים שבזמנו נידמו לנו חזקים ועוצמתיים – מה שהיום קוראים Superbrands – והזמן שחלף הוכיח שמותגים – כמו החיים עצמם – הם בני חלוף.

כדי לצרף אתכם למסע במנהרת הזמן השיווקית הזו נעזרתי בגיל פנטו, שכבר עשרים שנה אוסף את סיפוריהם של המוצרים ושל החנויות של פעם, ושמפעיל בשנתיים האחרונות את made in eretz israel - חלל חווייתי לנוסטלגיה ארץ ישראלית, עם דף פייסבוק פעיל וסיורים מאורגנים בשוק הפשפשים.

אני ואתא לא שינינו את העולם

את סיורנו הנוסטלגי נתחיל במי שהיה מותג האופנה הארץ ישראלי והבלתי ניתן לערעור – אתא. חברת אתא (ראשי תיבות של "אריגים תוצרת ארצנו") הוקמה בשנת 1934 ובתחילת דרכה ייצרה בגדי עבודה ומדי צבא. בהמשך, נכנסה החברה גם לתחום האופנה אולם אי יכולתה לשמור על עדכניות ואופנתיות, והדימוי המיושן שהיה לה – היו בין הגורמים שהובילו לסיום חייו של המותג ולסגירת המפעל בשנת 1985, שלוותה בהפגנות סוערות.

ראיתי רגליים שמחות

אם היית ילד ישראלי בשנות ה-50 וה-60 והיית צריך נעליים, ההורים שלך היו לוקחים אותך לחנות וקונים לך נעליים של הָמְגָפֶּר. המגפר ייצרה מעל 50 סוגים של דגמי נעליים וביניהם החיקוי הלא כל כך מוצלח של האולסטאר:

גם המגפר וגם נעלי יגואר דעכו עם השנים, וב-1985 נעשה ניסיון למתג אותן מחדש תחת שם המותג מֶגָה. לצורך החייאת המותג גויס המעצב האיטלקי, ג'יאנפרנקו ג'ירוטי, שהשיק את מותג הנעליים בעיצובו בשם "מגה ג'ירוטי" ובליווי קמפיין בלתי נשכח בסיסמה: "האיש שנולד עם נעל ביד", שלא עזרה להשאיר את המותג בחיים.

ואם כבר נזכרנו בסיסמאות בלתי נשכחות, איך אפשר להתעלם מהקמפיין "דור הג'ינס שותה קווינס", שהיה הרבה יותר מוצלח מהמשקה הקל שהוא פירסם:

והנה עוד דוגמא למשקה שהיה – ואיננו עוד:

ושגם לו נוהל מסע פרסום סוחף עם סלוגנים, שבני 45-50 יודעים לדקלם מתוך שינה: "זִיפּ – והמשקה מוכן" ו"איזה זיפ שותים היום?" (התשובה: "תפוזים" או "לימונד"):

"על כל לשון – לִיבֶּר תמיד ראשון"

כדי להמתיק מעט את גורלם המר של המותגים שהזכרנו קודם, ניזכר במותג השוקולד והקפה, לִיבֶּר, שטבע את הסיסמה המיתולוגית: "על כל לשון – ליבר תמיד ראשון". חברת ליבר הוקמה בארץ ישראל בשנת 1920 והמפעל הראשון של המותג פעל ברחוב רענן אשר בפאתי שכונת נווה צדק בתל אביב. לאחר 50 שנה שבהן המותג היה עצמאי הוא נרכש על ידי חברת עלית ופעילותו הוטמעה בתוכה.

הננס שלמטבח נכנס

פעם, כשאף אחד לא ידע מה זה פוליטיקלי קורקט, התנגן בטרנזיסטורים בארץ ישראל הג'ינגל השוביניסטי הראשון: "ננס, ננס, אל המטבח נכנס. עושה לך טוב, עושה לך קל. ננס, ננס" (לשמיעת הג'ינגל המקורי).

כל אשה, ידעה אז למה

המטבח היה כר פורה למותגים, שחשבו שהם יודעים מה מקומה ומה תפקידה של האישה הישראלית המצויה. אחד מהם היה נוזל הניקיון אָמָה, שקבע ש"כל אשה יודעת למה – כל אשה בוחרת אמה". אז אולי זה לא כל כך רע, שהמותג נפח את נשמתו.

ואם אתם ממש לא צעירים, אולי אתם זוכרים מותג ניקיון מתחרה, בשם בָּזָק, שהיה כאן פעם כשהיה פה שמח, אבל נעלם במהירות הבזק:

הצמות השחורות של ארדי

אם לפני 40 שנה הייתם ילדים, אז בטח אכלתם באירועים מיוחדים ג'לי רוטט בצבע זוהר. ואם זה היה ג'לי - אז הוא היה קרוב לודאי של המותג ארדי, שהיה בזמנו מעצמה של מוצרים שונים מלבד ג'לי כמו שימורים וחומרי אפייה, והיה ידוע בלוגו שלו: ילדה עם צמות שחורות מסולסלות, שמר דרויאנוב, מייסד המפעל, סיפר פעם שקיבל את ההשראה לדמותה מאשתו – רות.

מה שהיה - היה

ולסיום, בלי הרבה מילים - תמונות של מותגים שחלקכם בטוח זוכרים:

ולאיזה מותג שהיה – ואיננו, אתם מתגעגעים? שתפו אותנו בטוקבקים!

ערן יסעור הוא מומחה לשיווק ולמיתוג, המייצג בישראל את פרסי החדשנות הבינלאומיים של מוצר השנה ואת הארגון הבינלאומי למיתוג Superbrands