פרשת השבוע: איך נדע מתי לפטר עובד?
משברים הם חלק בלתי נפרד ממציאות ארגונית. באיזה כלים עלינו לשקול פיטורי עובד? כיצד יש להמשיך לבצע את המטלות השוטפות בעת משבר? ומדוע דווקא החסידה נחשבת לעוף טמא? פרשת שבוע כלכלית
וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהֹוָה: (ויקרא י, 2-1)
לטורים נוספים של פרשת שבוע כלכלית :
ביומה הראשון של עבודת הכוהנים במשכן מתרחשת טרגדיה איומה: שניים מבני אהרון הכוהן מקריבים אש לא על פי ההנחיות, ועונשם מוות. למן הרגע הראשון בעבודה נדרשים המנהיגים, משה ואהרון, להתמודד עם שבר גדול, שמצריך החלטות מיידיות בהקשר של התמודדות ההנהגה, יתר העובדים והעם כולו. נוצר צורך מיידי לטיפול בהתמודדות הרגשית לצד ההתמודדות המעשית: כיצד יש להמשיך לבצע את המטלות השוטפות?
משברים הם חלק בלתי נפרד ממציאות ארגונית, וסיפור מותם של נדב ואביהוא מלמד אותנו - כבר בשלבי הקמת הארגון - כי צריך להיות מוכנים לכל תרחיש אפשרי. הקמת ארגונים מחייבת היערכות ומוכנות למצבים בלתי צפויים למן היום הראשון, כדי שאם מגיע המשבר לא תיפגע ההתנהלות השוטפת.
התורה מקדישה שלושה פסוקים נפרדים לסימון החיות הטמאות. לגמל פסוק אחד, לשפן פסוק שני, ולארנבת פסוק שלישי. אצל כל אחת מהן כותבת התורה תחילה את סימן הטהרה שלה: "כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא" – ורק לאחר מכן מפרטת את סימן הטומאה שבו. בבואנו לאמוד טיבם של אנשים, כדאי תמיד לחפש קודם כול את הדברים הטובים שבהם, ורק אחר כך להתמקד בתכונות הטובות פחות.
מן המבנה הלשוני של שלושת הפסוקים עולה תובנה נוספת. בפירוט סימני הטומאה כותבת התורה על חיה אחת בלשון הווה: "וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס"; על השנייה בלשון עתיד: "וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס"; ועל השלישית בלשון עבר: "וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה". בספרו "דרשות לכל שבתות השנה והמועדים", מסביר הרב יצחק ניסנבוים, כי בבואנו לאמוד אדם אחר יש לשפוט אותו על פי מעשיו בעבר ובהווה ועל פי הפוטנציאל העתידי שלו. יתרה מכך, על מנת לדחות אדם מן החברה -להפרישו מן הציבור (טָמֵא הוּא) - אסור לנו לשפוט אותו רק לפי מעשיו בהווה, אלא יש להביא בחשבון גם את העבר שלו וכן את הסיכויים לשינוי התנהגותו בעתיד.
לפני קבלת החלטה על פיטורי עובד ועל הרחקתו מן הארגון כדאי לשקול לא רק את תועלתו בהווה, אלא את התועלת שכבר הביא ואת פוטנציאל התפוקה העתידית שלו.
משל החסידה
וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאַָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה... וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף: (ויקרא יא, 13, 19)
לפי רש"י נקראת החסידה כך, "משום שהיא עושה חסד עם חברותיה במזונות". מדוע, אם כך, היא נחשבת לעוף טמא? מסביר בעל "חידושי הרי"מ": "שהיא עושה חסד רק עם חברותיה ומי שאינה מחברותיה אין היא עוזרת לה אפילו במעט אוכל, ולפיכך היא עוף טמא".
ניתן להסיק מכך שראוי לסייע לכל אחד המבקש מאתנו עזרה - ולא "לטמא" את שמנו בסיוע רק לחברים ומכרים.
מרים שפיר היא יועצת קריירה ומחברת הספר "רעיון עבודה שבועי" - היבטים תעסוקתיים בפרשות השבוע
לפנייה לכתב/ת 
