הסבתות שעוזרות לאנשים עם לקויות תקשורת

בחנוכה האחרון ציינו לאה גלעד (83), רבקה פלאטו (83) וגילה מאור (102), 25 שנה להקמת ארגון "לבב" - שמסייע לאנשים עם לקויות תקשורת וחרדה חברתית לרכוש מיומנויות וכישורים חברתיים. אם היום הטיפול בהפרעות קשב הינו חלק בלתי נפרד מהלקסיקון של הורים רבים - הרי שבאותה התקופה, שנת 1989, המודעות לנושא היתה עדיין בחיתוליה. לרגל יום מעשים טובים המצוין היום בארץ, שוחחנו איתן ושמענו על פעילות המרכז.

• לכתבות נוספות בערוץ קריירה
  

גלעד נולדה בירושלים בתקופת המנד"ט. הסיפור החל עם לידתו של אריק, בנה האמצעי, כשהיתה אם צעירה בת 28. "אריק היה הילד הכי יפה בגן, אבל יותר איטי בהשוואה לילדים אחרים", היא מספרת. "כשהיה בן 4, קראה לי הגננת ואמרה לי, שהיא חושבת שיש משהו חריג איתו והציעה שנפנה לנוירולוג.

"הנוירולוג אבחן שאריק סובל מ-Minimal Brain Damage ואמר שזו הפרעת תקשורת קלה, ללא ריפוי. סייענו לו כמיטב יכולתנו בלימודים, אך ההתמודדות הגדולה שלנו כהורים החלה כשאריק השתחרר מהצבא", היא מוסיפה. "רציתי מאוד שיהיו לו חברים, שימצא בת זוג, וחשבתי איך אני עושה זאת. כך שלמעשה, הגעתי להקמת הארגון הזה מתוך הצורך האישי שלי".

מאור, גלעד, הגר - חניכה בלבב, פלאטו ורייפן(צילום: איציק בירן)

כך, ב-1989 יצא לדרך ארגון "לבב", שמספק מקום לצעירים בני 18-45 עם בעיות תקשורת וחרדה חברתית. להקמת הארגון התגייסו חברותיה, פלאטו - בעלת רקע בייעוץ חינוכי, מאור -  בעלת רקע של טיפול בילדים עם קשיי התפתחות בשיטת שטיינר, ומלכה רייפן ז"ל - פסיכולוגית שבתה, חני, ממשיכה היום את פועלה בארגון.

זוגות ודור המשך

משרדי הארגון ישבו עד לאחרונה בביתה של מאור. פעילות הארגון כוללת תשע קבוצות, המחולקות לפי גילאים ורמות השכלה. כל קבוצה כוללת 12-18 משתתפים, שמשלמים 240 שקלים לחודש עבור מפגשים והדרכות המתקיימים אחת לשבוע במתנ"ס ביכורי עתים בת"א, בהשתתפות אנשי מקצוע - פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומדריכים. המשתתפים מקיימים ביניהם גם קשרים טלפונים, מפגשים חברתיים ויש גם זוגות שנפגשו בעקבות הפעילות - שניים מהם אף ילדו כבר את דור ההמשך.

איך ההיענות ל"לבב"?

"ההיענות עצומה", מספרת גלעד. "מיום ההקמה הטלפון לא מפסיק לצלצל. מעברו השני של הקו צעירים או הורים לצעירים עם בעיות תקשורת, שמבקשים לפתור את הבעיה של חרדה חברתית ושל דימוי עצמי נמוך. אלו צעירים בודדים, שמייחלים לחברה".

גלעד ופלאטו מציינו כי הארגון ומספר המצטרפים אליו גדלים בהתמדה, כאשר מדי שנה פונים אליו כ-120 מתעניינים חדשים בממוצע, שכמחציתם נקלטים במערכת. "כשהקמנו את "לבב" התפיסה היתה, שהורה צריך לעזור לילד שלו למצוא עבודה ולימודים", הן מספרות. "אף אחד לא חשב על הפן החברתי. המושג 'חברים' לא היה אז בתודעה. היכולת של אנשים עם בעיות תקשורת לפתח קשרים היא דבר שיש ללמוד אותו, הם לא יכולים לעשות זאת לבדם".

איזו חברה הייתן רוצה לראות פה?

"אני לא מוכנה להשתמש במילה "שונה", כי השונה אינו שונה", משיבה גלעד. "אם זו ההגדרה - גם אני שונה. כולנו נולדנו ונישאר שווים, והייתי רוצה שתהיה פה חברה שתראה את הבן שלי ואת חבריו. שהאנשים פה יקבלו אותם כשווים ולא כאחרים".

 "היום אריק שלי בן 51 וחי לשמחתי עם בת זוג, שהכיר במועדון", היא מוסיפה. "בכל פעם שאני מביטה עליו אני אומרת לעצמי, שהבן שלי עשה שליחות. בזכותו הקמתי ביחד עם חברותיי את מפעל חיינו ועזרנו לכל כך הרבה אנשים. האישור להצלחה הזו הם גופים דומים שנפתחו ונפתחים בעקבותינו. העבודה בארגון יוצקת תוכן לחיינו".