The Order 1886: זהירות מאנשי הזאב

לו הייתי צריך להראות למישהו את היכולת של PS4 בכל הנוגע לעיבוד גרפי, אין ספק שהייתי בוחר במשחק the order:1886. המשחק שיצא בלעדית לקונסולה הזו לפני כחודש, פשוט נראה מדהים ומראה לאן אפשר להגיע ובתנועה חלקה, עם פריימים מפורטים, וקרני השמש הכי יפות שראיתי.

X

עריכה: שי שבתאי

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

אז כן, זו קונסולה טובה, וכשכותבים לה משחקים במיוחד רואים את זה ממש, כך שעד כאן המשחק השיג את המטרה שלו. הבעיה: הוא גם מדגים בדיוק איך לא עושים משחק מחשב לדור החדש, ואולי אפילו לפניו.

אין שום דרך להתחמק מזה באמצעות לחיצות מהירות - מדובר במשחק יפה אך עם רמה משחקית מפוקפקת, שהדבר היחיד שאפשר לומר לטובתה זה שהיא נגמרת מהר. וזו גם שערורייה: שש שעות לערך, שלושה ימי משחק, וסיימתם. אין גם תוכן מקוון נוסף.

לונדון לא מחכה לכם

אנחנו מגלמים את סר גלאהד, מהמסדר, שחוקר וקוטל בני אדם וזאבנים. את הסיפור נקבל דרך קטעים קולונועיים והקלטות אודיו שנמצא בזמן המשחק כמו גם חקירה וגילוי.

נראה שהסיבה היחידה לעולם אלטרנטיבי במסדר הוא כדי שיהיו אנשים שהם זאבים ונשק מתוחכם למאה ה-19. כי זה לא הגיוני בהיסטוריה האמיתית. הבנתם? כי מעולם לא היה סיפור על יצורים מיתיים או מפלצות שהופיעו בתקופה זו או אחרת. כמו למשל דרקולה.

הזאב הרע

נראה שהבעיה העיקרית במרכיב המשמעותי הזה נובעת מהמחסור באפשרויות - זהו מסדרון צר לפעילות, שאינה מגוונת מספיק. אני לא מאמין שיהיו שני שחקנים שידלגו באופן שונה בין מקומות המסתור, והדברים היחידים שאפשר לעשות הם לירות או לתת סדרת מהלומות בלחיצה אחת. זה אומר שאם התקרבתם מספיק לאויב אז הוא כבר הפסיד.

לונדון אחרת במאה ה-19 שנראית מדהים.

ויש עוד עניינים לא ברורים: לאורך המשחק אנחנו מרימים חפצים וגזרי עיתון ובוחנים אותם מכל הכיוונים. לא מקבלים מזה כלום מלבד הבנה של ההיסטוריה האלטרנטיבית.

וישנם גם QTE - אירועים מהירים (Quick time event): מדובר על סצנות בהן המשחק מורה לנו ללחוץ על מקש מסוים וההצלחה תלויה במהירות שלנו. באופן עקרוני זה מנגנון מאוד "אנטי משחקי": בין השאר מכיוון שאינו ניתן ללמידה. אתה לא יכול להיות טוב בללחוץ מהר, אתה יכול להיות מתורגל.זה בסופו של דבר אינו מנגנון משחק כי אם סרט אינטרקטיבי.

במשחקים רבים משולבים אירועים שכאלה ברגעים מאוד ספציפיים: בפינאלה של משחקים כדי לגרום לך להרגיש חלק מקטע סינמטי (כמו כאן בסוף מודרן וורפייר 3 - ספוילר) או לאירוע מותח כדי ליצור הזדהות עמוקה יותר בקטע סינמטי (כמו כאן בטומב ריידר), ואפשר גם במנגנון הזדמנות אחרונה,כמו בשאדו אוף מורדור הנהדר - שסמוך למוות אתה מקבל הזדמנות להכניס עיגול לתוך עיגול אחר וללחוץ על כפתור - כדי

 להינצל.

אור וצל, עננים אפורים מעל לונדון הדמיונית.

במסדר 1886 משתמשים בעניין הזה יותר מדי פעמים באירועים שכביכול מותר, וכאלה שאסור. יש כאן מנגנון של הזדמנות אחרונה שהוא עוד בסדר, אבל קרב שלם בו אומרים לך ללחוץ על X כשהזאב - אדם, מתקרב, או קרב שלם שבנוי רק על לחיצות - כאן זה שגוי.

החיים המוזרים עצמם

ושלא נסיים בטעם רע: אתמול יצא הפרק השני של המשחק האפיזודי LIFE IS STRANGE - שהוא בדיוק ההפך מהמסדר, בבחינת לא אקשן, לא מדגים איזו יכולת עיבוד מדהימה. בסך הכל קווסט - אבל מוצלח.

הוא גם זול -  יש לו חמישה פרקים ב-20 שקלים לפרק (או 80 לכל העונה), וזמין לכל הפלטפורמות הישנות והחדשות: חנות סטים (ל-PC), אקסבוקס וואן, 360, PS3 ו-PS4.

במשחק אנחנו מגלמים את מקס קלופילד, תלמידת תיכון שמגלה שהיא יכולה להזיז את הזמן לאחור. הסיפור והאווירה

מזכירים קצת את דוני דארקו ודומיו (בריק לדוגמא).

המשחקיות פשוטה: מבט גוף שלישי - מסמנים לנו חפצים שאנחנו יכולים לקיים אינטרקציה איתם. מצד שני נוסף עליה מרכיב החזרה בזמן: בנקודות מסויימות אנחנו יכולים להריץ לאחור אירועים. במקרה הפשוט, המצלמה של מקס נופלת והיא יכולה לחזור לרגע הזה כדי להציל אותה או לדעת תשובות לשאלות שכבר נשאלו בכיתה. במצב המורכב - והחשוב יותר, אנחנו משפיעים על אירועים עם חפצים שאנחנו מוצאים בעתיד של עוד כמה דקות ומביאים לעבר.

הפרק הראשון היה מעולה , והפרק שיצא אתמול מקבל ביקורות חיוביות,  כך שכדאי - למרות שזה משהו מעט שונה. במקרה הרע לא תהנו ותחזירו את הזמן ללפני ההורדה.