מדפסות תלת מימד: איך הן ישנו את חיינו?

איך המצאה טכנולוגית משנה את החברה ואת הכלכלה? דמיינו סכין ציידים שהוא בעצם להב חד עשוי מאבן. הנה, זו הטכנולוגיה. מאחר שכדי לצוד אריה צריך כוח פיזי רב מאוד, התפקיד הזה מוטל על הגברים בשבט. הנשים, במצב כזה, נשלחות לעבודות הקלות יותר: למשל, ללקט פירות ביער. ומה עוד קורה? ובכן, הגברים משתלטים על החברה והיא הופכת להיות פטריארכלית. נשלטת על ידי הגברים.

לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס בערוץ כלכלה :

• המתחרה של פייסבוק: דמוקרטיה אנרכיסטית
• עתיד בלי קפיטליזם: הכסף יחולק סטטיסטית
• משתפים קבצים? אתם מאיימים על הקפיטליזם
  

בטורים הבאים אעזר בספר "המדריך לעתיד" של ד"ר רועי צזנה, מהעתידנים המובילים בישראל. הרעיון הוא להציג חידוש מסויים, ואת הניתוח של צזנה להשפעות של חידוש זה על הכלכלה והחברה. נתחיל.

המצאות ותוצאות חברתיות

בואו נקפוץ שנים רבות קדימה, אל המחשב של ימינו. כדי לתכנת, אין צורך בכוח פיזי, אלא בהפעלת המחשבה בלבד. וכאן גברים ונשים שווים זה לזה: לגברים אין שום יתרון. ומה קורה? המבנה החברתי משתנה: גם גברים וגם נשים עובדים מחוץ לבית. גם תפישות חברתיות משתנות; נשים לא מוותרות על הזכות שלהם לעצב את החברה ולנהל אותה.

מדפסת ומהפכה בייצור עצמי

החידוש הטכנולוגי הראשון שמציג רועי צזנה הוא מדפסת תלת מימד. לא נתעכב על הפרטים הטכניים יותר ונאמר בקצרה שמדובר במכשיר שבמקום דיו מכיל חומר גלם - אולי פלסטיק מסוג מסויים. המכשיר יכול לקרוא תוכניות של מוצרים ולייצר אותם בבית. כן, ממש ככה.

מדפסת 3D ביפן. ומה עם מיליוני אנשי האספקה ופועלי הייצור בבתי החרושת?(צילום: EPA)

אתה קונה את המכשיר ואת החומר, מוריד תכנית של פסלון "משה" (קטן) של מיכאלאנג'לו, ומייצר אותו בבית. מה שעושה העתידן במקרה כזה, הוא להציג את החידוש הטכנולוגי, להסביר אותו פחות או יותר מבחינה מכנית - ומכאן להגיע לעיקר: ההשפעות של החידוש על המבנה החברתי. וכאן ההשלכות הן אינסופיות. כדי להציג את חלקן, בואו נניח שהמדפסות האלה כבר נפוצות ומסוגלות להדפיס שורה ארוכה של מוצרים מחומרי גלם שונים. ואגב, השלב הזה ממש לא רחוק.

כלבו אושי בע"מ

בשנים האחרונות חלק מאיתנו פתח חנויות פרטיות בבית. ולא, אני לא מתכוון לאנשים שפותחים עסק קטן באתר Ebay ומוכרים פריטים קטנים לאנשים בעולם. אני מדבר על חנות המוזיקה שפתחתי בבית. בעצם, לא ממש חנות. אולי חנות וחברת שליחויות. אבל גם זה לא מדוייק. אולי מרכז הפצה פרטי? ואולי גם זה לא מדוייק.

לחנות הזו ולמרכז השליחויות וההפצה הזה קוראים "אושי בע"מ", והיא משמשת אותי במיוחד כדי להפיץ ספרים ויצירות מוזיקליות. אני לא יודע עד כמה אתם מרגישים שאני מסתבך במילים של עצמי בתאור הזה, אבל בעצם אני מדבר על ה- Ipad שלי. אני מדבר על היכולת שלי לעצור בטרמפיאדה בדרך מהמכללה הביתה, ובלחיצת כפתור להשיג את הפרק הראשון מ"העלמה והמוות" של שוברט.

וככה, באותה טרמפיאדה, אני מוריד את הקובץ למכשיר שלי, משלם כמה שקלים בכרטיס האשראי. לוחץ על Play, יוצא מהטרמפיאדה שבשולי הדרך ושומע בדרך את המוזיקה שבחרתי. אפליקציה נוספת היא אפליקציית Kindle של חנות הענק האינטרנטית Amazon. אני יושב בבית קפה במדבר, נכנס לקטלוג של חנות אמזון. מוצא את ספרו של מישהו - ובלחיצת כפתור קונה אותו. תוך שניות הספר במחשב שלי. אני יושב וקורא אותו.

כל זה קיים כבר עכשיו. ולרוב הגדול של הקוראים - אין בזה חידוש. אבל מה יש לנו כאן? זו חנות? אכן. איפה היא נמצאת? אי שם בארצות הברית, אבל גם "באינטרנט"; או בעצם, בכל מקום שיש בו קליטה ואני יכול להתחבר לרשת. והמפיץ? איפה איש ההובלה שמוביל דיסקים? איפה אורז הספרים? איפה המדפיס? הכורך? ובכן, כולם בבית, מובטלים.

כלבו ענק בבית

בואו ניקח עכשיו את חנות הספרים הביתית שלי ונכפיל אותה בענק. בהנחה (והיא די סבירה) שתוך כמה שנים תהיה לי מדפסת תלת מימד בבית, אוכל לייצר אלפי מוצרים בבית. אם עכשיו אני יכול להוריד מהרשת ספרים דיגיטליים וקבצי מוזיקה, האפשרויות "להורדה" ולייצור ביתי עצומות.

לבן שלי, מספר לנו צזנה, יש יומולדת. אני יודע על איזה מתנה הוא חולם. זה סוג חדש של רובוט קטן. בימינו אני צריך לרוץ לכמה חנויות עד שאמצא בדיוק את המודל שהילד רוצה. זה צריך להיות מספיק זמן לפני יום ההולדת כדי שלא אפשל ואאכזב אותו. לפעמים אני צריך לקנות בחו"ל, ואז בכלל צריך לתכנן מראש. אבל בימי המדפסות התלת מימדיות, כל זה משתנה.

תת-מקלע שיוצר במדפסת תלת מימד. האם דבר כזה יהיה חוקי?(צילום: אהוד קינן)

אני מכין רשימת קניות: צלחת המרק בסט החדש נשברה - צריך לקנות חדשה; חסרים לי כמה מזלגות מהסוג שבו אנחנו משתמשים; אני צריך רובוט; אחד הברגים שמחזיק את המדף בחנות נשבר, וצריך בורג כזה - ובכלל, אני רוצה לקנות באיקאה כיסא יומולדת קטן וחגיגי לילדון שלי. והנה לנו מסע מפרך בין חנויות ברחבי העיר. אבל לא. המדפסת שלי תשנה את הכל.

דבר ראשון, אני נכנס לסניף איקאה הממוחשב. כל מי שקונה ברשת הזאת יודע שתכניות ההרכבה של כל מוצר נמצאות כבר עכשיו, כקבצים, באינטרנט, ואפשר להוריד אותן למחשב ולהרכיב בעזרתן. אבל דמיינו שאני מציץ בקטלוג של איקאה, מוצא את הכיסא, משלם בלחיצת כפתור באשראי, ובלחיצה נוספת אני "מוריד" את הכיסא מהאתר של החנות. תוך זמן מסויים הדפסתי את הכיסא בבית.

וככה עם הרובוט, המזלג ואפילו עם הצלחת התואמת לסט הכלים שלי. אז מה אני, אני יצרן או שאיקאה היא היצרן; אני מפיץ מוצרים, או שאיקאה היא המפיצה? הרי אתם זוכרים את הגמגום שלי בפיסקה הקודמת, כשניסיתי לכתוב את זה. המסקנה היא שהמושגים האלה של יצרן ומפיץ מתערבבים, משתנים ואפילו נעלמים.

קקי של סוסים

פעם קראתי משהו ועד היום אני לא יודע אם הוא נכון, אבל הוא בטח מוזר ומעניין. "מה הריח ששלט ברחובות הערים המרכזיות באירופה באמצע ובסוף המאה ה-19?" שאל אותי המספר. התשובה שלו היתה "קקי של סוסים". ריח חזק כזה.

למה? מפני שסוס היה כלי התחבורה העיקרי בעיר. אנשים נסעו ממקום למקום בכירכרות רתומות לסוסים, וזה מה שסוסים עושים.

ואיך זה קשור? ובכן, הסוסים האלה ישנו בלילה באורוות, ואלפי אנשים עבדו כסייסים: מטפלים בסוסים. ואיפה נמצאים אותם סייסים? ובכן, ברמה הקונקרטית הם כבר בעולם אחר, אבל ברמה מופשטת יותר, הם נעלמו. המקצוע הזה עבר מן העולם. בתקופת המעבר הפכו יותר ויותר סייסים למובטלים, ובהמשך הצטרפו אליהם שענים וסנדלרים ועוד ועוד.

ומה עכשיו? מה יהיה למשל על בעלי העסקים הקטנים והבינוניים שאצלם אנחנו קונים צלחות, מזלגות ורובוטי צעצוע לילדים? האם כל זה ייעלם מחיינו? ומה עם מיליוני אנשי האספקה, מובילים למשל; ומה עם פועלי הייצור בבתי החרושת?

הרי אני מייצר לעצמי ישר בבית. אין צורך לא בחנות, לא במשאית שתביא את המוצר מהמפעל לחנויות - ולא בפועלי ייצור.

מה זה אומר - אבטלה המונית? והטרוריסטים שהבטחנו למעלה, כמה פשוט לייצר רובה משוכלל בתנאים כאלה? האם זה חוקי? בסדר, אז אין חנויות וירטואליות שמוכרות נשק להורדה והדפסה תלת מימדית, אבל כל ארגון טרור יוכל להעלות לאתר פרטי שלו תוכניות לרובה כזה, בדיוק כמו שאיקאה מעלה לאינטרנט את תוכניות ההרכבה של הרהיטים שלה.

נמשיך בשבוע הבא.