מלך ליום: 20 שנה לאלבום של פיית' נו מור
עם ביקורות צוננות, טרגדיות אישיות של חברי הלהקה וקורט קוביין אחד - "King For A Day, Fool For A Lifetime" היה לאלבום שמעריצי פיית' נו מור הגדירו עם הזמן כיצירת מופת. איך הוא הפך לכזה? חזרנו 20 שנה אחורה אל הסיפורים שליוו את יצירתו
"KFADFFAL" הוא האלבום החמישי של פיית' נו מור ובסך הכל השלישי בהשתתפות מייק פאטון, האיש שהחליף את סולן הלהקה המקורי (והאיום) צ'אק מוזלי והפך עם השנים לאחד המקרים הבודדים בו הסולן המחליף מגדיר להקה מחדש והופך עם הזמן לגדול ממנה. הוא יוצא שלוש שנים אחרי "Angel Dust", אלבום המופת שהפך את פיית' נו מור מלהקת רוק מושפעת פאנק להרכב מטאל אגרסיבי ועם זאת מתקשר, כולל קליפים טחונים ב-MTV וקאבר (מנג'ס, בואו נודה בכך) בדמות "Easy" של ליונל ריצ'י, גרסת כיסוי שמנגישה את ההרכב גם אל קהלים רחבים יותר ובשום צורה לא מייצגת נאמנה את שאר החומרים של הלהקה.
כך ש-"King For A Day" הוא לא אלבום פריצה מכיוון שזה שקדם לו כבר התמקם לו, ובצדק, על המשבצת הזו, הוא גם לא אלבום שמגדיר תקופה וז'אנר חדשים, אחרים כבר עשו זאת בשנים שקדמו לצאתו. למען האמת, הוא אפילו לא מסמל סופה של תקופה עבור הלהקה, שהוציאה שנתיים אחר כך את "Album Of The Year" ובזאת סיימה דרכה ל-12 השנים הבאות. הוא לא השפיע על אלבומים רבים אחרים. אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו, על 14 שיריו ו-56 דקותיו.
"מלך ליום אחד, טיפש לחיים שלמים" הוא מסוג האלבומים שנשארים איתך שנים אחרי שיצא, נחקקים בזיכרון כאסופת שירים משובחת ועל זמנית. גם אם הוא לא נתמך בהקשרים היסטוריים, הוא מתפקד עד היום עבור רבים כאזור מבטחים נוסטלגי, אלבום ששרד את מבחן הזמן ותמיד יתקבל באהבה על ידי מי שהיה שם בזמן אמת להתפתח ולגדול לצליליו, בטרם הפך, בזכות, לאלבום שניתן לקטלג תחת הקטגוריה הקלישאתית כבר בשלב זה - "פסקול חיים".
שיר הנושא של האלבום. פסקול חיים?
זה, אגב, כמעט ולא קרה. כשמייק פאטון ושותפיו מגיעים לשלב הקלטות האלבום, שנערכו בחור באמצע היער בוודסטוק שבניו יורק, הם כבר עייפים ושחוקים מתשעה חודשי הכנה. ארבעה מהם בוזבזו בניסיון למצוא מחליף לג'ים מרטין, הגיטריסט המיתולוגי של הלהקה, שהיה מהאנשים שהגדירו את צלילה ורוחה, ואשר כבר בהקלטות של האלבום "Angel Dust" הראה מורת רוח מהכיוון המוזיקלי אליו מועדות פני ההרכב. העדרו של מרטין הותיר את הלהקה בלימבו, כשאיש מחבריה לא בטוח לגבי אופיו של האלבום אותו הם מתכננים להקליט. גם כשנמצא מחליף בדמות טריי ספרואנס, איש ההרכב הנוסף בו היה חבר פאטון "מיסטר באנגל", ניכר היה שיתר חברי הלהקה לא נמצאים במקום טוב בחייהם.
קלידן הלהקה רודי בוטום מצא עצמו הולך ומתרחק מחבריו באותם ימים, בשל מספר טרגדיות אישיות שחווה - ביניהן מות אביו, כמו גם מותו של סולן נירוונה קורט קוביין, אשר אישתו קורטני לאב הייתה חברתו הקרובה (ואף סולנית זמנית של הלהקה, בטרם מוזלי נכנס לתפקיד). "זו הייתה התקופה האיומה ביותר בחיי", יספר בוטום שנים מאוחר יותר. "כל תקופת הקלטת האלבום הייתה מעורפלת והרגשתי לחלוטין לא מחובר לכל העניין. אל תשאלו אותי מה היה שם. הדחקתי את הכל".
בילי גולד, באסיסט הלהקה, יוסיף: "מה שאני זוכר יותר מכל מהקלטות האלבום הוא שזה היה שונה מכפי שהיינו רגילים לפני כן. בשנתיים שקדמו להקלטות התבגרנו מאוד... לא ממש היינו במצב נפשי יציב כשהכנו אותו. כולנו היינו דפוקים באיזושהי צורה. והאולפן היה ממוקם באמצע יער מזוין. חיינו על כביש עפר, כשהדבר היחיד שנמצא במרחק שני מייל הוא הסטודיו והבקתה שלנו".
תחושת הבידוד והעובדה כי אין באמת הסחת דעת סביבם הביאו את הלהקה למצב בו הם מבלים את רוב זמנם בתוך האולפן. במשך שלושה חודשים ובניצוחו של מפיק חדש לחלוטין - אנדי וואלס (שעבד לפני כן עם שמות כמו סוניק יות', סלייר ונירוונה) שהובא בכדי להעניק ללהקה צליל וגישה חדשים, עומלים חברי פיית' נו מור במרץ על אלבום שלא ברור להם כיצד ישמע, כל שהם יודעים הוא שהוא לא ישמע כמו קודמיו.
שנים מאוחר יותר הם יודו שהקלטות האלבום לוו בהרגשה כי חסרה יד מכוונת בלהקה, אין עתיד מוגדר באופק ולמעשה "King For A Day" הוא האלבום שיגדיר את המשך דרכה של פיית' נו מור. אם תוסיפו לכל העסק הזה את תאונת דרכים הקשה בה היו מעורבים כל חברי הלהקה, הרי לכם מתכון בטוח ליצירה לא החלטית ורבת פנים. "זה היה קשה ולווה בהמון אי וודאות, המון בעיות בתוך הלהקה, המון חוסר ביטחון ותהיות אם אנחנו אכן הולכים לסיים את האלבום הזה", סיפר פאטון. "כמובן שרצינו להמשיך, אבל היו גורמים שונים שהתערבו. הרגשנו שאנחנו מזדקנים. אתה יכול למתוח עשר שנות פעילות עד גבול מסוים".
בהתחשב בנסיבות שקדמו לו, העובדה שהאלבום שיצא מאותם שלושה חודשי ייסורים באולפן נשמע כפי שהוא נשמע היא בגדר נס. למרבה האירוניה, "King For A Day, Fool For A Lifetime" הציג את פיית' נו מור הבוגרת והמורכבת יותר, ממוקדת מוזיקלית ומגוונת ורבת גוונים במונחים ז'אנריים וסגנוניים. באורח נדיר, הספקות העצמיים, היעדר הכיוון והרצון בשינוי בכל מחיר הוציאו מהלהקה צדדים שלא נראו בה לפני כן, שהתחברו זה לזה באופן מרשים, קוהרנטי ודי מפתיע, חייבים להודות.
הוא מתחיל ב-"Get Out", רצועה פנ"מ'ית טיפוסית, ממשיך ל-"Ricochet" המהורהר, ומתגלגל בנינוחות ג'אזית לא אופיינית, אל "Evidence", קטע פילם נוארי ברוחו, ככל הנראה השיר השונה ביותר שפיית' נו מור הוציאה עד אז. הרצועות שבאות לאחריו נעות בין המכסח, המטאלי והמוכר ("The Gentle Art Of Making Enemies", השיר הראשון שהוקלט עבור האלבום" "Cuckoo for Caca"", ו-"Digging The Grave" שנבחר להיות הסינגל המוביל מהאלבום) לג'אזי והקברטי ("Star A.D"), ועד למחוזות הבלדה עם "Take This Bottle" - כנראה הפעם הראשונה שמייק פאטון גרם למאזיניו להזיל דמעה. הוא מסתיים ב-"Just A Man", יצירה אפית גרנדיוזית המושפעת ממוזיקה קלאסית יפנית (ולא בפעם הראשונה בתולדות הלהקה, למי שיכול לזמזם לעצמו כעת את "Everythings' Ruined מהאלבום הקודם) וחותמת את האלבום בניצחון מוחלט על פני הציפיות.
בפעם הראשונה בתולדותיה פיית' נו מור מציגה מנעד רחב של סגנונות וצלילים, מרשימה ומשעשעת בו זמנית ואף מרפררת אל אירועים מוזיקליים אקטואליים, כשנראה שרוחו של קורט קוביין שורה על חלק מרצועות האלבום. השיר "Star A.D" מכיל שורות כמו "והמוות הוא יבש, כמו עובדה היסטורית. וכשאתה מת, אתה הופך למשהו גרוע יותר ממת. אתה הופך לאגדה" (שורה שפאטון הכחיש כי עוסקת באופן ישיר בסולן נירוונה המנוח, אך בשלב זה כבר היא כבר קיבלה חיים ופרשנות משלה). "Ricochet" זכה גם לשם האלטרנטיבי "נירוונה" והוא נכתב, על פי עדויות, ביום מותו של קוביין. בין היתר היו שם גם קריצות לטיניות RCU, בדמות "Caralho Voador" ("זין מעופף", בפורטוגזית) – שיר ACNEUR נקרא "The Velvet Hammer" על איש זקן שנוסע במכוניתו ומתנהג, ובכן, כמו זין – לפי חברי הלהקה, או "Spanish Eyes" שהושמט בסופו של דבר מהאלבום, והיה לבי-סייד.
"Ricochet". נכתב ביום מותו של קוביין
על אף החיבה הרבה שרוכשים אליו מעריצי פיית' נו מור, הביקורות שקיבלו את פניו של "מלך ליום אחד" לא מיהרו להכתירו כהצלחה. עם צאתו זכה האלבום ביעקר לביקורות שליליות, שלא יכלו שלא להשוות אותו לאלבום שקדם לו, כמו גם ל-"The Real Thing". מבקר אחד בחר לראות בו "אלבום רוק-פיוז'ן ארכאי ולא ברוח הזמנים", מגזיני מטאל כמו "מטאלה האמר"" הגדירו אותו כאכזבה גמורה. הרחיק לעלוב מבקר "הרולינג סטון", שהזכיר את השורה שמסיימת את שיר הנושא של האלבום "Don't Let Me Die With This Silly Look In My Eyes", ותהה שמא תהיה זו הכתובת על מצבתה של הלהקה. עד כדי כך.
אבל בסופו של דבר, "King For A Day" הוכיח שביקורות הן לא יותר מדעת אדם אחד. גם אם כמה מהמבקרים יחתמו גם היום על כל שכתבו בעת יציאתו, רובם המכריע של חובבי הלהקה עדיין רואה בו כאלבום מופת, פיסת נעורים שלוכדת בזמן את כל שהפך את פיית' נו מור ללהקה כל כך אהובה על קהלה הדמוגרפי: הוא אגרסיבי ומלא הומור, מדוד ושקול ממש כפי שהוא מטורלל ונטול רסן. הוא מכיל הפסדים צורמים לצד נצחונות אפיים, הוא ילדותי ובוגר בו זמנית, נגיש ומאתגר כאחד.
"Just A Man". שיר ניצחון
אפשר היה לסיים את הטקסט הזה באיזו הקבלה בין אותם מבקרים שניסו לטעון שממש כמו בשיר, פיית' נו מור חופרת לעצמה את הקבר לבין המלכים ליום אחד ומי שהתבררו כטיפשים לתקופת חיים שלמה לאחר מכם, אך יהיה זה מיותר ובכל מקרה פיית' נו מור קפצה אל תוך הקבר הזה רק ב-"Album Of The Year", אלבומה האחרון – לפחות עד זה שעתיד לצאת ב-19 במאי הקרוב.
אבל יהיה זה ראוי יותר לסיים ברכת יומולדת שהיא למעשה מניפסט אוהד או שיר הלל ליצירה מוזיקלית - בשורה מתוכה, כפי שמייק פאטון ודאי היה רוצה. ועל כן, את כל שניתן לומר 20 שנה לאחר צאתו כבר כלול בתוכו מיומו הראשון: "אל תראה כל כך מופתע, יומולדת שמח, פאקר", שר הגנרל ב-"The Gentle Art". "כבה את הנר הזה. אנחנו הולכים לבעוט בך".
