חולם ברוסית: השתלבותו של מוזגוב בקאבס
הוא הגיע לדייויד בלאט כמו מתנה משמיים אחרי פציעתו של אנדרסון ורז'או, מאז - קליבלנד נראית הרבה יותר טוב וגם מצליחה למצות את הפוטנציאל שכולם ידעו שטמון בה. האם הסנטר הרוסי יעזור למאמן הישראלי לזכות בסופו של דבר באליפות ה-NBA?
באבולוציה של קבוצה יש רגעים משני עלילה. דייויד בלאט יודע את זה מצוין עוד מימיו במכבי תל-אביב. זה יכול להיות לטובה עם באזר ביטר מהסרטים או פסק זמן גאוני שפיצח את ההגנה המתוחכמת בדיוק ברגע הכי חשוב, אבל גם לרעה עם שחקן ששחררת או כזה ששמת עליו את כל הז'יטונים ומקרטע בדיוק כשצריך אותו. במקרה של קליבלנד זה הרבה יותר פשוט. לרגע הזה קוראים טימופיי מוזגוב.
המצקצקים יגידו: זאת הצהרה שהיא בבחינת רתימת העגלה לפני הסוס. העונה עדיין לא הסתיימה, קליבלנד לא השיגה שום דבר ממשי ובקבוצה שבה משחקים לברון ג'יימס וקיירי ארווינג כל שאר השחקנים נראים כמו סותמי חורים עם מניפות כדי לעשות להם רוח נעימה באוזן.
ועדיין, בתוך בליל המחמאות, ההתפעלויות והסופרלטיבים הקשורים לשני הסטארים הגדולים (ובצדק), יהיה זה עוול להתעלם מאחד החלקים הקריטיים בפאזל המתגבש באוהיו השנה. ולחשוב שהוא בכלל לא היה שם מלכתחילה.
הרבה מעבר למספרים
כשבוחנים את הסיפור של מוזגוב מקרוב מקבלים מקרה קלאסי של שחקן התורם הרבה יותר ממה שנראה בשורה הסטטיסטית היבשה שלו. הוא גם מורכב משתי נקודות שונות על ציר הזמן: החלק הראשון קשור לפציעה של קודמו על המשבצת, אנדרסון ורז'או.
קליבלנד של ימי פוסט הסנטר המתולתל (שגמר את העונה ב-24 לדצמבר) הייתה מבולבלת, בעלת תלות רחבה מדי במלך שלה (לברון) ועם מצפן בעל נטייה לזייף, בעיקר מאחר שהוא היה מושתת אך ורק על יכולות הקליעה של ג'יימס וקיירי ארווינג.
החלק השני קורה בתקופה האחרונה. האופניים של קואץ' בלאט טסים קדימה, ומוזגוב האימתני, על כל 216 סנטימטריו, יושב על הכיסא האחורי ביתר נוחות – ופשוט מתאים את עצמו לסיטואציה.
שווה לציין כי ההנחה הזאת מבוססת על אחוזי ההצלחה של הקאבס באותה נקודת זמן – וממנה והלאה. מהופעת הבכורה של מוזגוב ב-10 בינואר (9 נקודות ו-8 ריבאונדים) עברו הרבה מים בנהר, ואחרי תקופת התאקלמות קצרה הוא שיפר את התפוקה בצורה משמעותית.
אם בחודש הראשון של השנה קלע מוזגוב 8.6 נקודות בממוצע למשחק, בפברואר הוא כבר עלה ל-11 ובמרץ ל-11.6. הנגזרת, כאמור, חלה גם על מצבה הכללי של קליבלנד, שהושפע לטובה כמובן מתוספת הכוח מתחת לסלים. עד שהצטרף, עמד מאזנם של הקאבס על 18:18. מאז ג'יימס ושות' אולי הפסידו עוד 8 פעמים, אבל ניצחו לא פחות מ-28.
נכון לעכשיו, המחיר שקליבלנד שילמה בטרייד על הגעתו של מוזגוב (שתי בחירות דראפט בסיבוב הראשון) היה יקר אמנם, אבל משתלם ושפוי ביחס לתוצרת העכשווית שהיא מקבלת ממנו. דייויד גרפין, הבוס של בלאט והג'נרל מנג'ר של הקבוצה, לקח שתי החלטות מודעות: להקשיב לרחשי ליבו של מאמנו, ולהקריב מהעתיד למען הישגיות בהווה.
עבור שחקן משנה לצד שני הכוכבים הראשיים בהצגה, זה כנראה היה שווה את זה. אין למוזגוב הרבה משימות על הראש והקבוצה לא תיפול או תקום עליו, אבל כל עוד יש לו תפקיד מוגדר – תהיו בטוחים שהוא יעשה אותו.
טימופיי על הסוס
מוזגוב עצמו, לא שחקן NBA עוצר נשימה לאורך שנותיו בליגה, פורח באוהיו. הוא מרגיש נוח בתוך מנגנון משומן ומהיר כמו זה שמאפיין את קליבלנד ונטמע בו בקלות. המספרים, שוב, הם אלה שמגלמים בתוכם את עונת השיא שלו עד כה. בפעם הראשונה בחייו הנפיל הרוסי מעמיד ממוצע נקודות דו-ספרתי למשחק (10.8), קולע ב-59% מהשדה ובאותו זמן הפרקט שקיבל בדנבר (25.6 דקות).
האמון הגדול שבלאט רוחש לו עוד מימיהם המשותפים ברוסיה – הטריגר שגם גרם לישראלי להנחית אותו קרוב אליו – גורם לו להלביש אותו בחמישייה באופן כמעט תמידי. מתוך 36 משחקים בקדנציה שלו בלבן מוזגוב פתח רק פעם אחת על הספסל, מה שגורם לו להיות חלק קבוע בפסיפס המתגבש שחובר לו יחדיו בקוויקן לואנס ארנה. ולא רק קבוע, אלא גם בעל ערך מוסף של ממש.
את הקרדיט שהוא מקבל מהאיש על הקווים הוא מתרגם, חוץ מהרבה בשר בצבע במימד ההתקפי, גם באספקט ההגנתי. חושים חדים מאפשרים לו ליירט בקביעות זריקות ברדאר שלו (1.4 חסימות בממוצע למשחק – שיא קריירה בפני עצמו), לנפק מהלכים להייליטס הליליים ולפרוש מטריה אווירית שמחפה על חורים בהגנה. עבור בלאט, פרפקציוניסט הגנתי מוצהר, זה חשוב אפילו יותר ממרווח הנשימה שמעניק מוזגוב לחבריו בצד השני של המגרש.
העובדה הזאת קשורה לפרט מוכר מחייו המקצועיים של דייויד בלאט על הקווים: כשהוא מאוהב בשחקנים, הוא הולך איתם עד הסוף. הם לא חייבים להיות כוכבי ענק, ממש לא צריכים לדבר הרבה מדי ואם אפשר אז גם עדיף שהם לא יהיו ה-כוכבים של חדרי ההלבשה או של מסיבות העיתונאים. מספיק שמידותיהם יתאימו לכפפה של בלאט, והם לשלו.
אירוני קצת שזה מה שהמאמן הנוכחי של לברון ג'יימס רוצה מהשחקנים שהוא מאמן: רק שהם לא ילכו נגד הזרם של הסיסטמה. זאת עוד סיבה מדוע בלאט חולה על מה שמוזגוב מביא איתו לפרקט - כי הוא האיש שלו למשימות מיוחדות באזורים שבהם הולכים מכות. ובעיקר בגלל שברוב הקרבות הקטנים שם, מוזגוב יוצא מנצח.
בלאט מאוהב
ומכיוון שכך, ברור שבלאט נהנה כמובן לפרגן לאיש הגדול לעיתים תכופות. הנה דוגמית, אחרי הופעה טובה של מוזגוב מול מיאמי (שיא עונתי של 20 נקודות פלוס שבעה ריבאונדים לקינוח) שבה השאיר הסנטר, בפעם הראשונה, את הטאץ' שלו על מה שקורה בקליבלנד: "הוא היה בכושר טוב וזרם עם הקבוצה מההתחלה. הוא משחק עם התשוקה והאנרגיה שאנחנו צריכים לקבל ממנו, בטח אחרי שורז'או נפצע".
גם לברון ג'יימס, עוד הרבה לפני, לא היסס לומר מילים טובות על חברו לקבוצה: "הוא מביא לנו בדיוק את הדברים שאנחנו צריכים ורוצים".
מוזגוב חי אנגלית כבר קרוב לארבע שנים, אבל עדיין חולם ברוסית. אולי זה יכול להסביר מדוע ענה לכתבת מקומית בשפת אימו בתשובה לאחת משאלותיה, במה שהפך לקטע ויראלי ששבר את הרשת וגרם לאמריקאים להתגלגל מצחוק. האתנחתא הקומית הזאת מראה, מעבר לעובדה שלבחור נטייה קלה לעופף, שהגלות הארוכה מעבר לים לא השכיחה ממנו את השורשים.
התחנה המשמעותית במסלולו המקצועי הייתה בחימקי מוסקבה, והיא במובן מסוים גם היוותה את קרש הקפיצה לליגה הטובה בעולם. כבר אחרי העונה ההיא הדיבור על הכישרון העולה מאירופה התגנב לאוזני מקבלי ההחלטות בברנז'ת הכדורסל בניו יורק, שלא היססו לפתוח את הארנק ולשלם עליו כמעט 10 מיליון דולר לחוזה של שלוש שנים. שנה אחת נהדרת בניקס הספיקה לדנבר כדי לחטוף אותו ולהשאיר את הפנטזיה על שהות ארוכת-טווח בתפוח הגדול לפנטזיה בלבד.
בדנבר, בכל מקרה, היה מוזגוב רק מדגם מייצג לדשדוש הכללי שאופף את המועדון בשנים האחרונות. מאז עונת 2009-10 קבוצתו לשעבר לא עברה את הסיבוב הראשון בפלייאוף, ומוזגוב מבין היטב שהסטנדרטים בביתו החדש גבוהים הרבה יותר. גמר מזרח הוא דרישת סף באוהיו.
מה יהיה בהמשך? האם מוזגוב הוא מה שחסר לקליבלנד בשביל אליפות? והאם נכון לקרוא לו האקס פקטור שלה, במיוחד לאור העובדה שאם הוא טוב יותר גם קליבלנד טובה יותר (10.7 נקודות בניצחונות לעומת 8.2 בהפסדים)? מוקדם לדעת. בפועל כל התיאוריות והמילים החמות יכולות לקרוס ברגע שיליד סנט פטרסבורג, לא סופרסטאר נוצץ כבר אמרנו, יאותגר על-ידי שחקנים חזקים ומוכשרים ממנו מול קבוצות איכותיות ברגעים מכריעים.
אי אפשר שלא להזכיר גם את ג'יי.אר סמית' שרבים היו בטוחים שלא יצליח בשיטה של בלאט, ויפריע יותר מאש יתרום. ההפך הוא שקרה. סמית' מבין טוב מאוד את מקומו, הבין במהירות שג'יימס הוא בעל הבית, ותורם לא מעט לקאבס. המספרים שלו מסתכמים ב-13 נקודות, 3.7 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים, 1.2 חטיפות וכל זה ב-31.9 דקות.
יאכזבו או יתעלו, מה שבטוח הוא שלפחות בשתי רכישות שעשה, ולפחות עד סוף חודש מרץ, דייויד בלאט פגע בול. עכשיו המשוואה הזאת צריכה להתקיים גם בימים החמים של חודש יוני.
לפנייה לכתב/ת 
