האלבום הכי מוצלח של אייל גולן
טעון, עצבני ובעיקר הרבה יותר בוגר - אייל גולן הוציא את האלבום המעניין ביותר עד כה שכולל שורה של להיטים פוטנציאלים. אבי שושן שמע והתמכר
האזנה לאלבום מגלה שגולן הוא המקבילה המוזיקלית לביבי נתניהו. יחבטו בו, יתבעו אותו, ישפילו אותו אבל בסוף הוא זה שצוחק על כולם. ביבי זכה לעוד ארבע שנים כראש ממשלה, גולן עם האלבום הזה ימלא גם הקיץ את קיסריה. "בסוף כל יום" הוא אחד האלבומים היותר מעניינים ואפילו אותנטיים שלו. העדר התמונה הוא רק חלק אחד מפסיפס שלם של טקסטים ולחנים שמראים שגולן נמצא בתקופה טעונה וקשה ועם התחושות האלו הוא הגיע לאולפן. כמעט שיר אחרי שיר גולן מנפץ את כל התסכולים, הכאב, הזעם והכעס שהוא צבר מאז התפוצצה הפרשה ההיא ובעיקר ניכר כי הוא כבר לא מנסה להתנחמד.
הוא פותח את האלבום בשיר עוצמתי בשם "שקרים". מבחינתו זו התשובה לכולם והוא יורה אותה על ההתחלה. ומשם שיר אחרי שיר הוא מפרק לחתיכות קטנות את מה שעובר עליו. זה בא לידי ביטוי בשמות השירים עצמם ובטקסטים החושפניים והכנים ביותר שגולן אי פעם שר. מ"נעצר העולם" שכתב והלחין אופיר כהן, ל"בסוף כל יום" שכתב נעם חורב ללחן של ניצן קייקוב עם הפזמון "רחוק רחוק, בקצה האור, גיליתי שאפשר לבחור, ליפול לבור של שכחה או לחיות עם עצמך בסוף כל יום", או השיר הבא אחריו "תזרוק לים" (שוב נעם חורב) עם הטקסט "תזרוק לים רסיסים של טעויות.. תזרוק אל תתאפק... את בכי הילדים והלילות הבודדים, תזרוק ותתפרק" וגם: "תחייך" הכיפי שכתב רביב בן מנחם עם ד"ר עינת הולנדר, בו גולן שר "תחייך תחייך, שמע לי אל תיקח ללב, בלי דמעות, בלי שמחה, תנצח כל כאב" ומעל הכול – "קנה לך חבר" שכתב חנן שמעון בו גולן למעשה שר את מה שהוא כבר דיבר עליו לא מעט או במילות השיר "אנשים בדרך רק ירצו ברעתך, כי חבר קרוב נמדד תמיד בעת צרה".
זה ממש לא אלבום על אהבה, אין פה שירים כמו "יפה שלי" לדוגמא. לא תמצאו כאן שירי נוסחה בין אם לחופה או לסלואו שאחריה. לראשונה זה שנים, גולן כבר לא מתייפייף, לא מוכר מציאות חולפת או אשליות, מתנער מהפלסטיק ומהחיוך המזויף. התואר "זמר לאומי" עלה לו ביוקר וכנראה שהספיק לו. אמרו על גולן שהוא חי כמו כוכב רוק, אז הנה, הוא מביא את הגיטרות החשמליות ולא דופק יותר חשבון ולזכותו של גולן, הוא בהחלט לא מתבזה בניסיון לתת בראש עם הדיסטוריישן.
מתוך האלבום ניתן לסמן כלהיטים ודאיים את: "אהבה ישנה שלי", "מילה טובה", "נעצר העולם" שיהיה להיט ענק בטכזינות ומסיבות קריוקי, "תחייך", "החיים אחריך", "תזרוק לים" וכמובן, בליגה בפני עצמה, שיר הנושא: "בסוף כל יום" שהוא להיט אצטדיונים ענק וכניסתו לפלייליסט של גלגלצ סלולה. לצד זה, "שישי בצהריים" לדוגמא בולט בכך שהוא ניסיון פחות מוצלח ושקוף להעתיק את "דרך השלום" שאת שניהם יצר אבי אוחיון. גולן יכול היה לוותר עליו, למרות שגם הוא קרוב לוודאי יעבוד במסיבות בריכה.
לסיכום, "בסוף כל יום" הוא אלבום שמצריך מספר האזנות על מנת להבין אותו ולהתחבר אליו, אבל ברגע שזה קורה, מגלים כי גולן יצר את האלבום הבוגר והמוצלח ביותר שהוציא עד כה ובעיקר עם כמות להיטים ענקית ויוצאת דופן בהקיפה.
ולצד זה, משפט על גולן. זה האלבום השני שהזמר מוציא מאז הפרשה, כשלפני שנה בדיוק הוא הוציא את האלבום "ימים יגידו". מספר שבועות לאחר יציאתו, כתבתי כאן ששיר הנושא של האלבום הוא להיט ענק, יום למחרת הוא כבר נכנס לראשונה לפלייליסט של גלגלצ, סיבוב הקיץ התמלא ונדמה היה שגולן כבר שם את הפרשה מאחוריו. מה קרה מאז? שלל פרשיות מיותרות שלא קשורות למוזיקה ששוב הכתימו את שמו וגרמו נזק נוסף ובל יתואר לתדמיתו. כעת גולן צריך להפנים שכמו שהוא מתעקש על המוזיקה שלו ודורש מעצמו את הטוב ביותר, כך צריכה להיות גם התנהלותו המקצועית. זמר מפורסם בסדר גודל כזה, לא יכול לחשוב שדי בשירים טובים וכל השאר לא חשוב. להיפך. הוא חייב לפעול על פי הספר, להקפיד בחומרה על התנהלותו ובעיקר לא לזלזל ולחשוב ש"יהיה בסדר". שיהיה לו בהצלחה.
